אוג
2011
פאי שזיפים ופרחי לבנדר
.
דברים שאת מתחילה באינטרנט, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו.
למשל לפתוח בלוג. לגלות שזה צובר תאוצה. שאנשים קוראים.
לחשוב שאת כותבת מתכונים, ולגלות שאת כותבת. לגלות שכל החיים שלך כמעט מתועדים פתאום בין מתכון לעוגה ומתכון לטופו.
.
דברים שאת מתחילה, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו.
למשל להתאהב בסטודנט שקט ומתולתל שפגשת באוניברסיטה. למשל לשמוע ממנו שהוא חובב צילום ולהציע לו לצלם את האוכל שאת מכינה בשביל הבלוג. למשל לגור איתו עוד כמה שנים אחר כך, ולגלות שהבלוג הוא מין יצירה משותפת של שניכם, מקום שבו הסיפור שלכם נכתב דרך זוויות ותאורה. הבלוג נהיה כמו איזו חיית מחמד ביתית, כלב נאמן ונבון ששניכם צריכים להוציא לטיולים, ולפעמים אין לכם ממש כוח.
.
דברים שאת מתחילה, פתאום את יכולה להיות קצת מופתעת כשאת מבינה מה הם נהיו בשבילך עם הזמן.
רסיסי מחשבות, רעיונות, כאב ושמחה שעלו על הכתב ונקראו על ידי אלפי זרים. רגעים של הומור ורגעים של שברון לב שאת עצמך קוראת במבט לאחר וחושבת, מי הייתי כשכתבתי את זה.
ובסוף כל הדברים-בעלמה הזה נהיה יומן מסע מתמשך שהוא אולי הדבר הכי חשוף, הכי חף מציניות ומביקורת עצמית משתקת שכתבת אי פעם. החיים שלך, בסיפורים קצרים ובתמונות של ירקות מקולפים.
.
החיים, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו.
הם מביאים איתם תנועה. יש בהם תאונות והפתעות ואפשר גם לגדול בהם. ועכשיו, למשל, אני נוסעת לתקופה לא קצרה בכלל. התיקים כבר ארוזים.
עוד כמה שעות אנחת בשדה התעופה של בודפשט ואתחיל לחפש אוטובוס אל העיר. זו נסיעה ארוכה יחסית, ועם מסגרת לימודים מאוד מחייבת, ולא ברור לי אם הבלוג ימשיך משם, ואיך בדיוק.
אז היום אני טסה. לא ממש יודעת איך להגיד כאן מילים עכשיו, מילים בשבילי ומילים בשביל אותם אנשים זרים שקוראים אותי. כמעט שלוש שנים אני כותבת כאן. לתדהמתי הבנתי השבוע שהפוסט הזה, שבו אני כותבת שאני נוסעת, הוא בדיוק פוסט מספר מאה שיפורסם בבלוג.
.
ועכשיו יש בי עצב מתוק מהסוג שרק אנשים שמיטיבים להתגעגע מכירים. עצב שיש בו גם שמחה על שהייתה לי הזכות ליצור דבר כמו הבלוג הזה.
שמחה עליכם. על אנשים שקראו והגיבו, על אנשים שקראו ולא הגיבו. על אנשים שבישלו. על אנשים שהשאירו הודעות בפייסבוק ואנשים ששלחו מייל. בני אדם זרים שהסכימו ליצור איתי דבר מה שביר ויפה שנישא עכשיו הלאה ממני על גלי הרשת. אני לא יודעת לאן הוא עוד ילך.
יצא לי לשמוע פעם את שרון אס, שהיא אחת המשוררות החכמות ביותר שפגשתי, אומרת שאין דבר הגיוני יותר מלכתוב, כי את המתנות הכי יקרות שלך את לא יכולה אלא לתת לזרים גמורים, ובחינם.
אני חושבת עכשיו שזה נכון. וגם שזרים גמורים עשויים להעניק לך מתנות נפלאות, כשהם מוכנים לקרוא אותך.
כל מי שהתנסה אי פעם בתענוג החריף, החי והמביך הזה (כתיבה) מסוגל להבין מה הענקתם לי בכך שהייתם כאן בכל שבוע לקרוא.
תודה לכם על שקראתם אותי. אולי נתראה שוב בבלוג הזה. אולי לא. בינתיים אפיתי לכבודנו עוגת פוסטולדת מאה, עם ריח לוונדר וקיץ ושזיפים.
.
כמה טיפים חשובים:
לבנדר. כמובן, אפשר להכין את הפאי גם בלי פרחי הלבנדר הקטנים, אבל למעשה הם לב-ליבו של המתכון הזה, והם אלו שנותנים לו טעם עשיר ומבושם של גינה. אפשר לקנות לבנדר לפי משקל בחנויות התבלינים בשוק, וגם בחלק מחנויות הטבע הגדולות. מחירו של הלבנדר בדיוני לגמרי, משהו כמו מלאנתלפים שקל לכל מאה גרם, ולכן אני מציעה לקנות ממש כפית אחת (כן, תצטרכו לשדל את המוכרת למכור לכם כמות קטנה כל כך). לבנדר הוא מחזק-טעמים נפלא, טבעי ומיוחד, שכמות מאוד קטנה ממנו נותנת טעם מאוד דומיננטי, ולכן חבל לקנות יותר מידי ולהתקע עם פרחים מיותרים. אפשר אגב לשלב לוונדר בהרבה מאכלי פירות מבושלים או טריים, ואם תנסו את זה בריבה בכלל תמסו מאושר.
