*תמונות בפוסט הזה צולמו רובן על ידי שני. השאר שלי, מהפלאפון*

כשהיינו בנות 12 התיישבתי לידה בשולחן בכיתה והחלטתי שהיא תהיה החברה הכי טובה שלי. תמיד היו לי אינסטיקטים חדים וגם עקשנות בריאה בכל מה שקשור באהבה. בהתחלה היא לא אהבה אותי, אבל אני התעקשתי. שמונה עשרה שנה וכמה עשרות אלפי קילומטרים לאחר מכן אנחנו יושבות במרפסת השמשית שלה בווסט פילדלפיה ושותות קפה.

היא מבשלת את הקפה במאקינטה שקניתי לה לפני שנים בירושלים, כשקפה מזרחי בשוק עוד מכר כלי מטבח. המטבחים שלנו והחיים שלנו מנוקדים באינסוף חפצים ומתכונים וזכרונות שהעברנו אחת אל השנייה בביקורים או בשיחות או בחבילות ומכתבים ארוכים, בכתב יד, בדואר ישראל. לפעמים אני מספרת לה סיפור מצחיק ותוך כדי נזכרת שהיא זו שסיפרה לי אותו. לפעמים אני נותנת לה ספר של דרור בורשטיין ונזכרת שהיא נתנה לי אותו לפני.

כשהיא עזבה את הארץ הייתי בת תשע-עשרה. ישבנו בבית הקפה בירושלים, אני במדים והיא עם המשקפיים של פעם. בכיתי וכעסתי חצי שנה. איך זה שהיא עזבה אותי. דיברנו בלילות בין ניו יורק ואוגדת עזה בטלפון הסלולרי. היא הסבירה לי איך מכינים לבנה ואיך מכינים פסטה תוצרת בית ואיך כדאי לאפסן מקלות וניל כך שישמרו. אני הסברתי לה על אפיית שמרים. תכננו ארוחות דמיוניות ומתכונים.

תכננו את העתיד. אני חשבתי שאהיה סופרת. היא חשבה שהיא תהיה פסנתרנית או מוזיקאית. אחר כך קרו כל מיני דברים ומקומות ואנשים.

חלק מהחלומות שלנו התגשמו והרבה מהם לא. קרו לנו אסונות גדולים וקטנים. היינו בכמה הלוויות וכמה חתונות. היה ניתוח גדול. הרבה ממה שקרה לא תכננו. רבנו ריבים גדולים וריבים קטנים. אבל היא לא עזבה אותי ואני לא עזבתי אותה.

עכשיו באוטובוס זה שעתיים בין ניו יורק ופילי. פעם בחודש אני נוסעת אליה. המתכון שלי מגיל 12 הצליח.

וזה ככל הנראה המתכון הכי טוב שאני הולכת להעלות לבלוג:

1. תמצאי את הבני אדם האלה שהם האנשים שלך.

2. תמשיכי איתם.

אני נוסעת באוטובוס ושומעת סיפורים באוזניות. אחר כך התחנה המרכזית של פילי והשוק המקורה שאנחנו קוראות לו "שוקניון". עוצרות לקנות קפה וירקות לבישולים של הערב. והדייב באר שמזכיר לנו את הסלואו מושה.

ובכלל, כל המקומות הטעימים האלה שהיא לוקחת אותי לאכול בהם בפילי. הגלידה, העוגה, המקום ההודי הקטן והמקום האיטלקי הקטן והמקום האתיופי והקמבודי והלבנוני. הקפה במרפסת, הקפה בבית קפה, הניסיונות להסתדר עם האסימונים של התחבורה הציבורית.

פילדלפיה

כבר שלוש שנים אני מפלרטטת עם פילי שנמצאת רק שעתיים נסיעה מניו יורק והיא אחת הערים החביבות עליי בחוף המזרחי. אני לא יודעת איך להסביר את הקסם שהעיר הזו מהלכת עליי, במיוחד כי אנשים מניו יורק בדרך כלל מאוד מתנשאים עליה. יש לה איזו אווירה רגועה בפני עצמה, מגוון אנושי מעניין וסימפטי, רחובות יפים ומלא ציורי קיר ואומנות רחוב, וגודל שאפשר להתמודד איתו בכיף באופניים. המחירים בה שפויים ואפילו זולים, ואין לה את העומס של ניו יורק או את תחושת הניכור ומזג האוויר המזעזע של וושינגטון די סי. היא טיפה מזכירה לי את חיפה, בהמון דברים, כולל מערכת תחבורה ציבורית ביזארית לחלוטין (אין להם משהו כמו הכרמלית אבל יש להם מערכת מוזרה לחלוטין של תשלום על נסיעות באסימונים).

