אוק
2013
תבשיל תירס ועדשים אדומות
ארבע וחצי לפנות, בדרך חזרה ממסיבה בברוקלין. הגוף והנפש והפנים מרוקנים מרוב מאמץ להתחבב, להתנחמד, להשתרבב לתוך איזו פקעת אנושית צפופה שבה כולם דוברים את השפה, שפת הגוף ושפת הפה, ורק אני כבדה ולא שייכת.
משובללת אל גוף מרוב המאמץ להציג את עצמי כמישהי מגניבה מאוד, וגם הבדידות שמאחורי כל העירבוביה הזו. הכל מבפנים שורף מרוב ניתוק ומרוב עייפות, ומאלכוהול שלא נגע בי בחמלה, ואני בדרך הביתה סופסוף, מושכת את הכובע הכתום עמוק שיכסה את האוזניים.
גם הדרך חזרה ברכבת התחתית קשוחה בשבילי. אולי זה תמיד קשה מתחת לאדמה בשעות האלה, המון חיים מנוגחים בעיר בלילה, מתחת לאדמה, המון קוצים ודרדרים. פחדים וציפורניים. איש שיכור בג'קט ירוק שקוע בשיחה ערה עם עצמו. איש עם גרביונים של רשת ונעלי עקב שחורות מתווכח בצעקות עם איש אחר שנראה זועם מאוד.
מתגנבת לליבי תחושת ייאוש ובדידות. אני חושבת לעצמי, איך לפעמים העיר הזו יותר מידי. גם ניו יורק, עם מיליוני האנשים ברחובות ועם כוסות הקפה ועם הירידה והעלייה מהסאבוואי והעצבנות, וגם האוניברסיטה, עם היוקרה שלה וספות העור שלה והתככים, אולמות הסיפרייה והצורך להצטיין.
וגם, מעל לכל אלה באטמוספירה של העיר, כל המטען שמרחף כמו רוח רפאים מעל העשן של הסאבווי ברחובות, שהוא ה-עיר-ניו-יורק-האי-נראית, ניו יורק של השירים ושל הספרים ושל מיליוני הסרטים וסדרות הטלויזיה, והפוסטרים, ומחזות הזמר והטישירטים איי לאב אנ וואי. ניו יורק שכבדה מרוב חלומות וסמלים והתייחסויות לניו יורק, ואנשים שבאו לניו יורק להגיד משהו על ניו יורק, וקראו בדרך משהו על ניו יורק, ומכירים את השיר הזה ואת החידוש לשיר. ניו יורק של שני אנשים יושבים בבית קפה בירושלים או ברמת גן ומדברים על ניו יורק.
ניו יורק של גלויות, של מגנטים, של פסל החירות, של גשר ברוקלין, של סאלינג'ר ושל פול אוסטר ושל סקס והעיר הגדולה ושל גירלז. ניו יורק של שכבה עבה של דימיון ושל ציפיות ושל מחשבות, שכבה שמרחפת מעל גגות הבתים כמו סוג של זיהום אוויר אפור וסמיך שאפשר לראות מובחן בערפילים הכחולים של השמיים בשעות של לפנות בוקר.
אני נוסעת ברכבת התחתית וחושבת דברים אחרים.
חושבת: חובזות שגדלות פרא בחצרות נטושות.
חושבת: עלי מרווה, מעיינות של מים חיים בהרי ירושלים.
חושבת: כוכבים ומצפה רמון. חושבת: מרחב וחולות ומדבר. חושבת על עצמי רחבה ורכה, רפויה, ללא שום מאמץ, אוכלת תמרים ונושמת מדבר איפשהו רחוק מכאן.
בכניסה הביתה שוב שוגה בכיוון שבו מסובבים את המפתח, מסתבר שכאן זה הפוך מהסיבוב בארץ. והבית כרגיל מריח כמו בית וכמו בישולים. אני מרתיחה בקומקום השחור ששורק מים ושותה תה קמומיל.
יושבת מול המחשב ובאור החיוור של המסך הקטן, עם עוד קצת אור חיוור שנכנס מהחלון שבו כבר עולה השמש, קוראת עוד ועוד בבלוג המופלא של הילה, שכולו מלא תמיד תמונות של גינה ושל ירקות ושל חיים שנראים לי כל כך שונים ממה שיש לי כאן בעיר הגדולה (למרות שגם היא ישראלית, וגם היא גרה באמריקה).
