פבר
2013
פסטה ירוקה ברוטב פלפלים צהובים קלויים
בסוף רחוב הכרמל יש נקודה שממנה אפשר לראות את סוף העולם.
יש אנשים שמדלגים מעליה, זורקים מבט (כמו להשליך אבן אל באר, לשמוע ואז למדוד את העומק) וממשיכים ללכת. חלקם הולכים לכיוון הים וחלקם הולכים לכיוונים אחרים.
אנשים מגיעים. הם אוספים עגבניות, פלפלים, שאריות של דג מלוח. יש שם אישה עם מטפחת ויש איש גבוה ורזה ויש קבוצה של נשים מלוכסנות עין שמדברות בשפה שאני לא מבינה. פליטים מאפריקה וממקומות אחרים. אנשים זקנים ואנשים צעירים ואישה עם ילדים קטנים. אין גיל שהוא ראוי לגיל עוני. אנשים עניים הם צעירים זקנים מידי, או זקנים צעירים מידי.
אפשר לראות שם את סוף העולם: הרגע שבו כל הסחורה שלפני רגע הונחה על הדוכנים נזרקת אל הרצפה והופכת לאשפה, הרגע שבו בני אדם שמחפשים אוכל הופכים לבני אדם שמחפשים אוכל באשפה.
השבת נכנסת אל שוק הכרמל. רוכלים מיומנים גורפים את השאריות אל תחתית השוק, מישהו שוטף את הרצפות. הקדוש-ברוך-הוא מתחיל את יום המנוחה. בני אדם רעבים מחפשים עגבניות.
ארבע שנים אני כבר כותבת את הבלוג הזה, ועדיין לא ברור לי איך ראוי לדבר על אוכל. באהבה, ביראת כבוד, בהומור, ברצינות, בעונג, בשליטה, בהיעדר שליטה, בסקרנות. האם ראוי לנסות להיות מורה, לנסות ללמד אנשים לבשל. האם ראוי למכור לאנשים את האשליה שבאוכל (אשליית הבית, למשל, אשליית הכלים הנאים, אשליית מדורי הלייף-סטייל). האם ראוי לחשוב על אוכל כמו דלק מתוחכם שמחשב הגוף מעבד (ולכן לדון בויטמינים לעומת ברזל, באשלגן, בקלוריות).
האם ראוי בכלל לכתוב על אוכל בלי לכתוב שהאוכל נוגע בכל הסבל בעולם, בכל המאבקים ובכל הגעגועים ובכל החוסרים ובכל המסוכן, ובכל המה-יחשבו-עלי, ובכל הללכת-לאיבוד-לבד, ובכל הזרות, ובכל הבדידות, ובכל המקומות שבהם בני אדם כואב-שורף-חסר-רעב-מאוס להם.
וחשוב לי לכתוב על אוכל עכשיו גם ממקום עומדי כאן, אם זה בכלל אפשרי. מול המקום הזה שהוא סוף העולם ותחילת יום שבת בקצה של שוק הכרמל.
אני הולכת הביתה עם סל הקניות שהגלגלים שלו חורקים, וכל הזמן בתוך הראש שלי שורות נכתבות ונמחקות. איך אני יכולה לכתוב את רגעי הערב האלה ואת התוגה שלהם.
בתוך הסל שקית אחת נפערת לרווחה כמו לוע: עשרים פלפלים צהובים צורחים.
כמה טיפים חשובים:
פלפלים. הפלפלים המושלמים בשביל התבשיל הזה הם הגדולים והבשרניים, כי הכי קל לקלות ולקלף אותם. יש עכשיו בשוק גם פלפלים צהובים קטנטנים, מהסוג הדק, שמאוד קשה לקלוף, ולכן עדיף להימנע מהם.