זו עיר יחסית נוחה לתייר בה, ויש שלטי הכוונה והסברים ממש נוחים לתיירות, כולל מסלולי הליכה בעיר שבהם אפשר לקרוא הסברים על היסטוריה של יסוד ארה"ב (פילי הייתה עיר הבירה לפני שוושינגטון די.סי ירשה את המעמד). מבחינת אתרי תיירות מרכזיים שווה לבקר במוזיאונים (יש מוזיאון אומנות מוצלח), להלך במרכז העיר ולהצטופף עם כמה עשרות תיירים סביב פעמון החירות ההיסטורי.

יש הרבה מאוד אתרים היסטוריים שאפשר לבקר בהם בחינם וללמוד על הדרך פרטים על ההיסטוריה של המקום הזה, ולכן פילי היא תחנת חובה למי שמתכננים טיול ארוך ברחבי ארה"ב ורוצים להבין קצת יתר את הסיפור שמאחוריה. חוצמזה, אתם הרי חייבים לרוץ במעלה המדרגות ולשיר לעצמכם את השיר של רוקי מהסרט, לא?

טוב, עד כאן הקדמות, ועכשיו ללב העניין: אוכל.

*כהרגלי בקודש, הדגש הוא על מקומות קטנים וטעימים שהאוכל בהם זול ועם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות.*

השוק האיטלקי

אחד היתרונות של פילי על פני ערים אחרות בארה"ב הוא השווקים. במזרח העיר ישנו שוק נעים ופתוח שאפשר לקנות בו ירקות, פירות וכל מיני בגדים, פיצ'יפקס מפלסטיק וכל מה שאתם מצפים למצוא בשוק. האיזור הזה שייך מבחינה היסטורית למהגרים איטלקים, ויש בו כמה חנויות מעולות לקפה, פסטה טרייה לפי משקל, שוקולד בעבודת יד ומסעדות קטנות של אוכל ביתי איטלקי שמוגש על שולחן קטן עם מפת משבצות ובושל באותו היום בידי בני המשפחה.

יש בשוק גם כמה נקודות להתנסות במאכל המקומי המפורסם, הפילי צ'יז-סטייק. מבחינתי לא מדובר באופציה מעניינת (לא אוכלת בשר) וגם חברים אוכלי בשר לא עפו על המאכל הזה (חתיכות בשר יבשות בסנדויצ' עם הרבה יותר מידי גבינה אמריקאית במרקם גומי, נו באמת). אם אתם ממש חייבים, השוק האיטלקי הוא כנראה המקום לדגום את המנה הזו.

הנקודה המומלצת ביותר בשוק הזה היא בית קפה איטלקי בשם "רים", שפתוח עד שעות מאוחרות מאוד בלילה. בראשון בבוקר המקום מלא בבעלי עסקים מאיזור השוק שנפגשים לאספרסו לפני העבודה. בעל המקום, רנה, הוא טיפוס כריזמטי ודרמטי מאוד, והמקום משופע בקסם האישי שלו כמעט כמו ביכולות הכנת הקפה שלו. האספרסו שלו מופלא, ואפשר לנשנש לידו עוגיות קנולי מעולות. אבל מנת הדגל של המקום היא שוקו חם ועשיר עם המון שוקולד והמון תוספות (כולל פרמזן, במקרים מסוימים). כל כך סמיך שאפשר לאכול אותו בכפית. המקום מציע גם טארפלס, אבל הם הרשימו פחות.

הנה תיעוד של רנה מכין את השוקו:

במעמקי השוק האיטלקי של פילדלפיה רנה מכין את השוקו-חם המפורסם שלו, ומסביר לי את מהלך הרכיבים: שוקולד מריר שמונים אחוז מאפריקה, שוקולד עם פאפיה וחמוציות, שוקולד איטלקי עם אגוזי לוז, ובסוף טיפונת של פרמזן. אחר כך קנולי עם פיסטוק שאישתו הכינה, ושוט אספרסו מענג ועצבני, ככל הנראה אחת ממנות האספרסו הכי טוב ששתיתי ביבשת הזו. #פילדלפיה #יומןמסע @rimcafe

A video posted by Alma Blog (@alma_foodblog) on May 15, 2016 at 8:41pm PDT

1172 S 9th St, Philadelphia, PA 19147

http://www.yelp.com/biz/rim-cafe-philadelphia

גלידה

Little Baby’s Ice Cream גלידריה נחשבת שלוקחת את עצמה ברצינות (אולי קצת יותר מידי ברצינות…). מגוון טעמים מפתיעים לאללה (גלידה בטעם פיצה / פופקורן) אבל רוב הטעמים המוזרים לא מחזיקים בעיני יותר מאשר רמת הגימיק. אהבתי מאוד גלידת מלפפון-קוקוס-שמיר טבעונית שהייתה מרעננת וקלילה, ויש עוד כמה טעמי פירות וירקות מוצלחים. יש שני מיקומים: אחד בפישטאון (שכונה אופנתית וחמודה לבקר בה בלי קשר) ואחד בווסט פילי (מרחק הליכה מהבית של שני, אז כמובן ששם אכלנו את זה).