כמות. ברגע הראשון שבו תתחילו לעבוד עם הלבנדר הוא יפיץ ריח אימתני ותרגישו שהולכת לצאת עוגה בטעם סבון כלים. אל חשש! הפרח יאבד הרבה מאוד מהטעם והריח שלו באפייה, ולכן אפשר לשים כפית גדושה, למרות שזה ירגיש לכם כמו המון. אם תתקצמנו בסוף תוותרו על הטעם המיוחד הזה. למיטיבי לסת, אגב, מומלץ אפילו יותר מכפית, אז קצת אקסטרים אבל טעייים.
שזיפים. אני בעד לנצל לפאי הזה את השזיפים הכי בשלים ורכים, אלו שממש בסוף היום מוכרים בשוק בזיל הזול, והמיץ היפה שלהם כבר ניגר על הידיים. חשוב לטעום את השזיפים ולפי זה להחליט כמה סוכר להוסיף, כי אם יש לכם שזיפים מתוקים אני בעד לשים מעט מאוד סוכר ולתת לטעם החמצמץ והטבעי של הפרי לבלוט.
בצק. אלוהים אדירים, כמה בצקים ניסיתי בשביל הפאי הזה. החום הנוכחי בישראל הופך את העבודה עם בצק פריך למאוד מתישה. בצק פריך הוא חבר מפונק ודורשני שאוהב לקבל בדיוק את האקלים שמתאים לו, כלומר קרירות חורפית. אז הוא רוצה, אז מה. אחרי כמעט עשרה נסיונות שונים שלחה אותי חברתי הבצקאלימית למתכון מהספר של מרתה סטוארט, והבצק צלח את מזג האוויר פה די יפה. מה שכן, אתם בכל זאת תצטרכו לקרר אותו לפני הרידוד, אחרי הרידוד, ועוד להיזהר שהוא לא ימס לגמרי כשאתם עושים רשת בצק יפה מלמעלה, כי החום פה הורג גם אותו ולא רק אותנו.
.
יאללה למטבח! (חומרים לתבנית 24)
- 2 וחצי כוסות קמח
- חצי כפית מלח
- 1 כף סוכר לבן
- 200 גר' חמאה קרה מאוד מהמקררים, חתוכה לקוביות
- רבע כוס מי קרח (או פשוט מים ממש ממש קרים)
- קילו שזיפים אדומים רכים ובשלים
- 2-4 כפות סוכר חום (תלוי כמה מתוק אתם אוהבים)
- כפית גדושה פרחי לבנדר
- בפודפרוססור מערבבים עם הלהב את החמאה, הקמח, הסוכר, המלח והמים הקרים. מערבבים כמה שפחות זמן, רק עד שיש משהו אחיד. שמים את הבצק כולו בשקית ונותנים לו להתקרר במקרר שעה בערך. עוד אפשרות היא לדחוף אותו לפריזר לרבע שעה בערך, זה גם עובד לא רע.
- בינתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות. שוטפים את השזיפים וחותכים אותם לפרוסות. מניחים את כל פרוסות השזיפים בקערה ומערבבים עם סוכר חום ופרחי לוונדר, כך שהסוכר עוטף את הפירות. נותנים לפירות לעמוד קצת ולהפריש נוזלים.
- מוציאים את הבצק מהקירור וחותכים אותו לשני שליש ושלישי. את החלק של השני שלישי מרדדים לכדי עיגול גדול במערוך על גבי נייר אפייה, ומניחים בתבנית כך שהוא מצפה גם את השוליים.
- את החלק השני של הבצק מרדדים על גבי ניייר אפייה כדי ליצור רצועה ארוכה ולא דקה מאוד (הבצק מתפרק בקלות רבה מאוד כשמנסים לגרד רצועות). את הבצק השטוח הזה (בשלב הזה יש לכם מין פיתה גדולה ומאורכת) עוטפים בעוד נייר אפייה מלמעלה ומכניסים כמו שהוא לפריזר לכמה דקות, כי אחרת באקלים הנוכחי יהיה לכם מיץ-בצק מהר מאוד.
- מסדרים את השזיפים, יחד עם הנוזלים שיצאו מהם, בתוך בצק הפאי.
- מוציאים מהפריזר את הבצק המקורר והשטוח וחותכים אותו לרצועות ארוכות. מאוד בזהירות מקלפים את הרצועות הללו מנייר האפייה ומעצבים על הפאי ריבועים של שתי וערב מהבצק. אם משהו נדפק בשלב הזה (כן, זה קרה לי יותר מפעם אחת) אפשר גם ליצור מהבצק כתמים קטנים על גבי העוגה, שגם אם הם לא ריבועים מושלמים עדיין יצרו מראה חינני ואחלה טעם.
