. לא פשוט לי להבין את הכאב שבלהיות זרה. גם מפני שאני רגילה לחשוב על עצמי כאישה שששה אליי הרפתקאות ואוהבת את תחושת הזרות והמסע, גם כי מערכת היחסים שלי עם הארץ מאוד לא פשוטה, ובעיקר כי לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה. הבית שלי הרי היה ועודנו מקום שאני חולקת עם א' ומדברים […]
עוגת שזיפים from Noa Levin on Vimeo.
. דברים שאת מתחילה באינטרנט, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו. למשל לפתוח בלוג. לגלות שזה צובר תאוצה. שאנשים קוראים. לחשוב שאת כותבת מתכונים, ולגלות שאת כותבת. לגלות שכל החיים שלך כמעט מתועדים פתאום בין מתכון לעוגה ומתכון לטופו.
. ידעתי שנעשה סנפלינג, וידעתי שקצת אפחד בהתעקלות הסלע ומשקל הגוף שמושך מטה, אבל לא ידעתי שגם יהיה צריך לקפוץ. הרגע שלפני הרגע שלפני הקפיצה הוא רגע של אין-בעיה. עדיין לא בקצה הסלע, עדיין בלי לשמוע את שצף המים, עדיין קצת לפני הרגע של הפחד. בגולן כמו בגולן, בכל מסלול מים שכזה יש גם קבוצות […]
/ הדקות הללו באולם קבלת הקהל. בלוני הליום דוחפים את התקרה הענקית מעלה. אני מספיקה לדמיין היטב איך היא תראה כשתצא. אנשים מתקדמים עם עגלה ומזוודות. אני יודעת שאת התרמיל שלה היא תיקח על הגב. יהיה לה שיער ארוך, משקפיים, היא לא תסתער בחיבוקים או תבכה מהתרגשות, אבל הידיים שלה ירעדו קצת. כל האנשים חשודים […]
/ גשם. סוף סוף גשם אמיתי. כזה שמשנה את האור ואת הריח ואת הטעם, ואת חרדת הבדידות ונעימותה. כזה ששוטף. אנשים שולפים מתחתית הארון את בגדי החורף היפים והצמריריים שלהם, שחיכו כל כך הרבה חודשים בשקט מקופל. ילדים שולפים תירוץ חדש לא ללכת לגן. תל אביב שולפת את הפרצוף הכי מסכן ויפה שלה, מכוערת כל […]
. ברלין, אלכסנדרפלאץ. ולא רק בגלל הכותרת של הרומאן שקראתי כאן כשהגעתי (בכל פינה מסתתר מאז איזה ביברקוף). הפלאץ הממשית, הענקית, עם המזרקה. זו שד' טוען שהיא המקום המנוכר ביותר בעולם. זו של מיליוני האנשים העולים ויורדים את תחנת הרכבת. זו שביני לביני, בחוצפה מופלגת, כיניתי לעיתים "אלכס", כפי שעושים המקומיים. ברלין, אלכסנדרפלאץ, מכאן מתחיל […]
/ יום אחד, כשאהיה כנה וחכמה הרבה יותר, עוד אכתוב משהו מלא ומושכל על כל העניין הנשגב, הפרוע, השמרני ומלא הנצנצים הזה, מדונה. בעיני רוחי אני כבר מסוגלת לדמיין את קצה-קצהו של הפוסט ההוא, שיכה כמובן בעובי הקורה, ויכלול התבוננות מדעית ורצינית בשאלה איך לעזאזל היא תמיד כל כך, כל כך קולית. יהיו בו הסברים […]
"ברלין היא מקום טוב במיוחד למהגרים, כי אתה לא חייב להרגיש כאן בבית. אתה לא צריך להרגיש בבית בברלין בכדי להרגיש כאן בנוח. אתה יכול לחיות כאן, בנחת, מתוך מזוודה. בית, מולדת- "מכורה"- זה יהיה במקום אחר. בברלין עצם הרעיון הזה של מכורה נשמע כמו מילה זרה ושאולה. ההריסות של מלחמת העולם השנייה שהפכו אותה […]
"בסמינרים זה דווקא בסדר גמור", הוא אומר לי ומיד מסביר, "משתמשים רק בשם המשפחה. והם הוגים עפרת במין "או-פרת" שכזה, שנשמע גרמני מאוד. ביטהשיין, הר או-פרת, אתה מוזמן לדבר." "אבל ברגע שזה עובר להיות שמות פרטיים, הבעיות מתחילות. אף אחד לא יכול להגות "אבנר" מבלי להבין שזה שם לא מכאן. ואז שואלים מאיפה אני, ואז […]