דונאטס

Dotty Donuts האמת ששתינו שונאות דונאטס, אבל בכל זאת מדובר בחנות שכל הדונאטס בה טבעוניים, אז חשבתי שאני חייבת לפחות להזכיר את זה לטובת חובבי הז'אנר שמוצאים את עצמם בפילי ומחפשים כזה בטבעוני.

קפה ומאפה

מה עושות חברות הכי טובות כשהן נפגשות? בעיקר מפטפטות על רקעים של בתי קפה מתחלפים, תוך כדי שהן מנשנשות איזה עוגה ואיזה עוגיה ואיזה פוטיפור.

Win-Win הוא בית קפה קואופרטיבי מתוק עם הרבה לקוחות קבועים שמחזיקים מניות בניהול. הוא נמצא באיזור המרכז (אני חיברתי את הביקור בו עם טיול בצ'יינה טאון). הקפה טעים, האווירה רגועה, השירות חברי ונחמד, יש מליון מגזינים ועיתונים שכיף לקרוא, וכמה כריכים נחמדים (כולל אופציות צמחוניות וטבעוניות). אבל עזבו אתכם מהכריכים, זה מקום לקפה ומאפה, והם מגישים עוגה בחושה פשוטה-פשוטה וטעימה-טעימה שהעיפה לנו את הסכך: עוגת פרחי לונדר ושמן זית. זה אולי נשמע מוזר, אבל זה חלומי.

כאן בתמונה סודה לימון-ג'ינג'ר מרעננת שהם מכינים במקום:

Ultimo נכון יש שעה כזאתי ביום, נניח שלוש וחצי, שהיא כבר מאוחרת מידי לקפה אבל מוקדמת מידי לבירה? אולטימו פותרים את הבעיה הזו עם בית קפה שמגיש גם וגם. יש להם מגוון גדול של בירות מקומיות של העיר ותערובת קפה שקולים במקום. אפשר לעצור לקפה קר ועוגת לימון, ואז להמשיך לבירה:

אם אתם הולכים למסעדה האינדונזית הקטנה אפשר להצטייד בבירה מאולטימו לפני.

יש להם ברזים של בירות מעניינות:

Random Tea House אני מכורה כבדה לקפה, אבל שני בגמילה ולכן הגענו לבית התה החמוד הזה, שיש לו גם גינה אחורית נעימה לאללה. זה מקום טוב לתה בלבד, שאר הנישנושים שמגישים שם יקרים ולא שווים.  

The Green Line Cafe שכונתי חביב עם כריכים סבבה. יש כמה סניפים בעיר.

אוכל אתיופי

הרבה מהמהגרים האתיופים לפילי התיישבו במערב העיר, ויש שם כמה וכמה בתי קפה, חנויות ומסעדות אתיופיות מעולות. המטבח האתיופי מפותח מאוד גם באיזור שבו אני גרה בניו יורק, ועדיין חשבתי שלפילי יש היצע משובח בתחום! בכל אופן, כמעט תמיד הקונספט הזה של ארוחה חמה ומשביעה שמוגשת על לחם טרי, רך וחמצמץ, עם מלא ירקות ומלא אופציות טבעוניות משמח אותי, וכל תירוץ לאכול בידיים הוא בשבילי יום חג. מאוד אהבתי את Kaffa Crossing, שהאוכל בו טרי, צבעוני וחריף בטירוף. מנה של וג'י-קומבו הייתה ממש משביעה לשתי נשים עם תיאבון, ובפחות מ-10 דולר.

4423 Chestnut St, Philadelphia, PA 19104

http://www.kaffacrossing.com/kaffa-crossing-menu/

אוכל אינדונזי

Hardena– בחיים לא אכלתי אוכל אינדונזי, ולחלוטין עף לי הסכך! הטעמים הפירותיים והחריפים האלה שונים מאוד מאוכל הודי (שגם אותו אני מעריצה) ומהמטבח התאי, למרות שיש כמובן גם הרבה במשותף. מדובר במסעדה קטנטנה וביתית (למעשה, זה קצת נראה כאילו נכנסתם לסלון של מישהו) שמגישה קבוע של תבשילים בכל יום ואתם יכולים לראות מה יש בכלים ולבחור מנות. זה לא מקום גנדרני (אוקיי, הכי ההפך), אבל הקומבינציה של אורז ושני תבשילים נמכרת במחיר האטרקטיבי של 8 דולר, והאוכל ממש מצויין. יש בשרים שונים, והמון המון אופציות צמחוניות וטבעוניות, כולל טופו וטמפה וכל מיני ירקות. דרך אגב, כל פעם שניסיתי להכין טמפה בבית זה יצא דוחה ועף לפח, אז שמחתי במיוחד לטעום גרסה אינדונזית מוצלחת של זה. בסופי שבוע יש להם תבשיל מיוחד עם פרי שנקרא "ג'ק פרויט", שמרקמו קצת "בשרי". הם לא מגישים במקום אלכוהול אבל מרשים לכם להביא את הבירה שלכם מבחוץ, אם מתחשק לכם בירה עם ארוחת הערב.

