פוסט שנולד במקרה. התחלתי להכין את עוגת השמרים הטבעונית שלי, ונתקעתי בלי שוקולד ובלי חמאת שקדים. אז ניסיתי לאלתר איזשהו מילוי אחר. נניח קרם גבינתי של אגוזי קשיו. וקצת פטל חמצמץ וטרי שישתלב במתיקות של הקרם. ואולי בלי הצורה המסורתית של ה"בורג" כשמלפפים עוגת שמרים? מתחשק לי שושנים. וגם שתהיה עגולה. בא לי עוגה עגולה. […]
שלושים ואחת דברים שהייתי רוצה להגיד לכל בת עשרים ואחת (שכמובן לא הייתה מקשיבה לי) 1. את מספיק רזה. 2. כל האנשים שנראים לך מגניבים כרגע לא יראו לך מגניבים בעוד כמה זמן. 3. נכון גם לגבי: מתוחכמים, מוארים, רוחניים, מעניינים. הרבה מהאנשים האלה ימאסו עלייך. 4. טוב לב, לעומת זאת, היא תכונה שעומדת במבחן […]
תשמעו, האמת היא שלא האמנתי שאי פעם תצא לי עוגת שמרים באמת טעימה שהיא גם טבעונית. ניסיתי המון מתכונים, וכולם יצאו בטעם סביר מינוס ובטעם מטריד של קוקוס (נכון שאחרי בערך יומיים של טבעונות נמאס לכם שהכל מלא שמן קוקוס שהוא גם לא בריא וגם יש לו טעם אגרסיבי שנמאס די מהר?).
***(שימו לב: בסוף הפוסט הפתעה! תבנית במתנה לאחת או אחד מכם)*** יש לי יום הולדת וזה אומר שסתיו, וזה אומר שיש שלכת, שנעשה קריר. זה אומר שהמון חגי תשרי מגיעים, והתאריך שבו נפטרה סבתא מרים. זה אומר תחילת שנת לימודים (השנה אני גם מלמדת), וחשבונות נפש שונים, ועוגות תפוחים, ותפילות.
אנשים מתחת לאדמה נוסעים ברכבת התחתית, עולים ויורדים ממנה ברעש גדול, ואנשים על האדמה ממש באותו זמן הולכים ברחובות ישרים שאין להם שמות, רק מספרים, ואנשים מעל לאדמה טסים במעליות ומגרדים את השמיים, ומעליהם המטוסים מלאים גם הם, גם הם מלאים באנשים, שנמצאים בתוך השמיים עצמם מוקפים בלבן וכחול ושחור.
, היה קר והיה אפור והיו דקלים והיינו מאושרים והגענו ברגל אל האוקיינוס הפסיפי. ציפורים מוזרות, רוח, יאכטות רועדות במפרץ הקטן שליד. בתרמיל שלו ענבים ושוקולד, בתרמיל שלי מחברת ועט והשימלה שלבשתי מוקדם יותר באותו הבוקר. מאזינים למוזיקה באוזניות הלבנות שהוא הביא, אוזניה אחת לכל אחד מאיתנו. אני שומעת את הגיטרות והוא את הבסים. אחר […]
אני בעד הרכיבות האלה מאוחר בלילה. אני בעד הכביש הנוצץ מגשם שפסק. אני בעד העיר הרחוצה שתמיד אחרי הגשם נראית כמו אחרי אסון. אני בעד הכובע הכתום שנתנה לי איילת ואפשר למשוך אותו על האוזניים שיכסה מהקור. אני בעד הרחש של הדוושות. אני מופתעת כל פעם מחדש כמה נעים לי לאהוב את העיר בחורף הסתווי […]
. את השיר הזה העניקה לי במתנה חברתי הבריטית רות, ומרגע שקראתי אותו בעטה בתוכי התשוקה לתרגם את החן הזה גם לשפה שלי. כתב אותו רוג'ר מק'גו, ויש בו פאי, ויש בו טעמים, ויש בו את השמים וגם הומור. בקיצור, יש בו כמעט את כל מה שאני אוהבת. חוץ מפרג.
מסע תענוגות בארץ הקודש (שברי יומן מסע). #יום שבת# מסע תענוגות בארץ הקודש. איפה שהטחינה טעימה לי, והקפה עם ההל טעים לי, והתחילה עונת התותים, והמלפפונים סוף סוף בגודל נורמאלי, ויש זעתר וסומאק וסילאן ותמרים נפלאים. מסע תענוגות בארץ הקודש, הראש שלי סחרחר מרוב מילים, שברי מפגשים עם אנשים אהובים, עם אנשים אהובים פחות, החום, […]
. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שירה ופרוזה עושים לאנשים שני דברים אחרים לגמרי. משהו בקצב, משהו בתשומת הלב, משהו במשך הזמן. אפשר לקרוא רומן כמה שבועות, והוא נח כל לילה ליד המיטה, אבל שיר חייבים לקרוא עד תום, חייבים לגלגל על הלשון, לקרוא כמה פעמים, אם אפשר. הרבה אנשים שכותבים שירה […]