לא שאני הולכת לחדש לכם, אבל אפונה היא מלכת הירקות. משהו בירוק-ירוק הזה, במתיקות, בצורה העגלגלה של האפונים עצמם (שלא לדבר על זה שהפרחים מריחים נפלא בעונתם ושמרק אפונה זו הסיבה העיקרית לזה שיש חורף בעולם).

אם התמזל מזלכם ונפלתם בעונה (הקצרה) של האפונה על אפונה טרייה- זו בכלל חגיגה.

הזן העדין ביותר והטעים ביותר נקרא "אפונת שלג" (בשוק הכרמל קוראים לו לפעמים גם "אפונה סינית"). מדובר בתרמילים קטנים, דקים ועדינים שאוכלים שלמים וטריים כמו שהם (בלי להתחיל להוציא את האפונים מבפנוכו, ובלי לקטום את הקצוות, ובלי כלום. שוטפים ואפשר לאכול).

מי שלא אוהב את האפונה חיה לגמרי, או רוצה לשדרג לה את הטעם קצת למשהו יותר חגיגי, מוזמן לנסות את השילוב הזה. זרעי כוסברה, למקרה שעדיין אין לכם, אפשר לקנות בשוק או בכל חנות תבלינים ומדובר בתבלין שלא עולה הרבה ומחזיק בארון מלא זמן. הזרעים האלה אהובים לפעמים גם על מי שלא חובב את עלי הכוסברה הירוקים.

טוב. אז ככה:

קוצצים בצל סגול לפרוסות דקות, ומקפיצים במחבת לוהטת יחד עם שמן זית וכמות נאה של זרעי כוסברה שלמים. אחרי שהבצל כבר שקוף והזרעים קצת מטוגנים ופריכים מוסיפים את תרמילי האפונה השטופים, רק לדקה או שתיים של חימום. הצבע של האפונה נעשה ירוק עמוק יותר אבל עדיין לא כהה לגמרי וזה הסימן לכבות את האש. אוכלים חם וטרי.

* גם בגלל המחיר המטורף שלה וגם בגלל העונה הקצרה אפונת שלג היא רק לאירועים מיוחדים. במקרה ואין לכם אפונת שלג, גם סתם אפונה קפואה מהפריזר עם אותו שילוב של כוסברה ובצל סגול תשדרג לכם את הארוחה. באחריות.*