אפר
2014
מוס פאפיה ומייפל טבעוני
אני גרה בעיר של אמביציה. עיר של מגדלים פורחים באוויר. עיר של רכבות מהירות, כסף גדול, אנשים שבוער להם כל הזמן להגשים את עצמם. לממש את ההבטחות שמודבקות להם מאחורי הריסים.
ותוכנית הדוקטורט בקולומביה היא כמובן חלק מזה. מהתחושה שכולם דוחפים קדימה, גבוה, שצריך להצטיין. כבוד, יוקרה, מילים גדולות. בני אדם שמנסים למקסם את עצמם: זה בעצם גם דבר מאוד מצחיק. וקצת טיפשי. אנשים שלוקחים את עצמם ברצינות רבה זה דבר קצת מעייף.
אז אני חושבת בזמן האחרון על מודלים אחרים של אושר. למשל האושר בלוותר, האושר בלהסתפק במה שיש, האושר בלעשות דברים רגילים. הזכות לבינוניות.
ויותר מהכל, האושר בלהתפשר עם ולמען אנשים שאוהבים. לקבל בחיוך את הפאשלות הקטנות שלהם, את הגחמות שלהם, את איך שאת והם מעצבים את החיים אחד של השני. האושר בלהשאיר מקום בצד של השמיכה, גם אם זה אולי פחות נוח. האושר בלא לשים הרבה מלח אם מישהו שונא ולא לבשל חצילים (שהוא שונא). האושר בלהסכים על לראות ביחד סרט שהוא לא מפחיד מידי ולא משעמם מידי.
האושר בזה שהגבולות בין אני לבין אחר מטשטשים ואף אחד מאיתנו הוא לא כוכב בודד שמרקיע בשמיים ומנסה להגשים את עצמו.
(האושר בהסתרבלות של החיבוקים, בלהיות גוף מרובה איברים, לא אטום בודד שנושא את משקלו היחידי, הקליל.)
האושר בלהתפשר:
בגלל שזה אומר שיש איזשהו אדם מספיק אהוב כדי שיהיה נעים להתפשר איתו.
בגלל שזה אומר לא להיות עבד לאגו של עצמי, זה אומר לזוז אל המקומות שבהם ישנה מידה של צניעות. להיות מוכנה להבדיל בין הדימוי העצמי לבין העשייה עצמה, ולראות שהחיים יפים גם כששוטפים למישהו אחר את הכלים. להרגיש שיש לי ערך ויש לי משמעות בעולם בלי קשר לאיזה כותרות ותגיות יש לפעולות שלי. שאני שווה משהו גם ברגעים שבהם אני לא "מממשת את עצמי".
ומכיוון אחר, וקצת מפתיע: אני שמה לב שלמרות שאנחנו חושבים על ההגשמה העצמית האינדיוודואלית כמשהו מובהק לאנשים יוצרים, בסופו של דבר התפשרות ודיאלוג יכולים לקחת אותך למקומות הרבה יותר חדשים. כמעט כל דבר מעניין באמת שבישלתי או כתבתי או עשיתי בעולם היה יוצא הרבה יותר משעמם אם הוא היה בנוי רק מהעולם שלי ולא מעולמות של אנשים אחרים, שמגיעים עם המגבלות והיכולות וההעדפות שלהם.
פסח הוא חג של הרבה משפחה והרבה פשרות. אף אחד לא רוצה בדיוק את אותו הדבר. הכל מלא ברעשים ובמשא ומתן. אצל ההורים שלי או אצל ההורים שלך, מי שונא קניידלך. מי טבעוני, מי אלרגי לבוטנים, מי לא שומר כשר לפסח ורוצה מאוד שתהיה חלה על השולחן, מי שומר כשרות, מי שונא לקרוא את כל ההגדה ומי מקפידה להתעכב על כל מילה ומילה.
זה קצת מצער אותי שהשנה אני רחוקה מהמשפחה שלי ולא אהיה שם להתווכח איתם ולהתפשר איתם, כלומר לא יהיה לי את העונג המסורבל של להיות חלק מקבוצה של עוד אנשים, ומאחלת לכם שיהיה לכם חג שבו תהנו להתפשר עם אנשים שאתם אוהבים ותצאו איתם מעבדות לחירות.