1754 S Hicks St

פיצה ובירה

Dock Street Brewery מודה ומתוודה, ניו יורק הפכה אותי לסנובית פיצות, ואפילו לא כזה אהבתי פיצה לפני שגרתי כאן. כל כך קל להשיג בעיר הזו פיצות מעולות ודקיקות עם גבינה טובה ומלא תוספות שוות, שפיצות בערים אחרות מתקשות לתת פייט. המקום הזה עומד בסטנדרט הניו יורקי בכבוד, ומספק גם אווירה חמודה ורועשת, טאבון רוחש פיצות מבעבעות ובירה מקומית שהם מכינים במקום בעצמם!

701 South 50^th Street

אוכל לבנוני, ישראלי ומזרח תיכוני

יש לא מעט מקומות לאכול פלאפל, חומוס ושאר מנות מזרח תיכוניות בפילדלפיה. יכול להיות שלתיירים שמגיעים מהארץ זה לא יקרוץ, אבל למי שפה כבר כמה זמן הדברים האלה תמיד מרגשים. בווסט פילי יש איזור עם כמה מסגדים מעניינים וכמה מסעדות, כולל Manakeesh Café Bakery שמגישה גם שייקים ומאפים, ומעבר לכביש יש מקום מומלץ לפלאפל. באיזור מרכז העיר יש פלאפל חמוד בסגנון ישראלי יותר שנקרא Mama’s Vegetarian.

בתחום מסעדות היוקרה ישנה "זהב" המהוללת, שמגישה אוכל ישראלי עכשווי. יש למסעדה הזו כבר ספר בישול והרבה מוניטין, אבל היא גם מעל התקציב שלי וגם דורשת כמה חודשים של הזמנה מראש (פעם אחרונה שבדקתי, שלושה חודשים) אז טרם ניסינו אותה.

=================================

הרבה המלצות ממקומות שונים בעיר, אז כדי לסדר את הראש הנה מפה מסודרת:

ומה עוד?

*רוצים לדעת אם אתם ילידי שנות השמונים? מבחן פשוט. תספרו למישהו שאתם נוסעים לפילדלפיה וכשהוא יגיד אה ווסט פילדלפיה ויתחיל לדבר על הנסיך המדליק מבל איר תנסו לראות אם אתם זוכרים את כל המילים של שיר הפתיחה. אם כן- אתם חד משמעית בגילי. ברכות.

*כדי להיכנס לוויב של הטיול לפילדלפיה אפשר להאזין בדרך לפודקסט (התמכרתי לפודקסטים השנה, אין מה לומר) על פילי. אני מחבבת את הפודקסט הזה על אוכל וסיפורים על אוכל בהיסטוריה של פילי.

*  לפילדלפיה יש היסטוריה יהודית ארוכה כמעט כמו זו של ניו יורק, עם קהילות מהגרים שהגיעו לשם עוד במאה ה-18. אם אתם מתעניינים בצד הזה של הסיפור, שווה לבקר בבית הכנסת העתיק ובית הקברות היהודי העתיק. רוצים להתעמק בזה עוד? קבלו עצה (יד ראשונה מהיסטוריונית) ותציצו באתר המעולה של האוניברסיטה העברית עם עיתונים היסטוריים יהודיים. יש שם גליונות באנגלית של עיתון הקהילה היהודית של פילדלפיה מהמאה ה-19.

* יש בעיר גם הרבה מאוד שווקי איכרים קטנים. הם לא תמיד שווים במיוחד (לעומת שווקי האיכרים של ניו יורק) אבל אפשר לקנות בהם נישנושים שווים ולשבת לפיקניק בפארק. אחד הדברים שכן מיוחדים בסצינה הזו בפילדלפיה הם האמישים שחיים בפנסילבניה ומגיעים לעיר למכור את מרכולתם בשווקי האיכרים. הקהילה האמישית תמיד סיקרנה אותי, עם הלבוש היחודי שלהם ודרכי חיים שנמשכות בחברה סגורה יחסית כבר מאות שנים. אם יוצא לכם לראות את החנויות והדוכנים שלהם תוכלו להתרשם מסוג הדברים שהם יוצרים. היצור המקומי המוצלח ביותר שטעמתי בחנויות של האמישים בעיר הוא הדבש הטבעי והמעולה. מפה של כל שווקי האיכרים הפעילים בעיר.