יול
2019
4 משקאות כדי לשרוד את יולי אוגוסט
כשהיינו ילדות היינו מסמנות זו לזו באוויר אותיות במהירות, במומחיות, מצרפות סימנים למילים ומילים למשפטים, מרכלות על כל הכיתה. ואז בגרנו והפכנו לנשים ויצרנו ילדים מתוך הגוף שלנו והם מסמנים באויר סימנים שאנחנו לא יכולות לקרוא.
אני אוהבת לראות אימהות עייפות בגן המשחקים. אנחנו מפטפטות על דברים בלתי-חשובים, מציעות זו לזו קרקר, מגבון, מזכירות סנדל שנשכח. בעיניים אנחנו אומרות אחת לשנייה: את זוכרת, פעם היינו ילדות ועכשיו איננו עוד. אין בעולם מלאכה קשה יותר ויפה יותר מזו.
עברו שנתיים היום מאז שהלכתי אל קצה גופי וחזרתי עם בני אביתר. שנתיים שהן תמיד. כבר שכחנו איך היינו גוף אחד. הוא מסמן את הסימנים שלו בעולם. נוקש בלשון על גג הפה. מצביע מטוס, ירח, ציפור. אומר לילה טוב לסוס, לילה טוב לכיסא, לילה טוב ללילה. מילים באנגלית הוא אומר עם ל' עגולה שמעוררת בי תמיהה. אביתר ילד של בדיחות. לכל הדברים הוא נותן צבעים ושמות. בלילות הוא רוצה שירים ומסיבות. את השלט של המזגן הוא מצמיד אל הלחי כדי להגיד "הלו??? הלו???" יש לו שיחות דחופות עם אסטרונאטים בגלקסיות נעלמות. אף פעם לא אבקר בהן. במסירות רבה הוא מרים מחאות קולניות כנגד הכניסה לאמבטיה וכנגד היציאה מהאמבטיה. דחוף לו בכל מאודו ובכל גופו הזעיר להתנגד. קודם כל: לא. הוא רוצה להתווכח כדי להזכיר לי שהוא כבר לא בתוכי, ובו זמנית להזכיר לי שהוא דווקא יודע שבא מתוכי, ושאני אוהבת אותו, לתמיד, בתוך כל געש רגשותיו. ולי דחוף מאוד להתנגד. דווקא כן אמבטיה. דווקא כן תחתונים. לרגעים ליבו נשבר (תחתונים אדומים!!!! לא תחתונים צהובים!!!) וגם ליבי נשבר איתו (כל כך הרבה פעמים בחיים רציתי משהו אדום וקיבלתי רק צהוב). הכל איתו עכשיו כל כך, מהיר כל כך. אין דבר שמתלהט מהר יותר ומתקרר מהר יותר ממזגו של פעוט. שברון לב, שיעמום, עניין, וצחוק.
אני ואבא שלו בלילה בסלון דנים ומקטרים. איך הוא סרב לאמבטיה. איך הוא מקפיד על צבעים אדומים בכל הבגדים. איך הוא שוב הלך לישון מאוחר ודרש עוד סיפורים. אנחנו מוכרחים להיות קטנוניים כמו שניים שיושבים במטוס ומדברים על האוכל המגעיל, רק כדי לשכוח שהם עכשיו בתוך הפלא ממש, עפים בשמיים כציפורים. אחרת מה נגיד, איך נכיל את זה בכלל. את גודל האהבה וגודל האחריות. את גודל הנס שמתרחש עלינו בוקר וערב כבר שנתיים ימים. גם ההולך על חבל מביט תמיד רק על הצעד שלפניו. ואולי בכלל על כלום הוא לא מביט. מישיר עיניו אל נקודה אחת אקראית, לא חשובה, תשמעי, אחרי כל ההשכבה הוא דרש שוב את הספר על האריות. את מאמינה? אני מאמינה, אהוב שלי. האהבה רצופה תמיד החלטות ואמונה. הייתי כאן כבר אבל שונה. עברה עוד שנה.
****
תחילת יולי מביאה איתה, מלבד יום ההולדת של אביתר, גלי חום בלתי-נסבלים שאופיניים מאוד לניו יורק. מאחר ולפני שנתיים שרדתי בחום הזה הריון והנקה (בלי מזגן!) צברתי כמה משקאות מרעננים ולא אלכוהוליים שהפכו לאורחים קבועים אצלנו במקרר בכל קיץ.
כל המשקאות הנ"ל מתאימים גם בשביל שגרה בריאה יותר לאלו מאיתנו שלא שותים מספיק ברגיל (=כולנו) אבל גם לאירוח קיצי או לארוחת ערב שרוצים בה טיפה יותר ממים קרים.
