לא שאני הולכת לחדש לכם, אבל אפונה היא מלכת הירקות. משהו בירוק-ירוק הזה, במתיקות, בצורה העגלגלה של האפונים עצמם (שלא לדבר על זה שהפרחים מריחים נפלא בעונתם ושמרק אפונה זו הסיבה העיקרית לזה שיש חורף בעולם). אם התמזל מזלכם ונפלתם בעונה (הקצרה) של האפונה על אפונה טרייה- זו בכלל חגיגה.
הימים האלה, השבועות האלה, שאת מגרדת את המדרכה כמעט מלמטה, כי גם אפור וגם קר וגם נמאס לך כבר מכל מיני דברים שלא מסתדרים. הימים האלה שבהם את כועסת על עצמך על כל מה שלא עבד, שאת שואלת את עצמך איך הגענו עד הלום, הימים של מוגבלות הגוף, עצלות הרוח, של הרצון להתחפר בתוך קונכייה […]
האגדה מספרת על יהודי אחד שגר בבית קטן בעיירה אוקראינית עם אישתו, אימו, וששת ילדיו. כשנולד בנו השביעי החליט האיש שהבית הקטן צר מלהכיל את כולם, והלך להתייעץ עם הרב. רבי, אמר לו היהודי, בביתי גרות עשר נפשות, אבל הבית צר והרעש רב ואין מקום לנוע. מה לעשות? אמר לו הרבי, תכניס אל הבית את […]
ארבע וחצי לפנות, בדרך חזרה ממסיבה בברוקלין. הגוף והנפש והפנים מרוקנים מרוב מאמץ להתחבב, להתנחמד, להשתרבב לתוך איזו פקעת אנושית צפופה שבה כולם דוברים את השפה, שפת הגוף ושפת הפה, ורק אני כבדה ולא שייכת. משובללת אל גוף מרוב המאמץ להציג את עצמי כמישהי מגניבה מאוד, וגם הבדידות שמאחורי כל העירבוביה הזו. הכל מבפנים שורף […]
אחד הדברים המפתיעים שהולכים ומתבררים לי לגבי העניין הזה של לגור בניו יורק, הוא כמה הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי, למרות שאני כבר כאן, במצב שלא ברור לי בו עד הסוף עד כמה אני בניו יורק ועד כמה אני בעצם בישראל. תחושה של משהו מקפץ בפנים, אולי ג'טלג ריגשי כזה, להיות בכמה מקומות בו […]
פאבלו נרודה/ סונטה מספר 35 (תרגום שלי מהגרסא באנגלית, המקור כמובן בספרדית) אַתְּ הַיַּלְדָּה שֶׁל הַיָּם, בַּת דּוֹדָתוֹ שֶׁל שִׂיחַ הָאוֹרֵגָנוֹ, שַׂחְיָנִית, גּוּפֵךְ טָהוֹר כְּמוֹ מַיִם, בַּשְׁלָנִית, דָּמֵךְ טוֹבְעָנִי כְּמוֹ קַרְקַע, כָּל מה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה מָלֵא בִּפְּרָחִים, עָשִׁיר בְּאֲדָמָה. עֵינַיִךְ שָׁטוֹת לַמַּיִם, וְגַלִּים נִשָּׂאִים. יָדַיִךְ מוּשָׁטוֹת לָאֲדָמָה, וּזְרָעִים מְרַטְּטִים אֲדָווֹת. אַתְּ מַכִּירָה אֶת […]
דומה מאוד לצזיקי שכולם מכירים, אבל הטחינה של זה בבלנדר הופכת את הכל למפתיע וטעים יותר: טעמים עדינים ורעננים של מלפפון, עם קצת יוגורט וקצת שום-שמיר. הרעיון מבוסס על מרק דומה שאכלתי במסעדה הקטנה שבה ביקרנו תמיד בבודפשט (היא נקראת M, למקרה שאתם נוסעים לבודפשט בקרוב), אבל שם במרכז המרק לא הייתה כפית יוגורט […]
נגמרו לי הרעיונות לסיפורים ונגמר לי הכוח מהחום ונגמרו לי החצילים במקרר ונגמר לי החשק לבשל ונגמר לי שבוע עמוס של עבודה שנמשכה כל יום עד הלילה ונגמרו לי המשאבים של הלבד ושל השקט כלומר נמס לי כל השלג ששומר על קצת לבן בתוך ממלכות הלב והרגשתי שחנוק לי בחדרי, בביתי, בעיר הזו כבר חנוק […]
(פוסט תמונות מיוחד ומחווה לשוק לוינסקי) כפי שסיפרתי כבר לכל מי שעוקב אחר עלילות הבלוג הזה בדף הפייסבוק שלי, א' שהוא צלם הבית של הבלוג הזה (ושותפי לעוד כמה עיניינים) למד לאחרונה קורס צילום וסטיילינג אוכל בבית הספר "צילום בעם".
בכל מקום שבו ביקרנו בבלקן אכלנו סלטי שעועית נפלאים שכמעט תמיד שמרו על אותו עיקרון: שעועית (לרוב שילוב של כמה סוגים, כמו האדומה, הלבנה, והלבנה הגדולה שנקראת בארץ "בובאס"), בצל לבן, שמן זית, לימון, ושמיר. לפעמים עוד כמה דברים. משהו בשילוב הכל כך פשוט הזה של שעועית-שמיר-בצל יוצר ארוחה קלילה אבל משביעה מאוד, ומנה קרירה […]