- אופים במאה שמונים מעלות כ-40 דקות, עד שהבצק למעלה מזהיב. הפאי מאוד נוזלי כשהוא יוצא חם מהתנור, וצריך להגיש אותו רק אחרי שהוא מתקרר ומתייצב קצת, בטמפ' החדר או אפילו מהמקרר. ההגשה המושלמת ביותר היא פאי צונן עם כף גלידת וניל איכותית. ממש כזה.
66 Comments על פאי שזיפים ופרחי לבנדר
1Pingbacks & Trackbacks on פאי שזיפים ופרחי לבנדר
-
[…] שלי לפרחי לבנדר כתבלין היא משהו שכבר כתבתי עליו כאן פעם. מדובר בתבלין ממזרי וחזק במיוחד שאפשר להוסיף לקינוחי […]
הגב
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
נטלי
8 באוגוסט 2011 at 18:09 (13 שנים ago)כתבת כל כך יפה. כמו תמיד. ונורא עצוב לי שאת עוזבת, ואני מאוד מקווה שתמשיכי לכתוב. מאוהבת בכתיבה שלך, שבדרך כלל פוגעת בדיוק במקומות הכי כואבים.
הפאי מקסים כמו תמיד.
נטלי
נטלי
8 באוגוסט 2011 at 18:10 (13 שנים ago)זהו? נגמר? אולי בכל זאת תמשיכי לכתוב? כי מעבר למתכונים שלך שיחסרו לי.. הכתיבה, הו הכתיבה. אנמי מקווה שתקחי ברצינות את מה שכתבה לך מישהי בפוסט של הכריכים ותכתבי לנו איזה ספר (וגם ספר בישול), כי המילים שלך הן משהו שלי אישית אין מילים לתאר.
וכל כך מתאים ומקסים (וכנראה גם טעים) פוסט של פאי שזיפים לפרידה.. (:
נעה
8 באוגוסט 2011 at 18:18 (13 שנים ago)עלמה יקרה, רגשת אותי מאוד. באמת. חבל, גיליתי את הבלוג רק לפני כמה שבועות והנה, את עוזבת. מקווה שתהני ותתרגשי לגלות מקומות ותבשילים חדשים. שיהיה המון בהצלחה ורק טוב.
אם תחליטי להמשיך ולכתוב משם אני מבטיחה להמשיך ולקרוא.
נעה
Shira
8 באוגוסט 2011 at 18:33 (13 שנים ago)Alma,
Relocating is never easy and the way you wrote about it is beautiful, sensitive and inspiring.
I wish you all the best in Budapest and if you decide to pop over to the west of Europe, you have a place to stay in.
hope the Hungarian food will inspire some writing and cooking/baking
Shira
yael
8 באוגוסט 2011 at 19:21 (13 שנים ago)עלמה
אני מאוד אוהבת את כתיבתך ואת מי שמצטיירת מהבלוג הזה. אנחנו לא מכירות, אך באופן קבוע קראתי את הפוסטים שלך,אהבתי את המתכונים והצילומים אך מה שגרם לי להתאהב בבלוג הזה זה הכתיבה שלך,שהיא נוגעת ורגישה ומלאת חיים. אני שמחה בשבילך שאת נוסעת, למקום אחר שיכול להפתיע וצר לי שאולי לא אקרא עוד. אני אתגעגע. תודה רבה לך על הזכות הזו. הבלוג שלך באמת מאוד שימח אותי, כל היופי והטעמים האלה יחד.
אני מקווה שתמשיכי לכתוב, ושיהיה לך טוב טעים ומעניין.
באהבה יעל
Yael
8 באוגוסט 2011 at 19:00 (13 שנים ago)Such a beautifully written post and a beautiful plum pie.
I hope you will have time to blog in Hungary too,maybe once you find the delights of the Hungarian kitchen.
נעמה יערי
8 באוגוסט 2011 at 19:39 (13 שנים ago)עלמה, קוראת אותך בשקיקה, ובתור בת של הונגרים (עוד מעט בעלת דרכון הונגרי בעצמי,) אני בטוחה שהמטבח ההונגרי יעשה לך כל כך הרבה חשק לבשל ולכתוב ולצלם, שעוד נשמע ממך!
תסעי, תלמדי, ותמשיכי לכתוב.
נעמה
שלגיה
8 באוגוסט 2011 at 19:50 (13 שנים ago)עלמה,
אני לא מגיבה פה אף פעם, טוב לי להיות רואה ובלתי נראית, כנראה.
אבל היום זה לא סתם יום. תני לי לתת לך שיר לדרך:
http://www.youtube.com/watch?v=yvkVrMYM5z8&feature=related
מקווה שתמצאי את מה שאת מחפשת.
תהיי טובה, תצליחי, ותחזרי!
חן.
מדלן
8 באוגוסט 2011 at 19:56 (13 שנים ago)אין לי אפילו מילים לתאר כמה זה עצוב…
אני קוראת הרבה בלוגים של אוכל ואיכשהו הבלוג שלך הוא אחד המועדפים עליי אם לא ה…
באמת שזה יחסר לי.
תודה על הכל !
ובהצלחה 🙂
חנדי
8 באוגוסט 2011 at 20:10 (13 שנים ago)מאחלת מעבר קל .
יש מכשיר של רשת מפלסטיק להכנת שכבת השתי וערב- איתו קל מהר ונח להכין את השכבה העליונה
גל
8 באוגוסט 2011 at 20:25 (13 שנים ago)את תמיד כותבת יפה כל כך, ותמיד כיף לקרוא!
