הבית הוא כמו השמש: כל הכוכבים שלי מסתובבים סביבו, גם כשאני רחוקה. עוד מעט תמלא שנה לנסיעה שלי לניו יורק, ולמרות שהעולם שלי פה מתחיל להיות מוכר ואהוב, עדיין נראה לי שרוב החיים שלי כאן מוגדרים ביחס לבית שלי בישראל, למי שאני שם, לסוג החיים שממשיכים שם בלעדיי.

ויחד עם זאת, הכוכבים שלי מסתובבים גם סביב עצמם, ואחד סביב השני. אני משתנה מהר מאוד. יש לי פה בית וזהות, חברות, איש שמזהה אותי בדוכן הירקות ומדבר איתי כמה מילים בבוקר. יש לי אפילו כמה מחשבות שמתנסחות באנגלית.

נראה לי שזה גם זה כוכב לכת ייחודי שמתקיים בפני עצמו: כוכב הלכת של הישראלים שגרים בניו יורק. הטעויות שהם עושים באנגלית (למשל לדבר על "אופניים" בלשון רבים) ואיך שהם לא מוצאים מגב נורמאלי, ולא מצליחים להבין טמפרטורות פרנהייט, וטחינה שהם מבקשים שיביאו להם במזוודה. דברים שיש להם במשותף, ודברים שמבדילים ביניהם.

זה כוכב לכת מלא בסוגים שונים של חייזרים, שלא תמיד דוברים את אותה השפה. ישראלים בניו יורק יש כאלו שעובדים בהייטק, ויש שפים, ויש אמנים, ויש רקדנים ויש מנעולנים. יש כאלו שנולדו בישראל וכאלו שנולדו בארה"ב וחזרו, או כאלו שנולדו באוקרינה, גדלו בישראל, ועברו לכאן.

פלסטינים מהמשולש ומירושלים, דתיים, חילונים, דתל"שים, מזרחים, אשכנזים, צעירים, כאלו שרוצים לפגוש עוד המון ישראלים, כאלו שלא רוצים לפגוש ישראלים בכלל, כאלו שרוצים רק לחזור וכאלו שרוצים רק להישאר, והמון כאלו שיש להם הרבה רגשות מעורבים ולב שהוא תמיד קצת שם וקצת פה.

בתקופה האחרונה אני תקועה על ליקוי חמה. הרגע שבו הכי שמים לב לשמש הוא הרגע שבו היא מתכסה. אלו שבועות שבהם העיסוק שלי בחדשות ובמה שקורה בישראל הפך לאובססיבי, חסר מנוחה. גם כי הכל קיצוני כל כך, וגם כי בדיוק חזרתי מביקור מולדת ארוך.
פגשתי את יובל מהבלוג "שירה אכילה" לשעת בין השמשות, לבשל ולדבר ולנוח קצת מהמחשבות הטורדניות. יובל ואני- יש לנו הרבה גלאסקיות משותפות: באוכל, בשיחה, בקריאה, ואפילו למדנו כמעט באותן שנים בתיכונים בירושלים (אני חושבת שאנשים שלמדו בתיכון בזמן האינתיפאדיה השניה בירושלים חולקים איזה זיכרון שאנשים מערים אחרות או גילאים אחרים לא בדיוק מכירים).

מכל הדברים שאני מתגעגעת אליהם בארץ בתוך החיים שלי בניו יורק, הכי הרבה אני מתגעגעת לאוויר ולתחושה של שישי אחר הצהריים. לאנשים שחוזרים מהשוק ולאוטובוסים שמתמעטים. לעיתוני השבת עם כוס קפה שחור שמבשלים על הגז. לרדיו שמזמר שירים איטיים.

אצל יובל בקומה הגבוהה רואים את כל העיר, עד האופק שממנו היא מתפוררת והופכת לאט-לאט להיות מקום אחר, מוכר לרגע. מקום שאני מסוגלת להיות בו שייכת, אפילו לכמה שעות. מקום שיש בו עדינות ויש בו פנאי. שתינו קפה טעים ושמענו מוזיקה של שישי בצהריים (כולל חווה אלברשטיין!), ובישלנו בנחת שני מאכלי מנגו חמצמצים ורעננים של קיץ: סלט מנגו וגזר חריף-מתוק בסגנון תאילנדי, ופודינג צ'יה עם מנגו (שתוכלו למצוא בבלוג שלו).

זה סלט יפה וצבעוני, חגיגי מאוד, שעושים כשרוצים שבת ולאכול משהו שמסודר בצלחת בעדינות. אפשר גם לערבב את כולו ולאכול מהצלחת הראשית, ועדיין יהיה מאוד יפה וטעים, אבל הכי כדאי דווקא להכין את התערובת הסגולה-ירוקה לחוד, ואת התערובת הכתומה-צהובה לחוד, ואז לסדר אותן בצלחת הגשה אישית לכל סועד.

כמה הערות חשובות:

עיצוב. הסוד העיקרי כאן הוא הקפדה על חיתוך קטן ומדויק, ולא צריך שום כלי חיתוך מיוחדים. את התערובת הסגלגלה קוצצים דק, ואת המנגו והגזר קולפים בעזרת קולפן ירקות רגיל לפרוסות דקות ורחבות. הדרך הכי טובה להגיע אל הפרוסות הדקיקות והרחבות האלה היא לא לסובב את הגזר אלא להמשיך לקלף בדיוק באותו מקום. הקילוף הראשון מוריד פרוסה צרה, אבל אחריה ככל שמתקדמים בתוך הגזר מגיעים לפרוסות רחבות יותר, עד שיש פרוסות ברוחב הגזר עצמו. סוג הקילוף הזה יגרום לכך שלא תשתמשו במאה אחוז מהגזר, ולא במאה אחוז מהמנגו. סה לה ויה. אפשר לאכול את מה שלא קולף פשוט ככה וזה עדיין יהיה טעים.

מנגו. את המנגו צריכים כאן כמה שיותר קשה (גם בוסר ירקרק זה בסדר!), ואז הוא יתקלף בקלות עם קולפן ירקות לפרוסות רחבות מספיק. החיתוכים הולכים להראות ככה:

כוסברה. כבר הצהרתי על זה בעבר, אבל אף על פי שכוסברה היא עשב שנוי במחלוקת אני מאלו שמעריצים את הכוסברה ומרגישים שהעולם בלעדיה הוא עולם עצוב יותר. אם אתן ממש שונאים כוסברה אפשר להחליפה כאן בבזיליקום (עדיף בזיליקום סגול תאילנדי), או אולי נענע ופטרוזיליה. אבל באמת שהכי כדאי כוסברה.

מלח. לא שמתי בסלט מלח כי הבוטנים שהשתמשתי בהם היו מעט מומלחים, ואני אוהבת אוכל לא-מלוח מידי, אז אני מציעה להוסיף בסוף מלח בצלחת האישית למי שרוצה. באופן כללי, גם מטעמי בריאות וגם מטעמי בישול, אני חושבת שכדאי להשתמש במעט מלח ולהוסיף אותו גס בסוף, כך שמרגישים אותו יותר.

בתאבון,

עלמה.

לקריאת פוסט הצ'יה והמנגו של יובל–