תה היביסקוס קר
כמה שזה פשוט, ככה זה גאוני. בכלל לא חשבתי על תה היביסקוס כחליטה קרה, עד שיצא לי לשתות כזה בארוחת ערב אצל חברים. מדובר במשקה יפה עם צבע של מיץ פטל וטעם חמצמץ שקצת מזכיר לימונדה עדינה והופך את המשקה למרענן במיוחד.
איך מכינים? קודם כל עושים תה היביסקוס חזק מאוד (אני שמה חופן שלם של פרחי היביסקוס מיובשים בספל, מוסיפה מים רותחים ונותנת לזה לעמוד. אפשר במקום זה גם לשים שני תיונים של היביסקוס בספל ולהכין תה חזק). שופכים שליש מספל התה החזק לקנקן, מוסיפים מלא קרח, נענע ומים קרים, ושומרים במקרר. טועמים ובודקים שיהיה חמצמץ ומרענן אבל לא חמוץ מידי. אם יצא חמוץ מידי, מוסיפים עוד מים או קרח. אם יצא חלש מידי, מוסיפים עוד מתרכיז התה החזק שהכנתם.
אפשר להמתיק, אבל לא חייבים, על ידי המסה של שלוש כפיות סוכר בכוס התה החזקה. כמובן, אפשר להוסיף עוד הרבה סוכר ולהפוך את זה ליותר דומה ללימונדה מתוקה, אבל כמות קטנה של סוכר תהפוך את המשקה ליותר עדין, ומן הסתם הרבה יותר בריא. (אני שותה בלי סוכר בכלל וזה טעים לאללה).
סודה-מלפפון-בזיליקום
סודה היא אחת מהסיבות ששווה להתבגר.
צעירות שונאות אותה, נשים מעל גיל שלושים מתות עליה, ואלו שיש להן הרבה סטייל פורסות לתוכה פרוסות דקות של מלפפון. השילוב של הבזיליקום, המלפפון, הסודה והקרח הוא מיוחד ועוד יותר כיפי, ואפשר להרשים איתו אורחים, או, עוד יותר טוב, להרשים את עצמכן.
איך מכינים? שמים בכל כוס פרוסות דקות של מלפפון, כמה עלי בזיליקום, קצת קרח וסודה קרה מהמקרר.
באופן אישי, לשתות סודה עם פרוסות מלפפון בתוכה גורם לי להרגיש לא רק שיקית, אלא גם ממש עשירה. עד שאני מציצה לחשבון הבנק שלי ונזכרת.
שייק מנגו-אננס-תפוזים קפוא
שייקים קפואים במרקם שקצת מזכיר ברד הם פתרון מצוין לימים שבהם הגוף שלך כמעט נמס מרוב חום. הבסיס בשייק הזה הוא המון מנגו קפוא ובלנדר טוב וחזק, כי בלנדרים חלשים נוטים להישבר כשיש בהם יותר מידי דברים קפואים ולא לתת את המרקם המשוגע הזה של הברד.
כמעט כל שילוב של שייק-ברד יוצא טעים לאללה, אבל השילוב הזה אהוב עליי במיוחד כי החמיצות של התפוז מאוזנת במתיקות של המנגו, ושל האננס, והצבע הכתום עובד מעולה. אני משתמשת בקוביות פרי שקונים כבר מקולפות קפואות, שזו דרך נחמדה לחסוך את הזמן של קילוף וחיתוך המנגו והאננס לפני ההקפאה. אם בא לכם להשקיע, ברור שלקלוף ולהקפיא פרי טרי נשמע לי קצת יותר בריא, אבל בתכלס השיטה העצלנית עובדת גם טוב. לקלף אננס טרי זה טירוף, וגם קשה להשיג בארץ אננס טרי.
איך מכינים? מערבלים בבלנדר חזק שלושת רבעי כוס מיץ תפוזים ושתי כוסות של קוביות אננס /מנגו קפואות (אפשר רק אחד מהם, ואפשר שילוב של השניים). אם הבלנדר מתקשה להתמודד עם כמות הפרי הקפוא, תוסיפו עוד קצת מיץ תפוזים, עד שהעניין מתערבל בקלות.
שייק אננס ירוק
אחד הדברים שהיו הכי חסרים לי בהריון זה ברזל, והצלחתי להעלות את המדדים שלו מאוד על ידי תוספי תזונה ועל ידי שינויים בתזונה. בפטרוזיליה יש הרבה ברזל ולכן ניסיתי לאכול הרבה פטרוזיליה, אבל מצד שני יש גבול לכמה טאבולה הבת אדם יכולה לאכול. בניסיונות שונים ליצור שייק ירוק שלא יהיה מגעיל גיליתי להפתעתי שאננס ופטרוזיליה הם טעמים שמאוד מחמיאים זה לזה. השתמשתי באננס חתוך וקפוא בקוביות, שאפשר לקנות באיזור של הקפואים בסופר.