פסטה. הרוטב הזה יהיה טעים ומיוחד עם כל פסטה, אבל הפסטה הירוקה מחמיאה לו במיוחד, ולא רק בצבע. פסטות ירוקות טובות אפשר כמובן גם לקנות טריות בחנויות המתאימות, אבל אם כבד עליכם להשקיע את העלות הכספית של זה (עליי זה היה קצת כבד) אפשר לקנות גם פסטה יבשה טעימה. החיפוש שלי אחר פסטה ירוקה יבשה הוביל אותי לסמקנה שלרוב סוגי הפסטה הצבעונית מגיעים מעורבבים (בחבילות שיש בהן שבלולים של אדום, ירוק ולבן) ולכן שמחתי מאוד לגלות את הסוג שבו השתמשתי כאן ונקרא "עלי זית" בגלל צורתו וצבעו. אפשר למצוא את זה בחנויות הטבע ובהרבה מאוד חנויות לדברים יבשים בשוק לוינסקי. כשזה ארוז זה נראה כך.
קלייה. קלייה וקילוף של פלפלים היא מיומנות שצריך לפתח, ולכן חשוב לקחת בחשבון שלא כדאי להתבאס אם זה לא מצליח לכם פיקס על הפעט הראשונה. את הפלפלים מניחים על נייר אפייה בתוך תבנית התנור הגדולה והשטוחה, ומכניסים לאפייה בחום גבוה עד שהם שחומים וכמעט שרופים (שווה להפוך אותם באמצע אם אתם רואים שרק צד אחד נאפה כמו שצריך). אל תפחדו אם זה קצת חרוך, הטעם המעושן עושה לפלפל דברים יפים. הפלפלים מתנפחים בזמן הקלייה ונוצרת בועה גדולה של האוויר בין הקליפה ובין בשר הפלפל. כדי לקלוף את הפלפל צריך להשאיר אותו אחרי הקלייה באיזור חם, כי אם מוציאים אותו מיד לסביבה קרה הקליפה נדבקת חזק ובבת אחת אל הפלפל ואי אפשר להפריד אותם. השיטה שלי היא לרוב להשאיר את הפלפלים בתוך התנור הכבוי לעוד איזה רבע שעה, ואז הקליפה לא נדבקת וקל לקלף. עוד אפשרות שעובדת מצויין היא לזרוק את הפלפלים מיד אחרי הקלייה לסיר ולסגור את המכסה. הפלפלים מתקררים בפנים בצורה הדרגתית ששומרת על חומם וכך הקליפה לא נדבקת. אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם שקית ניילון חזקה.
מיץ. בשלב האפייה והקילוף הפלפל מגיר המון המון מיצים טבעיים ונפלאים שכלואים בתוכו. אלו הנוזלים של הפלפל שהאפייה לרוב הפכה לסמיכים ומתוקים יותר, והטעם שלהם אגדי. חשוב מאוד לנסות לא לאבד יותר מידי מהם בשלב הזה של הקילוף וניקוי הפלפל. אני נוהגת לקלף את הפלפלים בתוך קערה שקועה קצת, ולא על קרש אפיה, כדי לאסוף את הנוזלים הנהדרים האלה. אם מתערבבים לכם פנימה יותר מידי גרעינים, כדאי לסנן במסננת דקה (זה מה שאני עשיתי) כדי לא לוותר על הנוזל רק בגלל הגרעינים. מכמות כזו גדולה של פלפל יצאו לי כמעט שתי כוסות של נוזל-פלפלים שנתנו לרוטב עוד טעם ונוזליות.
גרעינים. מניסיוני, גם אם אתם אשפים כבר בקילוף פלפלים, להפריד בסוף את הגרעינים זה לא כל כך פשוט, במיוחד אם נפלת על פלפל מלא גרעינים במיוחד. אני נוהגת לשטוף את חתיכות הפלפל הקלויות במים, כדי להיפטר מאחרוני הגרעינים. צריך לשטוף בזהירות, גם כדי לא לקרוע את הפלפל וגם כדי לא לאבד יותר מידי מטעמו והמיצים הטבעיים שיוצאים ממנו.
תוספות. כמו בהרבה מאכלים אחרים שכתבתי עליהם כאן, הפינישים הקטנים הם אלו שנותנים בסוף למנה טעם מיוחד ומנצח. כמה טיפות של שמן זית על הרוטב יחזקו את הטעם של הפלפלים ואת הארומה של הרוטב כולו. קצת מרווה (לא יותר מידי, כדי שלא יהיה מר) תוסיף לזה טוויטס מעניין וים תיכוני. טיפה של חומץ בלסמי, לחובבי הבלסמי, תעיף את כל הסיפור לגבהים חדשים.
