אביב באטרף. ילדים שיוצאים לשחק בחוץ. טינאייג'ריות במכנסיים קצרצרות (השנה למדתי את הביטוי בוטי-שורטס). הורים עם עגלות שיושבים על המדרגות לספוג שמש. אביב באטרף, ואחרי כל החורף הזה טמפרטורות כמו שש עשרה מעלות נראות לכולנו ממש על גבול החמסין (למרות שבארץ אקלים כזה מתוייג כחורפי).
מוזר איך כתיבה של בלוג אוכל (ואולי האינטרנט בכלל) נגררים לפעמים לאיזו תצוגה מוצלחת ומצליחנית של החיים. רעש של האשטגים וסופרלטיבים ונוטיפיקציות, רעש שמפריע לשמוע את הצליל שבאמת שמן עושה כשהוא רותח בסיר וזורקים לתוכו בצל. רעש כזה הוא רק מה שהוא: –פטסססססס….
(שימו לב, השבוע פוסט במתכונת פורים מיוחדת בה כל בלוג אוכל "מתחפש" לבלוג אוכל אהוב אחר. המתכון, למרות האווירה המבודחת מסביב, דווקא ממש טעים ברצינות גמורה. לא בתחפושת.מבטיחה. ואפשר להכין אותו גם עם עגבניות טריות ותרד טרי, אבל יצא לי סבבה גם עם עגבניות של קופסת שימורים (יש לזה יתרון דווקא מבחינת הנוזליות, כי זה […]
יורד פה שלג, ויורד כאן גשם, והטמפרטורות בקלות יורדות מתחת לאפס, ולאנשים יש מעילים חמים ומגפיים אטומות והשלג מפונה מהכביש בשעות מסודרות והחורף, אלגנטי ועדין שכמוהו, מתנהל ליד החיים ולא מעליהם או בתוכם. בארץ זה כמובן אחרת. בארץ כל שנה החורף הוא נרניה: ממלכה שלמה, קסומה וזרה ומחרידה שנפתחת בתוך ארון הבגדים. סערות והפתעות, כבישים […]
ארבע וחצי לפנות, בדרך חזרה ממסיבה בברוקלין. הגוף והנפש והפנים מרוקנים מרוב מאמץ להתחבב, להתנחמד, להשתרבב לתוך איזו פקעת אנושית צפופה שבה כולם דוברים את השפה, שפת הגוף ושפת הפה, ורק אני כבדה ולא שייכת. משובללת אל גוף מרוב המאמץ להציג את עצמי כמישהי מגניבה מאוד, וגם הבדידות שמאחורי כל העירבוביה הזו. הכל מבפנים שורף […]
בכל מקום שבו ביקרנו בבלקן אכלנו סלטי שעועית נפלאים שכמעט תמיד שמרו על אותו עיקרון: שעועית (לרוב שילוב של כמה סוגים, כמו האדומה, הלבנה, והלבנה הגדולה שנקראת בארץ "בובאס"), בצל לבן, שמן זית, לימון, ושמיר. לפעמים עוד כמה דברים. משהו בשילוב הכל כך פשוט הזה של שעועית-שמיר-בצל יוצר ארוחה קלילה אבל משביעה מאוד, ומנה קרירה […]
זה באמת קצרצר ופשוט ובקושי יש כאן מתכון- אבל אחרי שהעליתי את הנושא בדף הפייסבוק של הבלוג הבנתי שלא כולם מודעים לאושר הפשוט ונהדר של פול ענק מבושל והייתי חייבת לדבר על זה כאן באיזשהו קצרצר. אז מה בעצם הקטע? גרגירים חמים, רכים ונימוחים של פול ענק שמגישים ככה ישר מהסיר עם תיבול נדיב של […]
, בלילה לפני שהיא נרדמת היא צריכה לרתום את כל הסוסים הפנימיים אחד אחד ולבקש מהם קצת שקט. אבל הסוסים נטרפים מרעש הזבובים והזנבות שלהם מצליפים באוויר והיא נשארת ערה. מפעם לפעם היא מחקה את קצב הנשימות של האיש שישן לידה ומנסה ללמוד ממנו איך משחררים את היום מתוך כפות הידיים הקפוצות ואיך נרדמים בשלווה.
אני בדרך. הבוקר האפרפר פושט מעליו את כותנת העננים. נעשה מוקדם פחות וחם יותר. שדות של תירסים, שדות של חמניות. אני חושבת: אין דבר נפלא יותר בעולם הזה מאשר להיות צהובה ולפנות תמיד אל השמש.
נוסעים ברכבת והנוף מהיר וירוק וחם. בתים קטנים וא' מוציא את הראש מהחלון. לנשום אויר, לראות, לצלם. אני, כרגיל, בקושי מגיעה אל החלון, אבל מרגישה את הרוח ובעיקר את ההתרגשות שמתנשפת מגופו הארוך כשהוא מנסה לצלם את הנוף שזז מהר כל כך.