כרובית שלמה, מצופה בתבלין פריך וחמצמץ, ואפויה בתנור. זה יוצא יותר מדהים משאפשר לתאר: פריך ושחום מבחוץ, לבנבן ומתוק מבפנים. וכמובן, זה גם הולך מצויין עם טחינה.
מומלץ לאכול בצלחת עם הידיים, ואז לפרק לפרחים (יותר כיף מאשר סתם סכין ומזלג).
.
את השיר הזה העניקה לי במתנה חברתי הבריטית רות, ומרגע שקראתי אותו בעטה בתוכי התשוקה לתרגם את החן הזה גם לשפה שלי. כתב אותו רוג'ר מק'גו, ויש בו פאי, ויש בו טעמים, ויש בו את השמים וגם הומור.
בקיצור, יש בו כמעט את כל מה שאני אוהבת.
חוץ מפרג.
חציל עם טחינה, חציל עם מיונז- נראה לי שיש כאן איזושהי נוסחא. לוקחים חציל, קולים אותו, מוערכים את הבפנוכו הרך והמהמם שלו עם משהו שומני ויוצא ממרח סמיך ועשיר וטעים ומפנק. אז למה לא גם עם אבוקדו, חשבתי לעצמי. בטח שיהיה טוב גם עם אבוקדו. אבוקדו הרי זה טוב עם הכל.
בכל הנסיעות והשינויים אני חוזרת אל הספרים. ספר זה כמו חבר טוב ללב. צריך לדעת איזה ספר להזמין לאיזה טיול.
עכשיו בתרמיל הרפתקאות תום סויר, כריכה של זהב ואדום, בגודל של כיס. תום שט ברפסודות ואני רוכבת על אופניים. תום שוחה בנהר המיסיסיפי ואני שוחה בדנובה. תום הולך מכות עם ילדים ואני כהרגלי מתגוששת עם המחשבות של עצמי.
טיול הוא רקמה מדויקת של תנועה וחדווה וחוסר נחת.
מה בכלל השאלה, מה לעשות עם גלידת וניל? לאכול. וזה כשלעצמו יהיה מאוד מאוד לעניין.
עוד אפשרות היא לאכול עם כפית, וגם זה כיף. ואפילו פחות מלכלך.
אבל אם בא לכם לעטר את הגלידה שלכם במשהו נוסף, כי יש לכם מצב רוח להתפנק קצת יותר- הנה רעיונות לכמה תוספות שאני אוהבת במיוחד.
גלידת וניל עם שוט של אספרסו (אפוגטו)
לא חוכמה, לשלב שני דברים נורא טעימים (קפה וגלידה) ושיהיה טעים-טעים. אבל כן חוכמה, היופי שיש בשילוב בין קר מאוד וחם מאוד, וגם התחושה הזו של לאכול משהו שניה לפני שהוא נעלם לגמרי.
איך עושים? מניחים בתוך כוס כדור של גלידת וניל, ושופכים עליה שוט של אספרסו חם. את ההתחלה אתם תאכלו בכפית, אחר כך אתם כבר תשתו. בכל מקרה, טעים. אפשר גם לקשט בקצת שוקולד קצוץ, כמו בתמונה.
גלידת וניל עם סילאן וטחינה
אני בדרך. הבוקר האפרפר פושט מעליו את כותנת העננים. נעשה מוקדם פחות וחם יותר.
שדות של תירסים, שדות של חמניות. אני חושבת: אין דבר נפלא יותר בעולם הזה מאשר להיות צהובה ולפנות תמיד אל השמש.
על אותו עיקרון של גלידת הבננה הטבעונית שהכנתי פעם, ערבבתי עכשיו פטל קפוא (מהסוג שמוכרים בסופר בשקיות/בקופסאות ונמצא ליד המקררים של האפונה הקפואה) עם קצת ריוון. ככל ששמים פחות ריוון יוצא יותר גלידתי ופחות כמו שייק, אז אפשר גם לשים ממש ממש מעט ריוון (רק כדי להרטיב) ולטחון היטב במיקסר עד שיש צבע עמוק.