לא הבנתי אם את קופצת לחופשה קצרה או נעלמת וזה פוסט פרידה (?!)
אני רק מקווה שתחזרי לפרסם מהר, מפה או משם
והפאי נראה מדהים, בא לי לנסות לבשל עם לבנדר 🙂
תמר
8 באוגוסט 2011 at 20:50 (13 שנים ago)נסיעה טובה! בודפשט זו עיר מדהימה עם האוכל הכי טעים בעולם (אמנם רובו לא ידידותי לצמחונים, אבל הקינוחים דווקא כן, וזה מה שחשוב). אני רק מקווה שלא תצטרכי ללמוד שם הונגרית, כי זו שפה ממש מסובכת למי שלא גדל עליה.
ואם כן, הנה משהו שאולי יעזור:
http://www.youtube.com/watch?v=RQ1Sf1s0djE&feature=related
(המוזיקה בהונגריה בסבנטיז היתה גרובית בטירוף, על אף הקומוניזם.)
BARVA
8 באוגוסט 2011 at 20:56 (13 שנים ago)alma
i read you now in England and I am crying
love your blog
thank you for shairng
BARVA
8 באוגוסט 2011 at 20:56 (13 שנים ago)sharing
רוני
8 באוגוסט 2011 at 21:23 (13 שנים ago)עלמה,
קודם כל הערה לגופו של מתכון: ניסיתי את הבצק הזה פעמיים, ולטעמי כמות הנוזלים בו מוגזמת לגמרי ופוגמת בתוצאה הסופית. אני מעדיפה בצקים שאין בהם מים בכלל, ובתור "דבק" משתמשת בחלמונים של ביצה. זה גם טעים יותר.
מה שכן – פחות נוח לרדד בצק שאין בו מים. אבל, מכיוון שכאמור, בצק פריך הוא חבר מפונק וכו', אני בגישת "אם כבר-אז כבר" ומפנקת אותו.
ובנימה אישית יותר:
היה כיף לקרוא אותך, לבשל אותך, ולהכיר אותך דרך הבלוג הזה. חבל לי שלא נפגשנו בסוף, אבל גם ככה אני מרגישה – בטח כמו רבים אחרים – שאני מכירה אותך קצת גם בלי להיפגש בחיים האמיתיים.
עלי והצליחי, אשת חייל.
אפרת
8 באוגוסט 2011 at 22:33 (13 שנים ago)עלמה יקרה, בדיוק כשהכנסתי את הקיש מנגולד ופלפלים שלך לתנור – קיבלתי את הפוסט וחייכתי… ועכשיו כשקראתי אני קצת עצובה, נתת לי השראה עצומה ונהנתי מכל פוסט וגם ניסיתי לא מעט, הפלפלים הם אורחים קבועים אצלינו במטבח – קיש מנצח!
אפילו התחלתי בלוג על אוכל! קצת סודי בנתיים…
אני מקווה שתמשיכי לשלוח לנו פוסטים, אפילו של רחובות יפים וחנויות של עוגות ושאר מגדנות..
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם
אפרת
נטע
8 באוגוסט 2011 at 22:45 (13 שנים ago)שתהיה לך טיסה קלה והמון המון בהצלחה!
אני יודעת שלפחות מזג האוויר ינעם לך. ידיד שלי התחיל ללמוד שם לפני שנה, בא לפני כחודש לבקר ודי נמס פה, כמו כולנו (:
מקווה שתעשי חיים, גם אם לא בהכרח ייצא לך לאפות או לבשל. העיקר שתהני לך (:
חנה
8 באוגוסט 2011 at 22:46 (13 שנים ago)כתבת מקסים, ואני מאד מאד מקווה שתמשיכי לכתוב כאן, או שאוכל למצוא אותך כותבת במקום אחר. תחסרי לי מאד. תודה על מתנת החינם.
עדי
8 באוגוסט 2011 at 23:08 (13 שנים ago)וואו. ממש כמו פרידה מאדם אהוב.
כנראה שכתיבה זה עניין חושפני באמת, כי יש לי טעם כזה של פרידה- חמוץ מתוק.
כמו פאי שזיפים. והריח של הלבנדרבשל אותה הטבעיות שאת לקרוא את הבלוג כל פעם ולהתפעל.
ממש כיף היה ומקווה שעוד יהיה.
בין כה וכה היה יותר מ"סתם נעים להכיר".
בהצלחה בכל אשר תלכי. בטוחה שהשמים בשבילך הם ממש לא הגבול.
אין דברים כמוך.
תודה על הכל ותשמרי על עצמך,
המישהי שהמליצה לך לפרסם ספר :), וניתן לאמר גם דרשה בתקיפות יתרה.
dvarimbalma
9 באוגוסט 2011 at 17:13 (13 שנים ago)תודה, תודה. אני מקווה מאוד שאוכל להמשיך את הבלוג אחרי שאתמקם כאן ואחרי שא' יצטרף אליי…
שרון
9 באוגוסט 2011 at 0:06 (13 שנים ago)הי עלמה,
לצערי, נהניתי מהממתק שהוא הבלוג הזה זמן קצר בלבד, אבל אין לי אלא להצטרף למה שאמרו מעליי ולהחמיא לך על הכתיבה המעולה – שהיא הרבה מעבר לבלוג אוכל. את פשוט יודעת לספר סיפור, לעשות אותו מסקרן ואנושי ומקסים. והליווי של תמונות נפלאות ובמתכון בסוף הוא רק הדובדבן.