וגם קינוח שאף אחד לא יוכל לא-לרצות אותו: קליל ולא מפוצץ בסוף ארוחה גדולה, פירותי, כשר לפסח, כשר פרווה, טבעוני, בלי סוכר, מעט קלוריות יחסית, בלי שמן, קל להכנה במיוחד, חגיגי, יפיפה, טעים.
רוצים עוד?! אפשר ורצוי להכין יום מראש ואז זה נח במקרר, אם אין לכם כוסות קטנות ויפות של קינוח גם כוסות יין יעשו את העבודה, ואם אין לכם כוסות בכלל כי את הכל צריך לסדר אפשר להגיש בצנצנות קטנות ושיקיות מה שייתן לכל הסיפור שיק-היפסטרי-ומעודכן (אגב, עדכון שנצפה לאחרונה בבתי קפה היפסטריים בניו יורק- יש מקומות שמגישים מים בתוך קרטוני חלב, ככל הנראה הצעד הבא אחרי זה שצנצנות הפכו ליותר מידי מיינסטרים…).
האתגר העיקרי: לקנות את הפאפיה. אבל גם זה אפשרי. אז טוב, הנה, מתחילים:
קודם כל כמה הערות:
מקור. קראתי על המוס הזה בבלוג הטבעוני הזה, שבו הגישו אותו עם גרגירי רימון. בעיני זה יוצא יותר טעים עם פירות יער (אוכמניות, פטל או פטל שחור), אבל אפשר לשים גם גרגירי רימון, אם יש לכם. שיניתי קצת את הכמויות והשמטתי את זרעי הצ'יה (זרעי צ'יה זה סוג של מצרך שרק לאנשים מאוד מתקדמים בעולם הבישול הטבעוני יש בבית ולי כמובן אף פעם אין).
מצרכים. זה נכון, יש פה כמה מצרכים לא מאוד זמינים ולא מאוד זולים, אבל קחו בחשבון שמדובר באחד המתכונים הכי קלים להכנה שהנכסתי לפה בתולדות הבלוג, אז אם תתגברו על האתגר של להשיג מצרכים כל השאר זה די בדיחה. צריך גם וניל איכותי ומייפל אמיתי, אני קניתי את מחית הוניל הזו שאפשר למצוא ברוב חנויות הטבע והאפייה והיא מצויינת. ההבדל בטעם בין זה לבין תמצית וניל פושטית הוא גדול, שלא לדבר על היופי של מוס שמנוקד בנקודות וניל קטנות. פאפיות בניו יורק הן זמינות וגם זולות במפתיע, אבל גם בארץ אני די בטוחה שהעלות שלהן לא עולה על זו של הקניות לקינוחי ליל הסדר רגילים (שמנת, שוקולד, ביצים). מסתבר שאפשר לקנות פפאפיות בארץ והן אפילו גדלות בישראל (ולא מיובאות).
"שמנת" מאגוזי קאשיו. השתמשתי בזה לא מזמן כאן, ובכלל בתקופה האחרונה השרייה של קאשיו במים רותחים הפכה לחלק קבוע מהמטבח שלי. טחינה של זה במעבד מזון עם קצת מים יוצרת סוג של שמנת מדהימה שמסמיכה במקרר עוד קצת, ויכולה לשמח מאוד את כל הטבעונים.
אין לי פאפאיה, אפשר להכין עם פרי אחר? תכלס, לא. לפאפאיה בשלה יש נטייה להפריש משהו קצת רירי כשחותכים אותה, וזה חלק ממה שהופך את השייק הזה למוסי וגורם לו להיקרש.פירות אחרים שניסיתי לא הגיעו למרקם המושלם הזה.
יאללה למטבח! (יצאו לי מזה ארבע מנות, אפשר להכפיל כמויות וגם להגיש בכוסות קטנטנות יותר, בכל מקרה לאף אחד אין הרבה מקום בבטן אחרי ליל הסדר)
- חצי פאפיה גדולה ובשלה מאוד, כמה שיותר כתומה ומתוקה
- 10 אגוזי קאשיו שהשריתם בכוס עם מים חמים לילה שלם
- לימון אחד גדול
- 5 כפות מייפל איכותי (אפשר קצת יותר אם אתם אוהבים מתוק)
- 2 כפיות מחית וניל.
- פירות יער (יש מארזים קפואים כאלה בסופרים שיכולים לעבוד מצויין) או גרגירי רימון.
הכנה:
- להשיג את כל המצרכים שזה קשה. להשרות את הקאשיו שזה לא קשה אבל הכרחי.