יאללה למטבח! (4-5 מנות)
- 2 קילו פלפלים צהובים גדולים ובשרניים
- 2 בצלים קטנים
- 2 שיני שום גדולות
- 2 כפות שמן זית
- 1.5 כוסות מים/ציר ירקות
- חצי כוס יין לבן
- 1 כפית שטוחה מלח
- כפית פלפל שחור גרוס
- חצי קילו פסטה ירוקה
- להגשה: כמה עלי מרווה/ בזיליקום, שלוק של שמן זית, קצת חומץ בלסמי
הכנה:
- מחממים את התנור, קולים את הפלפלים, ומקלפים אותם (כמו שמפורט בשלב הטיפים). שומרים את כל הנוזלים שהפלפל מגיר.
- חותכים את הבצל ואת השום לפרוסות.
- מחממים בסיר שמן זית, מטגנים את השום והבצל עד שהם שקופים. מוסיפים את הפלפלים הקלויים והמקולפים, יחד עם כל הנוזלים שלהם. מערבבים פנימה גם כוס וחצי של מים (או, אם יש, ציר ירקות, זה הולך כאן מעולה), ואת היין הלבן והמלח.
- מביאים לרתיחה ואז מנמיכים את האש ומבשלים עוד עשר דקות.
- בעזרת בלנדר מוט (או בלנדר רגיל, אם אין לכם) טוחנים את כל הרוטב שנוצר עד שיש עיסה יחסית אחידה.
- מוסיפים את הפלפל הגרוס, טועמים ומתקנים תיבול- אפשר להוסיף עוד מלח או פלפל.
- מבשלים את הפסטה הירוקה לפי הוראות היצרן.
- מגישים כל צלחת ערימה של פסטה ועליה ערימה של הרוטב. מטפטים על הרוטב קצת שמן זית, ואם יש גם כמה עלים של מרווה (או בזיליקום). לנועזים שבכם מומלצת גם תוספת של כמה טיפות חומץ בלסמי.
29 Comments על פסטה ירוקה ברוטב פלפלים צהובים קלויים
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
שרון
4 בפברואר 2013 at 12:02 (12 שנים ago)פוסט מקסים והפסטה הזאת נראית מעולה!
נעה
4 בפברואר 2013 at 13:04 (12 שנים ago)פוסט מעורר מחשבה ונוגע. את אשפית מילים.
מור
4 בפברואר 2013 at 13:19 (12 שנים ago)את יודעת שאני מתה על הכתיבה שלך וכל הפוסטים כל כך יפים, אבל היום.. היום קראתי בנשימה כמעט עצורה. מדהים.
מאיה
4 בפברואר 2013 at 14:12 (12 שנים ago)אני דווקא אוהבת את הפינה הזו. זה אמנם מעוזם של העניים, אבל אי אפשר להאשים אותם – יש שם ערימות של אוכל, חלקו נקי ושמיש לחלוטין, בחיני חינם. והאנשים שם תמיד מעניינים וגם נחמדים ושמחים לחלוק טיפים למה אפשר לעשות עם כל דבר. בעיני, פינת חמד, וטוב שהיא נחבאת לעין.
רוני
4 בפברואר 2013 at 15:30 (12 שנים ago)הרוטב נשמע נורא טעים, ואז הגעתי לפסקה הזו:
"גרעינים. מניסיוני, גם אם אתם אשפים כבר בקילוף פלפלים, להפריד בסוף את הגרעינים זה לא כל כך פשוט, במיוחד אם נפלת על פלפל מלא גרעינים במיוחד. אני נוהגת לשטוף את חתיכות הפלפל הקלויות במים, כדי להיפטר מאחרוני הגרעינים. צריך לשטוף בזהירות, גם כדי לא לקרוע את הפלפל וגם כדי לא לאבד יותר מידי מטעמו והמיצים הטבעיים שיוצאים ממנו."
וכל מה שהתחשק לי לעשות זה לצעוק – לא עלמה, אל תשטפי את הפלפל!!!