המון הצלחה בכל אשר תלכי, הרבה תודה על מה שהיה, ולהתראות בקרוב!
שרון
שוביבא
9 באוגוסט 2011 at 12:17 (13 שנים ago)עלמונת,
ריגשת אותי מאוד. אני אשב לי בחום עם געגועים ופה מלא רוק.
שוקלת חופשה בהונגריה (-:
dvarimbalma
9 באוגוסט 2011 at 17:12 (13 שנים ago)בואי! אמזוג לך משקה חם. יש פה עכשיו קריר בערב, ואני כמובן כבר עם סווטשרט. מה יהיה בפברואר, מה?!
הדר
9 באוגוסט 2011 at 12:22 (13 שנים ago)היי עלמה,
את כותבת נהדר, מרגש, נוגע, קרוב.
תודה שחלקת איתנו, הזרים הקרובים בחייך,
את כל זה. שתהיה לך דרך טובה, וצבעונית ומעניינת.
אני מקווה להיפגש בכתיבה שלך, במתכונים שלך או בך עוד בעתיד…
הדר.
איה
9 באוגוסט 2011 at 15:15 (13 שנים ago)אני מאוד אצטער עם הבלוג לא ימשיך. אני מאוד מאוד אוהבת את הכתיבה שלך ואתגעגע מאוד. גם למתכונים אבל בעיקר אליך. לתאורים של החיים, לפואטיקה של היום יום ולרגישות שלך.
מאוד אשמח לשמוע על החיים בבודפשט, גם אם הם לא ילוו בתמונות או מתכונים.
תודה על כל מה שכתבת. וכל מה שחלקת איתי.
נגה
9 באוגוסט 2011 at 17:53 (13 שנים ago)עצוב לחשוב שזה נגמר, כיף לשמוע את הקולות החבויים צצים, נחמד לדעת שלכולנו, זרים גמורים יש מכנה אחד משותף וטעים. תודה. תודה על פוסטים מרגשים, נעימים, ציוריים, צבעוניים ובגובה העיניים. תודה לך, שליווית אותי, זרה גמורה, לאן שלא הלכתי. בכל יום שישי, ובמקרים אחדים גם בשבתות, בשווקים שונים ומשונים בירושלים, ת"א וגם בהולנד, דמיינתי את הפוסטים שלך ביינות לדלעות,סלקים ובצלצלים ירקרקים. תודה על שפע ארוחות שישי, עוגות שבת ומאכלי קופסא של אמצע שבוע. תודה על סכין אחת טובה 🙂 נעמת לי מאוד. בהצלחה בכל דרך שתפני.
אני
9 באוגוסט 2011 at 19:10 (13 שנים ago)גם אני זרה לך לחלוטין, אך מרגישה שקצת מכירה אותך. גם לי עצוב מאוד לשמוע שאת עוזבת. ועוד יותר עצוב שאת שוקלת להפסיק לכתוב בבלוג..
מקווה שתהני ותבלי בהונגריה.
אני אחכה ואבדוק שוב ושוב אם אולי כבר כתבת משהו – כשם שאני עושה תמיד..
מאיה
9 באוגוסט 2011 at 20:43 (13 שנים ago)עלמה אל תעזבי! אנו זקוקים למחשבות על ירושלים, מאיר אריאל, ונסיעות אוטובוס.
וחוץ מזה, אייך נדע מה אוכלים בבודפשט אם לא תהיי כאן?
joe
9 באוגוסט 2011 at 20:49 (13 שנים ago)עלמה יקרה-יקרה,
התאהבתי בך ובכתיבה שלך, בתמונות של א'.. הכתיבה שלך כל כך מרגשת וכל כך נכנסת לי ללב. כל כמה זמן אני נכנסת לפוסטים אהובים לקרוא שוב (כמו ברלין בגשם, כמו יומולדת) ונהנית מכל רגע. לשבת אני מכינה את שני הפוסטים האחרונים.. כי יש קיץ ויש מרפסת ויש ירושלים שיש בה בערב בריזה נעימה… שיהיה בהצלחה ושיהיה טוב, טוב מטוב )זה מתחיל בבוקר בבוקר..) אני כבר עכשיו מתגעגעת..
dvarimbalma
11 באוגוסט 2011 at 11:23 (13 שנים ago)הוי, טוב מטוב טוב מטוב… איזה חיוך השיר עשה לי עכשיו. תודה!
רוני
9 באוגוסט 2011 at 22:59 (13 שנים ago)עלמה, המון תודה על כל המתכונים השיתוף והמילים, אני נהנית לקרוא אותך ומאוד מקווה שתמשיכי. מאוד.
חוצמזה תהני בהונגריה, זו מדינה מדהימה ומיוחדת כל כך! גרתי בבודפשט שנה ואני מאוהבת במקום עמוקות!!! איזה כייף לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מליון הצלחות!!!