איך מכינים? מכניסים בבלנדר חזק 1 כוס קוביות אננס קפואות (יוצא מאה גרם), חופן גדול של עלי תרד טריים (יוצא 60 גרם), חצי צרור גדול של פטרוזיליה (55 גרם), ותפוח ירוק גדול אחד (250 גרם). מוסיפים כוס וחצי של מים קרים, ושש קוביות קרח. יוצאות שתי כוסות ענקיות של משקה קר, מרענן, ומלא בדברים בריאים.
=======
- רוצים עוד משקאות קיץ? הנה לימונדה תוססת, או גרניטה של אבטיח וארק
- ואם כבר קיץ וחם, אולי תכינו כמה סלטים
38 Comments על 4 משקאות כדי לשרוד את יולי אוגוסט
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
נדב
2 ביולי 2019 at 7:23 (5 שנים ago)נהדר! תיקון קל – כבר לא קשה להשיג אננס טרי בארץ, ולעיתים אף נדמה שטעמו מצדיק את המחיר השערורייתי
עלמה
2 ביולי 2019 at 7:51 (5 שנים ago)וואו!
הגר
2 ביולי 2019 at 7:50 (5 שנים ago)נהדר. הכל. תודה! וקיץ טוב!
עלמה
2 ביולי 2019 at 7:51 (5 שנים ago)תודה רבה!
יסמין
2 ביולי 2019 at 8:50 (5 שנים ago)עלמה.. גמרת אותי.. ברמת הדמעות שקופצות מהעיינים בלי שליטה בנסיעות אוטובוס. מרגשת מרגשת.. ככ נכון ומדוייק. תודה
עלמה
2 ביולי 2019 at 15:07 (5 שנים ago)תודה!
כרמל
2 ביולי 2019 at 10:11 (5 שנים ago)דמעתי בנקודה של הקיטורים והמטוס וההולך על חבל כי כתבת בדיוק מהמם את תחושתי.
וואו. פוסט קורע לב.
בא לי לצטט אותו לנצח.
עלמה
2 ביולי 2019 at 15:07 (5 שנים ago)תודה רבה רבה
לילך
2 ביולי 2019 at 11:35 (5 שנים ago)שייק מנגו-אננס-תפוזים כמה שהשייק הזה יצא טוב!!
טעים, מקרר ומשביע!
תודה רבה, נהנתי.
עלמה
2 ביולי 2019 at 15:07 (5 שנים ago)וואו הכנת ממש מהר! שמחה לשמוע!
ענבר
2 ביולי 2019 at 11:40 (5 שנים ago)רק הערה ביולוגית קטנה – אם את מוסיפה את התרד בשביל הברזל שבתוכו – זה לא יעיל. תרד מכיל חומצה אוקסילטית שסופחת ברזל ולכן הגוף לא מסוגל לספוג את הברזל שנמצא בו. יש לו כמובן יתרונות בריאותיים אחרים.
עלמה
2 ביולי 2019 at 15:06 (5 שנים ago)מעניין, לא היה לי מושג!
רחלי
2 ביולי 2019 at 23:24 (5 שנים ago)תודה על הפוסט המרענן.
בבקשה בפעם הבאה בין פוסט לפוסט תכתבי עוד פוסט:-)
ושוב תודה…..
עלמה
3 ביולי 2019 at 1:13 (5 שנים ago)חחחח בין פוסט לפוסט 🙂
רעות פרנקל
3 ביולי 2019 at 5:57 (5 שנים ago)❤️❤️❤️
בר
3 ביולי 2019 at 20:50 (5 שנים ago)מקסים. גם הפוסט, גם אתם ההורים וגם הפעוט הזה המרגש
פנינה
4 ביולי 2019 at 5:29 (5 שנים ago)עלמה, תמיד הכתיבה שלך יפה, אבל הפעם – מה זה היה הפעם??!!! מה זה הדבר העדין הרגיש והלירי הזה??!!!
וואוו!!! מדהימה!
עלמה
4 ביולי 2019 at 16:42 (5 שנים ago)תודה רבה!
שני סטולרו
4 ביולי 2019 at 14:19 (5 שנים ago)וואו, הפוסט ריגש אותי. אני מתבוננת בפלא הזה עכשיו עם הילדה השלישית (בת ראשונה) וכל כך מתחברת למה שכתבת. כל אחד מהם הוא פלא חדש ושונה ודווקא בשלישית הכל זורם יותר, נכון יותר, שלם יותר. מתעקש פחות. איכשהוא למדתי להתחבר יותר לייצורים הקטנים האלו ולהבין את נקודת המבט שלהם טוב יותר (ועדיין היא מפתיעה אותי). קוראים לה אלמה, אגב. תהנו מהקטן ובכלל…
עלמה
4 ביולי 2019 at 16:42 (5 שנים ago)שם מצויין!