- לקלף את הפאפיה, לגרוף מתוכה בכף את כל הגרעינים, ולחתוך לקוביות. להכניס למעבד מזון או לבלנדר חזק (ככל שהמעבד מזון או הבלנדר שלכם יותר מוצלח זה יוצא יותר חלק וטוב, אם יש מעבד מזון בינוני, כמו שלי, המוס לא יהיה חלק לגמרי אלא יהיו בו שברי אגוזים, שזה גם חביב).
- להוסיף את אגוזי הקאשיו המושרים (מסננים אותם מהמים) המייפל, והוניל, ולסחוט פנימה מיץ מכל הלימון כולו (תיזהרו מגרעינים! זה יכול לדפוק את כל הסיפור).
- להפעיל את הבלנדר או המעבד ל6-10 דקות. זה המון המון זמן אבל הכרחי כדי שהעיסה תהיה חלקה לחלוטין, וגם יש משהו בעיבוד שנותן למוס עוד אוויר. אם יש לכם מעבד מזון גרוע (היי! תנו כיף!) תנו לו לנוח כי הוא עלול להתחרפן מעבודה של שש דקות רצוף.
- לטעום את העיסה ולראות איך זה. לכל פפאיה יש את דרגת הבשלות שלה ויכול להיות שזה לא יהיה מתוק מספיק לטעמכם. קחו בחשבון שאיכשהו מה שמתוק מאוד בשלב של השייק לא יהיה כל כך מתוק כשזה נקרש.
- להעביר לכוסות קטנות או לכוסות יין או לצנצנות. להכניס למקרר לקירור של 5 שעות לפחות לפני ההגשה, כדי שיקרש.
- מגישים עם קישוט. חייבים, כי אחרת זה לא חגיגי וגם מאבד מהרעיון של עוד שכבת טעמים. קישוטים מומלצים: פירות יער טריים (במיוחד אוכמניות), או פירות יער קפואים שהפשרתם בקערה וערבבתם לתוכם כף סוכר חום וכמה טיפות מיץ לימון (הכל יהפוך לטיפה ריבתי וזה דווקא עובד מעולה על המוס). אפשר גם לפזר קצת גרעיני רימון ופיסטוקים קצוצים, או לשלב גרעיני רימון וקוביות קטנות של קיווי- יש משהו בשילוב הצבעים הזה של כתום-אדום-ירוק שעושה קסמים.
חג חירות שמח,
עלמה
28 Comments על מוס פאפיה ומייפל טבעוני
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
ליהי
8 באפריל 2014 at 6:05 (11 שנים ago)איזה יופי! כמי שטעמה יכולה להגיד שזה מאוד, מאוד, מאוד טעים. ופתאום כשהסתכלתי על התמונות וראיתי את הגרעינים השחורים של הפאפאיה עוד יותר אהבתי את הרעיון של האוכמניות מעל כי זה כאילו מזכרת לגרעינים שפעם היו לה וזה יפה מאוד.
נטלי
8 באפריל 2014 at 12:06 (11 שנים ago)אוי, זה נראה כמו קינוח כל כך קליל וטעים – מושלם לחג! אוהבת מאוד לקרוא אותך – יש מן עדינות נעימה בכתיבה שלך ותובנות יפות שפשוט מרתקות אותי עד למילה האחרונה. חג שמח!
מיכל
8 באפריל 2014 at 14:30 (11 שנים ago)אוי, עלמה..את כל כך מוכנה להיות אמא! מהממת
טל
8 באפריל 2014 at 15:31 (11 שנים ago)המחשבות וההגיגים שלך תמיד מצליחים לרגש אותי, ( לעתים גם עד דמעות) אפילו כשאני במוד הכי ציני ועייף וביקורתי שלי. תודה! גם אנחנו חוגגים פסח בגולה השנה ולכן יכולה להזדהות אפילו יותר.
תמיש
8 באפריל 2014 at 18:08 (11 שנים ago)מקסים! אני אף פעם לא כותבת תגובות, אבל המילים שלך פשוט יפות ומרגשות. וגם המוס ינוסה בקרוב. תודה
אלה
8 באפריל 2014 at 19:41 (11 שנים ago)הכתיבה מרגשת וסוחפת..
אני רוצה להכין לחג.. שאלה כללית- יש לך טיפ לזהות שהפאפיה בשלה וטובה? וגם לא ממש ברור באיזה שלב מכניסים את הקשיו? ועם המים?