רוני
תו זמיר
9 באוגוסט 2011 at 23:03 (13 שנים ago)כבר כתבתי לך פעם שהתחלתי לכתוב בלוג של אוכל בזכות הבלוג שלך…ועוד חודשים לפני כן קראתי בהתרגשות כל פוסט חדש שלך….אני מאחלת לך דרך צלחה, נתיבים חדשים ומי יתן וגם זמן לבלגג קצת בשבילך וגם בשבילנו.
המון בהצלחה..
ותודה על המתכון הזה – אני בדיוק מחפשת מה להכין לפלבי לפני שאצא מפריז, וזה נראה לי כמו בדיוק מה שחיפשתי.
dvarimbalma
11 באוגוסט 2011 at 11:23 (13 שנים ago)מגניב! אל תיבהלי מהלוונדר, אפשר גם לשים יותר ממה שכתוב במתכון. זה עניין של טעם אישי ונועזות (יש אנשים שמוכנים ואפילו מעדיפים להרגיש שהם זוללים ערוגת פרחים בתוך העוגה שלהם). ספרי לי איך יצא! אני בטוחה שהאקלים של פאריז יהיה יותר הגיוני לבצק פריך מזה של תל אביב באוגוסט
יעל שוב
10 באוגוסט 2011 at 2:21 (13 שנים ago)http://youtu.be/smVNYSPoGvs
הדלתות מנחשות אותי מעצמם
http://youtu.be/O-LwjK7oXRc
.. מצפים עוד לך עובר אורח
http://youtu.be/cLjyuOlgxJ8
http://youtu.be/Jj3ApYpQx5I
http://www.youtube.com/watch?v=IYl0uLrXP7U&list=PL29F476A23C3A0B7C&index=9
הגבתי קודם אבל אכשהו יש לי צורך לכתוב עוד. מין רצון לומר תודה , על העונג שהיה בהכרות הקרובה רחוקה הזו.
תודה גדולה,מתל אביב המהבילה
dvarimbalma
10 באוגוסט 2011 at 10:24 (13 שנים ago)כמה תגובות נפלאות! אני לא יודעת איך להגיד תודה לכל אחד אז פשוט אחייך לי כאן בתודה עצומה לכולכם. לטובת אלו שביקשו הבהרות: אני נוסעת לקצת יותר משנה, לצרכי התואר השני שלי. לא יודעת אם אוכל להמשיך מכאן ובגלל זה מילות הפרידה, אבל גם מקווה שכן אוכל להמשיך פה.
בינתיים הספקתי להתאושש מהטיסה ומזה שקריר פה, וגם לאכול סלסלה שלמה של אוכמניות.
פרקלס, הנקודות של חגית
10 באוגוסט 2011 at 11:12 (13 שנים ago)ריגשת אותי מאוד!
בהצלחה רבה בדרך החדשה,
מקווה שעוד נזכה לקרוא על מעלליך!
חגית
עידית
10 באוגוסט 2011 at 12:52 (13 שנים ago)את מקסימה והבלוג מקסים. אני מקווה שזה לא הסוף, אלא רק הפוגה זמנית.
שיקרו רק דברים טובים בהונגריה 🙂
dvarimbalma
11 באוגוסט 2011 at 11:20 (13 שנים ago)תודה! בינתיים קורים דברים טובים! ויש אוכמניות!
טלי
10 באוגוסט 2011 at 13:41 (13 שנים ago)נעמת לי מאוד בכתיבתך. בהצלחה. אשמח אם תמצאי זמן לכתוב, אבל אבין אם לא…
נעמה
10 באוגוסט 2011 at 14:08 (13 שנים ago)שלום עלמה,
כל כך כיף בבלוג שלך כי הוא נהנתני אבל לא אסקפיסטי.
מאחלת לך התאקלמות טובה ושהות נעימה.
אני אחכה שתחזרי לכתוב, אקווה שזה יהיה במהרה.
דנה
10 באוגוסט 2011 at 14:14 (13 שנים ago)עלמה יקרה, שיהיה בהצלחה. הבלוג שלך מדהים ואני נהנית ממנו כל הזמן. אני מקווה מאוד שתמשיכי לכתוב אחרי ההתמקמות. בכל מקרה את מאוד יצירתית ומעוררת השראה. שיהיה רק טוב. דנה
הילה
10 באוגוסט 2011 at 20:12 (13 שנים ago)לא לגמרי מסכימה עם זה שאת המתנות הכי נהדרות לא ניתן לתת אלא לזרים- אבל כמו תמיד את לא פחות מנהדרת
מקוה שתאספי לעצמך כמה מתנות נהדרות בשנה הזו
ושתכתבי עוד
ועוד
dvarimbalma
11 באוגוסט 2011 at 11:20 (13 שנים ago)אוליי אצליח להמשיך את הבלוג גם כאן, יש למשל בלוגרית אחת שאני קוראת שטיפחה בלוג לתפארת, בעברית, מארה"ב. היה לה לפעמים קצת קשה לשער איזה ירקות בדיוק יהיו בעונה, אבל היא התאימה את כל המתכונים לעברית 🙂
לירון
11 באוגוסט 2011 at 18:24 (13 שנים ago)אני לא מתאפקת ומקווה שעוד יש לך כח לקרוא תגובות ופרידות
בכל התקופה המדהימה שקראתי אותך הגבתי רק פעם אחת אבל כמעט כל פעם רגשת אותי מאוד
החשיבה הכל כך מיוחדת שלך על אוכל, על החיים, על נשיות וחברות ואהבה הפכה את הבלוג שלך למשהו שאסור לפספס
גם בפוסטים העצובים קיבלתי ממך נקודת אור חדשה, עם לא מהתוכן לפחות מהאיכות היצירה
אני אף פעם לא מעתיקה מתכונים רק מסתכלת וזוכרת ואז כשיוצא לי משהו חדש במטבח אני מנסה להזכר מאיפה הגיע לי האומץ לנסות את זה. לא מעט פעמים בשנה האחרונה נזכרתי בך
מסעות הם דבר מרגש ובריחה מהאוגוסט הישראלי היא דבר מבורך
יצירה נפלאה ביותר כשהיא ניתנת חינם אבל אני בהחלט מקווה שפעם עוד יצא לי לקרוא רומן פרי עטך, רק תזכירי לנו תמיד איפה קראנו אותך פעם ראשונה
אלון
12 באוגוסט 2011 at 4:23 (13 שנים ago)מרגש מרגש. למה את צריכה לנסוע? אולי ניפגש בבודפשט לבירה מתישהו.