עדיף להשקיע עוד שתי דקות ולנקות את הגרעינים ידנית מאשר לשטוף. ותאמיני לי, אני אומרת את זה כלמודת סבל בקילוף מאות אם לא אלפי פלפלים בחיי (גנים בולגרים וזה).
אני מצאתי שאם קונים רק פלפלי שושקה (פלפלים אדומים ארוכים, נראים כמו פלפלי צ'ילי ענקיים אבל נטולי חריפות) אז כל עניין הגרעינים הולך הרבה יותר בקלות. פשוט מושכים את ראש הפלפל, זה שמחובר אליו הגבעול במקור, והגרעינים בדר"כ נופלים לבד. אם לא, מעבירים יד בפנים ומנקים. אבל בשום מקרה לא שוטפים את הפלפל. ממש חבל, כל הטעם שלו הולך לאיבוד ככה…
אהוד מוזס
21 באוגוסט 2018 at 20:55 (6 שנים ago)אם תחליפי את הפלפלים הצהובים בפלפלי שושקה, תקבלי רוטב שונה לחלוטין.
את הגרעינים יש לנקות לפני הטיגון.
רוני
4 בפברואר 2013 at 15:33 (12 שנים ago)וחוץ מזה, לא כתבתי בתגובה הקודמת אז אני אומרת עכשיו: אחד הפוסטים היפים והמרגשים שכתבת.
יואב
4 בפברואר 2013 at 16:54 (12 שנים ago)לי ברור שאת ראויה לדבר על אוכל, בכל דרך שבה את בוחרת.
דורית
4 בפברואר 2013 at 17:02 (12 שנים ago)כתבה מרגשת וטעימה מאוד
אפרת
4 בפברואר 2013 at 17:05 (12 שנים ago)כתבת נהדר ואכן ראוי לגעת בנקודה הזו. יש עמותה שנקראת לקט ישראל והם מלקטים מזון איכותי רגע לפני שיזרק, ממסעדות, משווקים, מחקלאים…מכל הנקודות שבהן נזרק אוכל.
את האוכל שהם מלקטים הם מביאים לעמותות שמאכילות רעבים.
היתה כתבה לא מזמן על נושא האוכל המבוזבז וכך הוזכרה עמותת לקט
גיל
4 בפברואר 2013 at 17:59 (12 שנים ago)טכניקה מנצחת לקליית פלפלים (לפחות אצלי): ***לפני*** הקלייה, לעקור את הראש הירוק של הפלפל ואיתו את שקיקי הגרעינים, לחצות את הפלפל לשניים ולסדר את הפלפלים על נייר כסף (לא נייר אפייה, בגלל הפרשת הנוזלים) עם הקליפה כלפי חוץ. הפלפלים יוצאים קלויים ומלאי טעם ועניין הקילוף נעשה הרבה יותר קל.
וגם מה שהכי חשוב לקילוף קל: פלפלים גדולים ובשרניים. ככל שהפלפל גדול יותר כך קל יותר לקלפו.
הילה
4 בפברואר 2013 at 21:30 (12 שנים ago)עלמה!
אני קוראת אותך באופן קבוע מאז קיומו של הבלוג ותמיד כיף להכין את המתכונים המדהימים הללו,לקצור מחמאות ואף לקרוא את ההגיגים הנפלאים שלך.
עכשיו כשאני אוחזת בחבר טבעוני,על אחת כמה וכמה כיף כל פעם לראות כמה דברים מקסימים ניתן להכין ללא ביצים או לקטוז,דגים או בשר.
הכנתי עבורו כבר כמה וכמה מתכונים מהבלוג והכל יצא תענוג לחיך.
אז רק רציתי לשתף.
אוהבת!
הילה.
אפרת
4 בפברואר 2013 at 22:30 (12 שנים ago)עלמה – פוסט מקסים ונוגה… נראה לי שמצאת את המקום הנכון שלך לכתוב על אוכל כבר מזמן. וגם תודה על הלינק לכתבה המצויינת ששיתפת לפני כמה ימים בנושא.