תודה וחג שמח!
dvarimbalma
8 באפריל 2014 at 21:42 (11 שנים ago)תודה! את צודקת וסליחה על הבילבול. אני אתקן עכשיו. הכל נכנס ביחד לפודפרוססור, בלי מים. אגוזי הקאשיו מתערבבים במיץ שנוצר מהפרי הטחון אז לא צריך להוסיף מים
יובל
9 באפריל 2014 at 5:18 (11 שנים ago)ואו, עלמה. איזה חיבור נפלא. מזכיר לי בדיוק את התהליך שאני עברתי ועדיין עובר בעיר המטורפת הזאת ששום דבר הוא לא מספיק בה. תמיד יש עוד. אני לפעמים נורא מתרגש מכמה שזה דוחף אותי קדימה ולפעמים נבהל מכמה שזה משנה אותי. המוס נראה מצוין ואני מאוד מצפה לטעום אותו מיד הממציאנית.
dvarimbalma
9 באפריל 2014 at 16:44 (11 שנים ago)טוב בעוד כמה ימים זה יהיה אצלך במטבח 🙂
אלכס
9 באפריל 2014 at 5:44 (11 שנים ago)איזה פוסט מקסים!!
זה גם הפסח הראשון שלי בלי המשפחה לכן הפוסט הזה מרגש אותי במיוחד.
שיהיה לך חג שמח!
והמוס נראה להיט!
נועה
9 באפריל 2014 at 7:42 (11 שנים ago)היי,יש לי עץ פפאיה מתאילנד,הפפאיה הזו מאורכת וקצת שונה מהפפאיות הרגילות ,מקווה שזה יצא אותו דבר…ושאמצא מחית וניל…לא שמעתי על זה אף פעם…
תודה!
dvarimbalma
9 באפריל 2014 at 16:44 (11 שנים ago)איזה כיף לך שיש לך עץ פפאיה!
אם אין מחית וניל אפשר גם תמצית וניל, או גרגירים של מקל וניל שגורפים עם סכין החוצה. בתאבון!
יעל
9 באפריל 2014 at 10:48 (11 שנים ago)את לא מבינה איך נגעת לי בדיוק בנקודה בדיוק בזמן
תודה
נטע
9 באפריל 2014 at 15:52 (11 שנים ago)הי עלמה,
אהבתי כל כך! את פשוט משוררת! קראתי, התפעלתי, התחברתי והבנתי כל כך כל מה שכתבת, למרות שבניו יורק רק ביקרתי לפני די הרבה שנים ואני חיה כאן, בישראל. התובנות שלך הן תובנות אוניברסליות, לדעתי, מעבר לזמן ומקום. הדברים שלך יוצאים מהמקומות הכי אמיתיים ונכונים ולכן גם מגיעים למקומות האלו אצל הקוראים. את כותבת מקסים ואני מחכה לספר שלך. המתכון נראה מעניין, מסקרן ובטוח טעים. אבל הפעם באמת שתשומת הלב שלי הלכה בעיקר לטקסט. שיהיה לך חג שמח ומדהים.
dvarimbalma
9 באפריל 2014 at 16:41 (11 שנים ago)תודה רבה רבה רבה. הסמקתי 🙂
חיה
9 באפריל 2014 at 23:10 (11 שנים ago)כל כך נוגע וכל כך נכון
שיהיה חג שמח ומחבק גם שם….
קוראת את כל ההגדה
10 באפריל 2014 at 18:50 (11 שנים ago)בדיוק השבוע שוק הכרמל מלא פפיות שזה נדיר בארצנו (וגם תותים).
כמה פירות יער שמים?
לא מתאים לי לקנות פירות קפואים באביב הישראלי. מה עדיף רימון או תות טרי?
וחוץ מזה הפוסט הזה מקסים וראוי להוסיפו להגדה של פסח…
dvarimbalma
11 באפריל 2014 at 4:45 (11 שנים ago)תודה רבה. חג שמח.
ממליצה על רימונים או קווי ורימונים ופיסטוק יחדיו. ואם יש לכם בלנדר חזק, או אפילו ויטמיקס, זה יוצא יותר משובח.
עוד אחת שקוראת
10 באפריל 2014 at 18:57 (11 שנים ago)יש מתכונים שפויים לליל סדר טבעוני?