In awe
4 ביולי 2019 at 15:11 (5 שנים ago)עלמה,
ממש נהניתי לקרוא ולהתבונן מעט בחווייית ההורות שלך. תודה רבה! מצפה בקוצר רוח להכין את המשקאות המצננים.
עלמה
4 ביולי 2019 at 16:43 (5 שנים ago)תודה רבה!
הילה
4 ביולי 2019 at 19:03 (5 שנים ago)מקסים עלמה. מזל טוב ליומולדת שנתיים, גיל מלא מתיקות ועקשנות.
פתאום הבנתי דרכך- אני ההולכת על חבל בכל תחומי החיים- מסוגלת תמיד להתבונן רק צעד אחד קדימה. עכשיו צריכה להבין מאיפה ולמה…
עלמה
5 ביולי 2019 at 4:20 (5 שנים ago)נראה לי שצעד אחד קדימה זה בעצם המרחק היחיד ההגיוני. ותודה 3>
נעמה
5 ביולי 2019 at 3:44 (5 שנים ago)איזו כתיבה רגישה ויפה. תודה על זה
נעמי
6 ביולי 2019 at 20:40 (5 שנים ago)כל כך נהנת לקרוא את הכתיבה שלך ומתחברת ככ. אז תודה.
שיהיו לכם רגעי קיץ רעננים רבים
יובל
8 ביולי 2019 at 15:05 (5 שנים ago)כתבת כל כך יפה. זוכר את הרגע שפתאום התחשק לי סודה. זה היה בצבא. חיכיתי לאבא שלי שיאסוף אותי מבנייני האומה. היה אמצע הקיץ והייתי במדי א' ופתאום בדרך לקיוסק הגוף שלי חשק בסודה לראשונה בחיים. אני מדמיין את היום שיהיה לי ברז סודה כמו בקיבוצים של פעם וזה אשכרה גורם לי אושר, רק הדמיון.
עלמה
8 ביולי 2019 at 16:37 (5 שנים ago)סיפור מקסים. אני באמת צריכה ברז סודה בבית!
Myold man
23 ביולי 2019 at 0:16 (5 שנים ago)מדויק נוגע ויפה. החיים עצמם. בא היום והם משתפים בשפה מוכרת ואישית ומיוחדת. וגם אז לך תבין. אבל למה צריך להבין? עדיפים החיים עצמם.
נעה
25 באוגוסט 2019 at 12:54 (5 שנים ago)מחזיקה את ביתי אהובתי בת החצי השנה שנרדמה בזרועותיי, באופן פלאי, כי היא אוהבת לישון במיטתה; והלב מוצף מהמילים. כתבת ממש יפה. תודה
עלמה
25 באוגוסט 2019 at 17:21 (5 שנים ago)תודה רבה. שנצ נעים!
מוריה
18 בנובמבר 2019 at 20:30 (5 שנים ago)רק מעצם הקריאה כבר מרענן!!
וילדים הם בהחלט פלא, תוהה אם מתישהו אפסיק להסתכל עליהם בפליאה כל יום כמעט, לא מאמינה שהם שלי.
ושאלה- על איזה בלנדר את ממליצה? כבר ניסיתי שניים שלא עמדו בעומס של להכין ברד.
עלמה
24 בנובמבר 2019 at 23:05 (5 שנים ago)האמת שבסוף קניתי ויטמיקס, אבל זה מאוד יקר ותופס הרבה מקום. קשה למצוא בלנדרים חזקים שיעשו ברד שהם לא ממש יקרים או גדולים..
גיא
16 באפריל 2020 at 0:04 (5 שנים ago)וואו איזה יופי! חבל שהפסדתי עד כה (או לא לחבל כי כיף להשלים)
מאיה
24 ביוני 2020 at 6:42 (4 שנים ago)לא כתבתי פה מאז הפוסטים הראשונים שלך על ההורות.
גם עכשיו, כמו אז, קלעת ישר ללב. מקסים, מדוייק, קולע לקשת הרגשות המופלאה והמתישה שנקראת הורות.
תודה!
עלמה
27 ביוני 2020 at 20:02 (4 שנים ago)תודה לך.
נועה
25 ביוני 2020 at 1:23 (4 שנים ago)תמיד את נפלאה בכתיבתך, הפעם פשוט שירה של הלב. וגם חומר למחשבה. תודה על גם וגם
עלמה
27 ביוני 2020 at 20:01 (4 שנים ago)תודה 🙂