dvarimbalma
12 באוגוסט 2011 at 13:54 (13 שנים ago)לימודים. אגב, השוק פה מאמם אז אם הסיור שלנו יחד בכרמל נעם לך, אפשר יהיה לעשות המשך!
הלה
12 באוגוסט 2011 at 12:18 (13 שנים ago)עלמה, נהניתי מאוד לקרוא את הבלוג שלך. את כותבת נהדר והמתכונים מוצלחים ביותר.
מעניין שבדיוק היום חלמתי-חשבתי על עוגת שזיפים… טלפתיה.
בהצלחה במסע שלך, ומקווה שתמשיכים ליצור דברים נפלאים,
הלה
dvarimbalma
12 באוגוסט 2011 at 13:54 (13 שנים ago)חלמתי-חשבתי זה משהו שאני עושה הרבה מאוד עם אוכל! 🙂
הלה
12 באוגוסט 2011 at 12:19 (13 שנים ago)התכוונתי "תמשיכי" ויצא לי "תמשיכים". אז אפשר להחליט שזה "תמשיכי" בשניים – שתמשיכו.
הלה
fairy_mi
12 באוגוסט 2011 at 14:26 (13 שנים ago)איזה פוסט מרגש 🙂
יקירתי, מאחלת לך הרבה בהצלחה בנסיעה לעבר עתידך…
למרות שמכירה אותך רק מבעד למסך חבל לי שאת נוסעת
ומקווה מאוד שלאחר התאקלמות תמצאי את דרכך בחזרה-
ואולי דווקא האוכל והמאפים המדהימים בהונגריה יעוררו בך השראה?
מאחלת הרבה בהצלחה בכל מעשייך וחיבוק גדול
ובאשר לפאי – מהמם כרגיל
ענתוש
12 באוגוסט 2011 at 17:33 (13 שנים ago)(שמה ידיים על המותניים ומביטה במבט נזיפתי) אין לנו זמן עכשיו לעוד מחאה. כל הציבור מתרוצץ ברחובות עם עגלות או דגלים או ישן באוהלים או…יושב במזגן וצופה במרקע. אז לא יהיה את מי להביא להפגנה של חצי מליון איש נגד הפסקת הכתיבה שלך. את חייבת להתחשב, יש רגעים בחיי האומה שבהם נדרשים להתחשב. (עכשיו מדברת על ליבה) צ'מעי..אי אפשר ברגע אחד להפסיק אנחנו מכורים. יהיו תופעות לוואי זה לא פשוט לא נעמוד בזה.
(עצה פולנית) את לא צריכה להעלות מתכונים תכתבי מה שעולה על רוחך אנחנו נקרא בשקיקה הכל. כשתוכלו תצלמו שווקים או מה שתבשלו הכל בקלילות בלי לחץ.
(עם היד על הלב) הבלוג שלך ושל א' כל כך קסום יש פה אווירה וקסם וריחות נעימים ומזון למחשבה וחיוכים וצחוקים והזדהות אז גם אם לא הגבתי בזמן האחרון קראתי הכל בשקיקה.
בבקשה תמשיכי לכתוב הבלוג שלך הוא מס' 1 בפייבוריט שלי.
(איחולים) אני מאחלת לשניכם שתעשו חייל ותהנו מכל שניה בבודפשט ותמשיכו לאהוב ולהנות ולהחכים והכל והכל והכל. ותמסרי תודה ענקית לא' על הצילומים הנפלאים. אני לא מוותרת לך אנחנו מחכים לעוד……..את מקסימה אמיתית
dvarimbalma
13 באוגוסט 2011 at 21:57 (13 שנים ago)אחחח גרמתי לי לצחוק בקול רם ולשפוך תה על המקלדת!