מתחשק לי להכין משהו בריא ופשוט ועונתי, משהו שמזכיר לי את המטבח שלה כמו שאני מדמיינת אותו לעצמי, ואני זוכרת שקנינו תירסים מדהימים בשוק האיכרים לפני כמה ימים ואולי כדאי להכין מהם איזה דבר. אני נרדמת רק בבוקר, ומתעוררת בצהריים, ומבשלת תבשיל מנחם וצהוב שמחמם אותי מבפנים ומבחוץ.
כמה טיפים חשובים:
דיסקליימר. בואו נאמר זאת ברורות, כדי שלא יהיו אכזבות בעתיד- המנה הזו היא לא אחת המנות היפות שתכינו. בכלל לא. מדובר באוכל עיסתי, אפרפר-צהבהב, גושי. בקיצור, לא בדיוק מנה מרשימה שאתם הולכים לדפוק איתה הופעה לאיזה קוקטייל. מה שכן, אוכל נזידי ועשיר ומנחם זה אוכל שמפנק מאוד את החיך ואת הנפש, ועם כל הכבוד לכל סוגי הפינגרפוד האלגנטיים לפעמים הבת אדם רוצה קערה גדושה באיזה מאכל סמיך וטעים ומתוק וחריף. אז זה כזה.
הקשר. נזידים שמבוססים על תירס קיימים בואריאציות שונות בכל מיני מטבחים (למשל הממליגה הרומנית והפולאנטה האיטלקית), ולרוב מדובר באיזשהו גוש צהוב דמוי דייסה שיש לו טעם של גן עדן והולך נהדר עם חמאה. אני העדפתי מטעמי טבעונות לא להשתמש כאן בחמאה, למרות שהיא מתאימה בהחלט. מבחינת הטעמים בחרתי טעמים שאני אוהבת מהמטבח המזרח אירופי: שום, שמיר, פלפל שחור ומלח. אפשר כמובן לעשות את המנה מתובלת יותר, עם קארי וגרעיני כוסברה וכורכום, אבל זה כבר יהיה משהו אחר, ודווקא שילוב הטעמים העדין שנותן הרבה מאוד כבוד לטעם המקורי של התירס הוא העיקר בעיני במנה הזו. שימוש בפלפל שחור טרי וגרוס מאוד ישפר את הטעם, ואם יש לכם מכתש ועלי (אני מקווה שיש לכם, זה אחלה דבר) אפשר לגרוס את הפלפלים השחורים במקום ואז הטעם הכי חזק וטוב.
תירס. אני אוהבת להשתמש בתירס טרי ולא בקפוא או כאלה מקופסא, שבדרך כלל מצטיינים בטעם רע ובהרבה חומרי שימור לא סימפטיים. את גרגירי התירס "מגלחים" מהקלח עם סכין חדה כלפי מטה: מניחים כל קלח תירס על הקרש, ואז חותכים כלפי מטה ארבע פאות של גרגירים, פאה אחר פאה. סביר להניח שחלק מהגרגירים יתפזרו לכם בטירוף לכל עבר (הפתרון לזה הוא לחתוך לאט יחסית וקרוב לגוף), וחלק לא יתפזרו אלא יפלו מחוברים לכל שאר הגרגרים שנמצאים לידם כגוש אחד. אל תטרחו להפריד את גרגירי התירס שדבוקים לחברים שלהם בשלב הזה, חבל על הזמן והמאמץ. הכל יפרד בסיר בזמן החום והבחישה.
זה הולך להראות בערך ככה:
יאללה למטבח! (כמות ל-4 מנות)
- 4 קלחי תירס טריים
- 2 בצלים קטנים
- 3 שיני שום
- 2 כוסות עדשים אדומות
- 4 כוסות מים
- 1 כפית מלח
- 1 כפית פלפל שחור גרוס וטרי
- שלושת רבעי כוס שמיר טרי קצוץ דק
————————————————————————————————————————-
הכנה:
- "מגלחים" אל קלחי התירס- חותכים בעזרת סכין חדה את גרגירי התירס ומפילים אותם מהקלח.
- קולפים וחותכים את הבצלים לקוביות קטנות. קולפים וחותכים את שיני השום לפרוסות דקות.
- מטגנים את השום והבצל בקצת שמן (אם אתם לא טבעונים אפשר להשתמש כאן בחמאה), עד שהם שקופים.
- מוסיפים את התירס לעוד דקה של טיגון באש נמוכה.
- שופכים אל הסיר את העדשים האדומות ו-4 כוסות מים.
- מבשלים על אש קטנה משך 15-20 דקות, או עד שהעדשים רכות.
- מוסיפים תבלינים רק ממש בסוף: מלח, פלפל שחור, ושמיר טרי. מערבבים ומגישים חם, עם אורז לבן. אלו שאינם טבעונים יכולים גם לגלח קצת גבינת פרמזן מלמעלה או כפית של שמנת חמוצה.