ענת
11 באפריל 2014 at 2:29 (11 שנים ago)"אז אני חושבת בזמן האחרון על מודלים אחרים של אושר. למשל האושר בלוותר, האושר בלהסתפק במה שיש, האושר בלעשות דברים רגילים. הזכות לבינוניות."
וואו. רק בשביל המילים החכמות בפוסט הזה- כבר שווה היה להכנס!
הצלחת לדייק תובנות שמתגבשות אצלי ממש בימים האחרונים (מישהי צפתה בסרט "קליק" במקום ללכת לישון אתמול בלילה) לכדי כמה משפטים קולעים. תענוג לקרוא בלוג קולינארי שמציע קומפורט-פוד גם לנפש :)~
חג שמח וכאלה!
dvarimbalma
11 באפריל 2014 at 4:44 (11 שנים ago)תודה רבה לך. חג חירות 🙂
אלה מ
11 באפריל 2014 at 4:01 (11 שנים ago)זה כבר סדר שישי שלי בעיר האמביציה. כל פעם הייתי עם משפחה אחרת, במקום אחר, באווירה אחרת. יש משהו נעים בלגלות מנהגים והרגלים של אחרים. השנה אני מארחת! מתחילה להנהיג את המנהגים שלי.
חג שמח!
ללי
13 באפריל 2014 at 12:05 (11 שנים ago)תקשיבי, זה פשוט מקסים מה שכתבת. מקסים.
הילה
18 באפריל 2014 at 4:38 (11 שנים ago)אוקיי, נראה לי שאני הבנאדם היחיד בערך בישראל שיש לו את כל המצרכים (כולל קילו של זרעי צ'יה) במטבח והולך להכין את זה עם עלות השחר.
אגב, בעניין צ'יה, פפאיה ומחית וניל למי שמתעניין – בעדן טבע, טבע קסטל וניצת הדובדבן מוכרים אותם באופן קבוע, רק שבמחיר מופקע לגמרי.
בשוק ובחנויות תבלינים שמתי לב שיש לאחרונה – נמכרים בחצי מחיר מחנויות הטבע.
פפאיה – גם שמתי לב שיש בשבועיים האחרונים ב"מגה" ובשוק.
מחית וניל – זה נראה בדר"כ כמו תמצית וניל אמיתית רק בבקבוק יותר גדול וזה הרבה יותר סמיך ו"ונילי" בפנים – אפשר להשיג בכל החנויות המתמחות כמו "פורשף" "לגעת באוכל" וכו'.
אשמח לקבל עצה כיצד לזהות שהפפאיה שלי בשלה דיה להכנת המוס.
תודה וחג שמח!
dvarimbalma
19 באפריל 2014 at 18:16 (11 שנים ago)הפאפיה בשלה לפי הצבע- כתום עמוק. והמרקם שלה רך.
בניו יורק מוכרים בד"כ גם פאפיות חצויות שמכוסות בניילון נצמד, ואז את יכולה לדעת בוודאות שהפאפאיה שלך בצבע הנכון, אבל אם את מנסה לזהות את זה בפאפיה סגורה תנסי לגעת בה ולהרגיש שהיא לא קשה לגמרי, והקליפה שלה בצבע כתום-צהבהב ולא לבנבן.
שרון הבדלה
26 באפריל 2014 at 15:45 (11 שנים ago)נגעת בי מתחת לעור עם מה שכתבת על אושר מסוג כזה 🙂 יפה ממש!
LMF
5 במאי 2014 at 11:47 (11 שנים ago)שלום עלמה,
רציתי לדעת כמה זה "פאפיה" אחת – הפאפיה שקניתי (לראשונה בחיי) שוקלת 850 גרם.
זה נחשב "פאפיה" או "תצי פאפיה" או אולי "פאפיה וחצי"?
מתכוונת להכין הערב כקינוח חגיגי ליום העצמאות (בעלי היקר יצא לחפש מחית וניל ואני עדיין מתלבטת בקשר לקישוט מעל).
תודה!
(גיליתי את הבלוג שלך ממש לאחרונה, ואני עוקבת באופן קבוע, נהנית ומחכימה, ושוב תודה)
dvarimbalma
10 במאי 2014 at 6:25 (11 שנים ago)פאפיה אחת- גם אצלי זו הייתה פאפיה במשקל של בערך 850 גרם, אז נראה לי שזה יעבוד.