היה לי פעם גם סיפור אהבה ירושלמי שהתחיל במישמשים של מאי ונגמר עם הגויאבות שאחרי סוכות. הרבה מאוד שנים אחר כך פגשתי אותו ביפו בגשם. ישבנו אצלו במטבח ואכלנו פומלה. דיברנו על האם תל אביב יפה בגשם או מכוערת. נהרות של מים ברחוב נחמני, למשל, והפיקוסים באמצע כל זה, איך זה יפה ומכוער. ויפו, והנמל […]
בסוף רחוב הכרמל יש נקודה שממנה אפשר לראות את סוף העולם. יש אנשים שמדלגים מעליה, זורקים מבט (כמו להשליך אבן אל באר, לשמוע ואז למדוד את העומק) וממשיכים ללכת. חלקם הולכים לכיוון הים וחלקם הולכים לכיוונים אחרים. אנשים מגיעים. הם אוספים עגבניות, פלפלים, שאריות של דג מלוח. יש שם אישה עם מטפחת ויש איש גבוה […]
קר בירושלים וזה עושה לי טוב. אנשים חובשים כובעים בין אם הם יראי שמיים ובין אם לא. אנשים נושפים החוצה אדים לבנים בין אם הם מעשנים סיגריה ובין אם לא. העצים מתנועעים ברוח בכבדות ואפילו עמוד הרמזור באגריפס רועד. בגלל הגשם והרוח המחירים במחנה יהודה נמוכים במיוחד.
בחדר הזה יושבות שתי נשים. אישה אחת רואה ואישה אחת עיוורת. האישה העיוורת כמעט קשישה והאישה הרואה צעירה. היא נבוכה בחדר הזה, גם מפאת גילה שעדיין אין בו שלווה וגם מפני שהזרות הצפופה מעוררת בה מבוכה. האישה הרואה קוראת לאישה העיוורת בקול רם מילים מתוך ספר. קולה נצרד לפעמים, היא מנסה לשחרר אותו, לנתק מהחך […]
איך זה שכל כך הרבה שנים אני מסתובבת בעולם הזה, ורק השנה למדתי באמת לחבב צנוניות? כנראה שזה קשור בחריפות העזה של הצנונית, בזה שהיא קצת קשה ופריכה, בזה שמדובר בירק לא-פשוט, לא-חנפן, עז טעמים וקצת שונה.
הברכה הכי נחמדה שיצא לי לשמוע בזמן האחרון היא "מועדים לשיגרה". הנה, הגיע האחרי-החגים. ולפעמים הבנאדם רוצה שיגרה. לקום בבוקר ליד מישהו מסוים במקום מסוים שכבר קמת בו אתמול, ובין שרעפי הלילה שלך שיתיצב משהו מוכר וקיים ושגור. ללכת בשעה מסוימת לאיזה מקום שהוא ולהיות בו כך וכך שעות. להיות לא מאוד מאושרת ולא מאוד […]
, בלילה לפני שהיא נרדמת היא צריכה לרתום את כל הסוסים הפנימיים אחד אחד ולבקש מהם קצת שקט. אבל הסוסים נטרפים מרעש הזבובים והזנבות שלהם מצליפים באוויר והיא נשארת ערה. מפעם לפעם היא מחקה את קצב הנשימות של האיש שישן לידה ומנסה ללמוד ממנו איך משחררים את היום מתוך כפות הידיים הקפוצות ואיך נרדמים בשלווה.
. הרגע שבו החפצים מתרוקנים מהיותנו, מאישיותינו, מהמגע. גם החפצים הקרובים, אפילו הקרובים שבקרובים (חולצת הטריקו האפורה שרך לישון בה, נעלי הבית, הדפים, המחברות, מברשת השיניים) מתרחקים מאיתנו והופכים חלולים וריקים בתכלית. שקיות-שקיות החפצים שלנו מתעטפים בלובן פלסטיק אטום, נערמים, נעשים זרים. הנה הן מתעופפות ממני והלאה- עדת ציפורים גמלוניות, מקרטעות, מתקשות בתעופה- הנה הן […]
כרובית שלמה, מצופה בתבלין פריך וחמצמץ, ואפויה בתנור. זה יוצא יותר מדהים משאפשר לתאר: פריך ושחום מבחוץ, לבנבן ומתוק מבפנים. וכמובן, זה גם הולך מצויין עם טחינה. מומלץ לאכול בצלחת עם הידיים, ואז לפרק לפרחים (יותר כיף מאשר סתם סכין ומזלג).
חציל עם טחינה, חציל עם מיונז- נראה לי שיש כאן איזושהי נוסחא. לוקחים חציל, קולים אותו, מוערכים את הבפנוכו הרך והמהמם שלו עם משהו שומני ויוצא ממרח סמיך ועשיר וטעים ומפנק. אז למה לא גם עם אבוקדו, חשבתי לעצמי. בטח שיהיה טוב גם עם אבוקדו. אבוקדו הרי זה טוב עם הכל.