ועוד שני עדכונים בקטנה ולסיום:
1. היו לנו לאחרונה המון בעיות עם האכסון ועם הפעילות של האתר (כל מיני קודים שהשתגעו והיינו צריכים להרגיע אותם). בבקשה תכתבו לי (פה בתגובות או במייל) אם נתקלתם בעוד בעיות לאחרונה.
2. לא יודעת אם יצא לכם כבר לשמוע עליו, אבל אחד הבלוגים הקורעים ביותר שפעלו ברשת אי פעם, "נו באמת", חזר לפעילות בפייסבוק. מובטחות לכם שעות של כיף והנאה וזה במרחק קליק אחד!
בתאבון, ושיהיה לכם שבוע טעים וסתווי,
עלמה
26 Comments על תבשיל תירס ועדשים אדומות
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
יהלה
6 באוקטובר 2013 at 8:51 (11 שנים ago)כתמיד, מעורר תיאבון, גם עם הדיסקליימר.
תיקון קטן – יצא לך "קלפי מתה" במקום "כלפי מטה" בסעיף ה"תירס" בטיפים.
יובל
6 באוקטובר 2013 at 9:31 (11 שנים ago)יצא לך די 'טבעונים שמדכאים אותי'.
ג
6 באוקטובר 2013 at 11:14 (11 שנים ago)עוזר לחתוך את התירס כשמעמידים אותו בתחתית של קערה גדולה. ככה הרבה מהגרגרים שעפים עפים חזרה לקערה.
התבשיל נראה ונשמע טעים מאוד, סתוי ומנחם
רויטל
6 באוקטובר 2013 at 11:49 (11 שנים ago)איזה פוסט מקסים.
לעצלנים – מוותרים מראש בינינו, שמתכננים מראש כבר להשתמש בקופסת שימורי תרס – כמה תירס זה יוצא?
dvarimbalma
7 באוקטובר 2013 at 15:50 (11 שנים ago)אני חושבת שבערך שלוש כוסות תירס. זה לא מדע מדוייק, אבל הרעיון הוא שזה המון תירס ביחס לעדשים.
marjorie morningstar
6 באוקטובר 2013 at 15:32 (11 שנים ago)אני לא כל כך אוהבת תירס, כנראה בגלל יותר מדי טיולים שנתיים וצופיים עתירי שימורים. כבר שנים לא אכלתי תירס לא מקופסה. בכל מקרה, בהתייחס לדיסקליימר ובכלל לנסיוני עם עדשים אדומות, דווקא רציתי להחמיא לך (או ל-א'?) על הצילומים הראשונים, שהם הדרך הכי פוטוגנית שראיתי כבר הרבה זמן להציג עדשים.
רונה
6 באוקטובר 2013 at 18:27 (11 שנים ago)איזה פוסט מקסים ומדוייק על הדבר הבלתי ניתפס הזה שניקרא ניו יורק. הזדהיתי עם כל מילה.
joe
7 באוקטובר 2013 at 8:28 (11 שנים ago)פשוט בכיתי תוך כדי קריאה.
את מדהימה אותי תמיד בכתיבה שלך שמצליחה לגעת בי במקומות עמוקים כל כך, קשורים ולא קשורים
עדי
7 באוקטובר 2013 at 9:31 (11 שנים ago)כמו תמיד אני קוראת אותך ורואה את זה קורה בעיני רוחי… מקווה שבקרוב תרגישי גם בניו יורק בית.
dvarimbalma
7 באוקטובר 2013 at 15:40 (11 שנים ago)נראה לי שלרגעים זה ממש מרגיש בית. פשוט גלים כאלה של ניכור ושייכות. ואולי זה בעצם מאוד רגיל, כי ככה נראים החיים. גם כאן, וגם כשאגרנו בבודשפט, וגם בתל אביב, וגם בירושלים.
ב
7 באוקטובר 2013 at 9:36 (11 שנים ago)רק להוסיף שהצירוף של תירס, שהוא דגן, עם עדשים, שהם קטניות, הוא גם בריא (וגם טעים) כי זה צרוף משלים ליצירת חלבון.
לכותבת: מתכון מצוין והוראות ברורות. הצילומים מאד עוזרים להדרכה.
אריאל
7 באוקטובר 2013 at 14:23 (11 שנים ago)על אנשים ועל ערים ועל ריסים אפשר לכתוב ללא סוף ואף פעם לא.
פוסט פוסט-ניו-יורקי נהדר.
