"אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים," פתח ידידי ג' את הרצאתו המלומדת בציטוט של מורתינו ורבתינו גלוריה סטיינם. "ולכן, למרות הפוטנציאל הלסבי האדיר שלך, ומאחר וכבר התארגנת על גבר, תהיי דגיג אחראי ותשיגי אופניים כבר בשבוע הראשון שלך בברלין. זו הדרך לזוז בעיר גדולה וחדשה, ללכת לאיבוד, לראות את הרחובות". כמו שיעידו נשות […]
יום אחד, כשאהיה כנה והגונה הרבה יותר, עוד אעשה חשבון נפש מלא שיתן דין וחשבון על האופן שבו המגורים מעל שוק הכרמל בשנה האחרונה השפיעו על תפיסת המציאות שלי.
וזה לא רק זה שהשנה זה נופל במקרה על יום כיפור. וזה לא רק בגלל שיצא לי להיות ממש חולה כבר שבועיים. זה פשוט התאריך. אין מה לעשות, ימי הולדת מביאים לי ת'בלוז. משהו במוכרחים-להיות-שמח הזה. משהו בריח פלסטיק של בלונים. משהו בזמן שחולף, לעזאזל. והכלכלה. בימים כתיקונם כלכלה היא ממש לא הצד החזק שלי, אבל ביום […]
בשבוע החולף נפלה לידי הזכות לנסוע לטיול בן שלושה ימים בגליל. זכות נדירה זו אינה דבר של מה בכך, מאחר ואל הטיול הנ"ל התלווה אליי לא אחר מאשר התלאביבי א', בחור שמתייחס בחשדנות-מה לכל הצעה או רעיון לנסוע מחוץ לעיר.
מאז שדרור בורשטיין פרסם את הטור היפה הזה, בא לי לכתוב משהו לזכותו של הקיץ הזה בתל אביב שכולנו מקטרים עליו כל כך בזעף כל הזמן. על זה שדווקא מגניב לפעמים לחוש את החום הסמיך, ולהשיב את נפשך באיזה קפה קר. על כך שבכל זאת נעים לראות כל כך הרבה חריצים בבני האדם שמולך (בין […]
אם אי פעם ניסיתם להפסיק לעשן- [לא. שנייה. תנו לי לנסח את זה אחרת:] אם אי פעם ניסיתם להפסיק לעשן וגם להפסיק לשתות קפה באותו שבוע- [לא. רגע. הנה:]
בחיל ורעדה העליתי פה את הפוסט הקודם. עוגת גבינה, ועוד כזו שחוסלה ביום אחד. אלוהים אדירים, מה אעשה כשאמא שלי, שקוראת את הבלוג באופן קבוע, תראה את זה? החרדה שלפתה אותי במחשבות על תגובתה הצפויה של אימי, שבמשך שנים מטיפה לי לאכול רק מזון בריאות אורגני ומונבט, הרעידה את שלוותי המפוטמת. "אוי לי ואוי לבטני" […]
לפני מספר שבועות התלוויתי לעמיתתי בעבר וידידת נפשי בהווה, הבמאית י', לאירוע חברתי. מאורע נדיר זה (שהרי אני נרתעת מאירועים בכלל ומחברה בפרט) ראוי היה שיצוין בבלוג בכל מקרה, אך מקומו כאן מתבקש במיוחד, מפני שהוא הוביל אותי למספר מסקנות חשובות בענייני בישול.
דבר אופטימי, השריית עדשים אם לא שמתם לב, למשך כמה שבועות היה כאן חורף. היה אפור. היה אפילו קצת קר. היה גשם. היה לנסוע לירושלים ולשבת עם שני לכוס יין חם ב"קדוש". היה לרוץ בגשם שוטף, השיער רטוב כמו אחרי מקלחת, ולקלל, ולצחוק, בקול רם. היה לאכול מרק עדשים חם, כבד ועשיר.
קטניות או לא להיות. אני מתה על קטניות. בהתחלה גם לי היו הסתייגויות, אבל ברגע שנכנסים לעניין, כל הקטע של השרייה מראש מתחיל להיראות דווקא לא-כזה-ביג-דיל. מבטיחה. אחד הדברים שגיליתי עם הזמן (ובעיקר שיכנעה אותי מאיה מבצק אלים) זה שבכל הנוגע לקטניות יש אשכרה הבדל בין רגיל ואורגני. ההבדל במחיר הוא בכל אופן ממש קטן, […]