אני אוהבת את זה ככה, חמצמץ מאוד ובלי ממתיקים (הפטל חמצמץ וגם הריוון) אבל אם רוצים אפשר להוסיף גם אבקת סוכר לפני הטחינה או לטפטף סירופ מייפל מלמעלה. אפשר גם להוסיף (כמו בתמונה) כמה חתיכות של שוקולד לבן.
העיקר כאן הוא הזמן: מדובר הרי בסוג של שייק שנמס תוך כמה רגעים. כדאי לטחון ומיד לאכול, אחרת כל זה נמס לשייק, שגם הוא טעים, אבל הוא הרבה פחות מפנק משרבט.
עדכון: הכותרת הוחלפה. גל העיר בצדק שלא קוראים לזה סורבה. עם הרגישים ללקטוז הסליחה
נוסעים ברכבת והנוף מהיר וירוק וחם. בתים קטנים וא' מוציא את הראש מהחלון.
לנשום אויר, לראות, לצלם.
אני, כרגיל, בקושי מגיעה אל החלון, אבל מרגישה את הרוח ובעיקר את ההתרגשות שמתנשפת מגופו הארוך כשהוא מנסה לצלם את הנוף שזז מהר כל כך.
המשקה הזה הוא הדבר הכי מרענן שטעמתי השנה, ואחד המשקאות הפופולאריים ביותר בבודפשט (שמצטיינת, עם כל הכבוד לפוזה המזרח-אירופאית ולשלגים של פברואר, בקיץ לוהט ובאפס מזגנים).
העיקרון הוא פשוט: כמו לימונדה, אבל לא לימונדה. סודה קרה, פלחים של לימון ותפוז ופירות הדר, קצת נענע, ובלי שום סוכר (הקץ ללימונדות הממותקות שרק מצמיאות יותר).
התוצאה מרהיבה. משקה טעים וקליל ועדין, לא מתוק מידי אבל באופן מפתיע גם לא חמוץ. צבעוני ומחייה נפשות. ובכלל, כפרה על מי שהמציא את הסודה, כי זה דבר גאוני לחלוטין.
איך מכינים: בכל כוס מניחים כמות שווה של פלחי לימון ותפוז, כולל הקליפה. אם אוהבים יותר חמצמץ אז יותר מהלימון, אם אוהבים יותר מהמתוק אז יותר תפוז. מוסיפים כל פרי הדר אחר שיש לכם במקרר, אם יש (ליים נותן בזה טוויסט נפלא, וגם אשכולית אדומה). עם קצה המקל של כף עץ פשוטה, מרביצים קצת לפלחי ההדרים שבכוס, עד שהם מוציאים חלק מהמיץ שלהם. מוסיפים קוביה של קרח, ומוזגים פנימה את הסודה הקרה (אפשר לערבב אבל ממש ממש מעט, כדי שהגזים לא יעלמו ברגע). משתדרג מאוד בתוספת של נענע קצוצה.
(תודה לריקי מוספי המהממת על האיור)
לאורך השנים, הצטברו הרבה מאוד דברים שהצטערתי שלא נכנסו לבלוג. דברים קטנים, קטנטנים אפילו, שאי אפשר לקרוא להם בדיוק מתכון. יותר כמו שילוב טעמים שאני ממליצה עליו או רעיון קטן לאיך לאפות ירק מסוים.
בגלל שהדברים הללו תמיד הרגישו כמו משהו שלא מצדיק פוסט וסיפור משל עצמו, הם נדחקו לשוליים ולבסוף נשכחו בלי שכתבתי עליהם. אבל במבט לאחור, אני חושבת שהטיפים הקטנים הללו יכולים להיות טעימים ומשמחים מאוד, ואין סיבה שלא לחלוק אותם עם נשות חיל אחרות רק כי הם די פשוטים. הרי לפעמים הדברים הכי נפלאים הם הדברים הכי קצרים ופשוטים.
לכן, החלטתי להתחיל כאן סדרת פוסטים קצרה שתקרא "קצרים בעלמה" ובה אפרסם מידי פעם, במקביל להמשך פרסום פוסטים רגילים, שילובים קטנים ומומלצים או מתכונים קלילים. הפוסטים הקצרים יופיעו בלי סיפור בהתחלה (בכל זאת, קצר זה קצר), ויכללו מתכון קטן ותמונה.