ענתוש
12 באוגוסט 2011 at 18:29 (13 שנים ago)והפסקול הכי ישראלי והכי מהלב שלי: שלמה ארצי- לאן לאן מהאלבום שניים
https://www.dvarimbealma.com/?p=2269#more-2269
נשיקות וחיבוקים ותשמרו על עצמכם
ענתוש
12 באוגוסט 2011 at 18:34 (13 שנים ago)http://www.youtube.com/watch?v=fVlg1Js2E0s
זה הפסקול שלומיאלית שכמותי. זה הלינק
רועי
12 באוגוסט 2011 at 23:53 (13 שנים ago)עלמה היקרה,
תודה על סיפורים נפלאים, כתיבה נעימה ומרגשת ופה ושם גם איזה מתכון כיפי, בין לבין 🙂
בהצלחה בהונגריה, והי, מי בכלל הרשה לך לעזוב אותנו ככה?:)
רועי.
נטע
14 באוגוסט 2011 at 10:05 (13 שנים ago)עלמה
שיהיה המון בהצלחה.
הבלוג שלך הוא גורו הבישול שלי ואני אתגעגע…
הרבה אושר
רותם פרץ
15 באוגוסט 2011 at 16:40 (13 שנים ago)צר לי לאכזב אותך יקירתי!
מי שדבק בו חיידק הכתיבה לעולם ״יאלץ״ לכתוב. אין לתופעה הזו מרפא, והיא אוחזת בך ומחלחת בעורקייך, עד לנקודה בה הכתיבה היא כמו סם הרגעה לנפש הטרודה. את יכולה לספר לעצמך שאת נוסעת ושישנן התחיבויות, לוחות זמנים ומשימות. אם תעצרי לשניה ותביטי פנימה, תראי שהכתיבה הפכה חלק ממך, חלק מהותי, צורך. אם זו הפעם הראשונה שבה את מתמודדת עם המחשבה של להפסיק לכתוב, כל שאני יכול לאחל לך, לאחל לנו, זה שתתאשתי מהר ותזנחי את התרוצים שגורמים לנו לוותר לעצמנו, ותחזרי לקולמוס הוירטואלי, לעוד מפגש של מילים, מפגש של רגש, של תמונות, של רעב לתוכן (ואולי גם למאפה).
עד לפעם הבאה, רותם
dvarimbalma
15 באוגוסט 2011 at 19:48 (13 שנים ago)יש בזה משהו. כבר כמה ימים שאני חושבת על זה 🙂
רותם פרץ
15 באוגוסט 2011 at 19:59 (13 שנים ago)זה בסדר, אני אשב פה בחושך ואמתין 🙂
טיול מוצלח, אני מאמין שלא צריך לציין את זה, אבל בכל זאת – תדאגי לבקר במקומות שמקומיים אוהבים, במיוחד מחוץ לבירה.
י. פגרה
18 באוגוסט 2011 at 20:06 (13 שנים ago)אני קוראת ברוורס בגלל שלא הייתה לי גישה למחשב כבר זמן מה
בוכה
וגם מחייכת
את כה מוכשרת אהובה ומרנינה
ולגבי הפאי
טעמתי- והורננתי!
א. נעמה
26 באוגוסט 2011 at 23:29 (13 שנים ago)אולי תמשיכי לכתוב לנו בלי מתכונים, רק סיפורים מבודפשט על אנשים, עלייך, על החים ואפשר לפעמים גם על אוכל? הרי זו הכתיבה שלך (הקריאה שלנו) שכולנו התמכרנו אליה ולא רק הבישול לפי מתכונייך. אשת חייל שכמוך
Maya
17 ביולי 2012 at 13:58 (12 שנים ago)שלום, אפשר להחליף את החמאה במרגרינה (כן, לא מתה על מרגרינה , אבל מטעמי כשרות). תודה!
dvarimbalma
17 ביולי 2012 at 15:11 (12 שנים ago)האמת היא שיש לי מעט מאוד נסיון בשימוש במרגרינה, אבל למיטב ידיעתי אין שום בעיה והמרקם יוצא בסדר גמור. אני חושבת אגב שהייתי דווקא משתמשת במרגרינה בטעם חמאה, כמו מחמאה וכאלה.
רותם
5 באוקטובר 2014 at 9:10 (10 שנים ago)שלום
אני יודעת שזה פורסם ממש מזמן אבל רק עכשיו ניסיתי.
יצא יפהפה ובעיני גם טעים
אבל בני הבית עושים פרצופים שהבצק ממש מלוח מדי ובטוחים שיש טעות במתכון
אז באתי לבדוק אם כך הדבר, ואם לא – האם אפשר להפחית מהמלח או שיש לו תפקיד בטקסטורה/כימיה של הבצק?
dvarimbalma
5 באוקטובר 2014 at 16:24 (10 שנים ago)האמת היא שהמלית יוצאת כל כך מתוקה שלרוב קצת מלח בבצק מאזן אותה, אבל אפשר לשים פחות ממנו או להוריד אותו לחלוטין.
המתכון הזה הוא באמת מתכון ותיק מאוד בבלוג ולפני כמה שנים פחות חשבתי על אוכל בריא ולכן שמתי יותר מלח באוכל, מאז הפחתתי את כמויות המלח בכל דבר ואני לגמרי חושבת שאפשר וכדאי לשים פה קצת פחות מלח. אשנה את הכמות גם במתכון לחצי כפית.
בתאבון!