אלה מתוקי
7 באוקטובר 2013 at 14:51 (11 שנים ago)כל פעם שאנשים מבקרים אותי, מגיע הרגע שבו אני צריכה להסביר- כן, נכון, אני גרה בניו יורק של סקס והעיר ושל ברודווי וכו' וכו' וכו'- אבל אני עדיין קמה, והולכת לעבודה, ומתעצבנת מהתיירים, ומתגעגעת לקפה נואר.
מאחלת לך שמדי כמה שבועות, תראי פתאום משהו או תחווי משהו שיזכיר לך למה יש כל כך הרבה שירים על העיר הזאת.
גל
8 באוקטובר 2013 at 9:54 (11 שנים ago)בפעם הבאה שאני בניו יורק את מכינה לי גוש כזה
dvarimbalma
9 באוקטובר 2013 at 20:40 (11 שנים ago)בפעם הבאה שאתה בניו יורק גם לוקחת אותך להרפתקאה צמחונית מטורפת של אוכל הודי בקווינס, איך אני בשבילך?
kaz
8 באוקטובר 2013 at 19:17 (11 שנים ago)יש לציין שאין להשוות את התירסים הטריים בתקופה זו של השנה לתירסים עם הטעם החיוור בישראל וזה מה שבטח עושה את זה טעים לאללה.
א. נעמה
9 באוקטובר 2013 at 13:28 (11 שנים ago)מה לעשות עם כל הקצף שעולה מהעדשים בבישול ? זה למרות ששטפתי אותן הרבה פעמים לפני
dvarimbalma
9 באוקטובר 2013 at 20:39 (11 שנים ago)עלה לך קצף מעדשים אדומות?! מוזר. זה אף פעם לא קורה לי עם אדומות. רק עם שחורות וירוקות.
יער
13 באוקטובר 2013 at 16:38 (11 שנים ago)אני קוראת אותך כל הזמן.
האוכל שלך מגניב, ואת מגניבת-על, ואני בטוחה שאת לא צריכה להעמיד פנים שאת מישהי אחרת כדי שיידעו את זה.
גם בבדידות יש משהו יפה, וגם בעצב, ובזרות, ובשגרה.
(יש משהו בבלוג הזה שלך שמפיג בדידות, אפילו את שלי הוא מפיג לפעמים. ובכל מקום שתהיי בו בעולם תדעי שיש אנשים שקוראים אותך ושמחבבים אותך. יש בזה נחמה?)
נגה
21 באוקטובר 2013 at 10:10 (11 שנים ago)אז למה את גרה שם?
פיית העוגיות
25 באוקטובר 2013 at 21:35 (11 שנים ago)את מצליחה להעביר במילים כל כך הרבה תחושות מדויקות וצורבות שזה מדהים 🙂
מזדהה עם כל מילה שכתבת על העיר הריקה הזאת…
שולחת לך זר דימיוני של חוביזות, וגם חיבוק, כי ממש נראה שאת צריכה כזה.
חוצמזה המרק נראה מעולההה.
מיש
10 בדצמבר 2013 at 12:13 (11 שנים ago)אם כבר לפלח תירס, או יותר נכון לגרגר אותו, יש "קולפן" מיוחד לזה. אני קניתי ב Safeway השכונתי. נראה כמו קולפן, עולה כמו קולפן (כלופ ועוד קצת) ועושה את העבודה.
אויש, אני רק יכולה לקנא בך על התירס האמריקאי שאת אוכלת עכשיו……
מאז שחזרנו לארץ אני לא יכולה לאכול תירס. זה פשוט לא זה.
חייכני
13 בפברואר 2014 at 22:29 (11 שנים ago)אל תשמיצי את התירס מקופסא.
אני שוטף אותו פעמיים במים רותחים,
והפ –
הלכו הסוכר, וכל יתר החרטות,
טעים וחם. בלי עבודה ובלי השמצות.
dvarimbalma
14 בפברואר 2014 at 7:39 (11 שנים ago)לא בעניין של השמצות, חייכני! אני בעד חיוכים! פשוט באמת נראה לי שאוכל מקופסאות שימורים הוא בד"כ פחות טעים, פחות בריא, ומוקף בכל מיני סוכר וכימיקלים לשימור, אז אני משתדלת להימנע (בעיקר כי בד"כ תירס טרי זה גם זול יותר)
הגר
17 באוקטובר 2014 at 11:19 (10 שנים ago)והמים לא אמורים להגיע לרתיחה לפני הבישול אש קטנה??
dvarimbalma
25 באוקטובר 2014 at 16:01 (10 שנים ago)האמת היא שזה לא חובה. הם רותחים על האש הקטנה לאט לאט ומגיעים בדיוק לאן שהם אמורים להגיע