—
והמנה נראית נפלאה!! קרם פלפלים צהובים! יס!:)
אולגה
5 בפברואר 2013 at 8:06 (12 שנים ago)עלמה, הפוסט עצוב ומקסים בו זמנית. אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. במשך החודשיים האחרונים שהיו קרים במיוחד העליתי הרבה מתכונים של מרקים ולא יכולתי שלא לתהות כמה אנשים לא יוכלו להנות ממנה חמה בערב קר, ממנה כלשהי… אין לי פתרון קסם לתיקון העולם. הדרך שלי היא להתייחס לאוכל בכבוד המגיע לו ולא לקבל אותו כמובן מאליו.
והרוטב שלך – נראה טעים ביותר. אני יכולה להריח את הפלפלים דרך מסך המחשב 🙂
חנה
5 בפברואר 2013 at 14:59 (12 שנים ago)כרגיל, תענוג לקרוא, והפעם גם חושבת שאכין את זה!!!
יובל
6 בפברואר 2013 at 6:30 (12 שנים ago)עלמה, איזה פוסט רגיש ויפה. מכיוון שאוכל מעסיק אותי רוב שעות היממה, אני גם שוקע באותן מחשבות כמוך. אוכל הוא אחת ההנאות הגדולות ביותר וגם אחת הצרות הגדולות ביותר שהעולם מתמודד איתן. תודה שניסחת בכזאת בהירות ורגישות.
ברווה
7 בפברואר 2013 at 10:16 (12 שנים ago)פוסט נוגע ללב ומעורר מחשבה.
יפה שבבלוג על אוכל את מתייחסת גם לצד הזה של הספור, אלה שזורקים אוכל ואלה שרעבים לאוכל.
עמית - מדבר מהבטן
8 בפברואר 2013 at 0:36 (12 שנים ago)פוסט מהמם, נוגע ומעורר המון הזדהות. אני לא נוהג לומר זאת הרבה, אבל ריגשת אותי.
והמתכון – פגז. קצת מזכיר לי גספצ'ו של פלפלים צהובים שהכנתי באיזה ניסוי בקיץ שעבר ולא המשכתי משום מה למתכן אותו…
תודה.
דפנה י.
8 בפברואר 2013 at 6:16 (12 שנים ago)אני מצטרפת לקריאות הנרעשות-נרגשות: אל תשטפי את הפלפלים, עלמה!
מה שאני עושה כדי להיפטר מהגרעינים – אחרי שקילפתי ונפטרתי מהגרעינים שעוד היו מחוברים לעוקץ, אני לוקחת כל פיסת פלפל ובין שתי אצבעות "חולבת" אותה, עוברת עליה כמו מגהץ (מקווה שאת מצליחה לדמיין את התנועה בעיני רוחך). זה כמו להעביר מגב עם האצבעות על הפלפל בעדינות. אם אחרי זה הגרעינים מתעקשים להידבק לאצבעות, אפשר לשטוף את הידיים. אבל לא את הפלפלים! 🙂
וההקדמה שלך… פה בארצות הברית אני נחשפת המון לפערים בחברה. מתוקף מקצועי, אני בעיקר רואה את הפערים בחינוך לבריאות ובנגישות של שירותי בריאות. ואני קולטת כמה בישראל לא הייתי מודעת לדברים האלה, בכלל. ואין לי ספק שהם היו שם. פשוט לא בשדה הראייה שלי. וקצת אחרים. מודעות חברתית, חוש צדק מפותח, זה חשוב וזה כואב.
מיכה
11 בפברואר 2013 at 20:45 (12 שנים ago)הוא נורא, הרעש ההוא של הביצה הקשה הנשברת על שולחן הבדיל, כשהוא מתרוצץ בזכרונו של האיש הרעב מהבוקר (ז'ק פרבר, "מילים")
dvarimbalma
12 בפברואר 2013 at 0:31 (12 שנים ago)מדהים.
ירדן
18 במרץ 2013 at 11:41 (12 שנים ago)נראה מדהים, אבל גם לדעתי עדיף להשקיע עוד קצת זמן ולנקות את גרעיני הפלפל מבלי לשטוף כי אז טעם הפלפל הקלוי נהרס עם שטיפתו במים….
מיכל
24 במרץ 2013 at 18:21 (12 שנים ago)עלמה! מתכון מנצח! ממש נהניתי!!!!!!
רציתי להזמין אותך לכאן
midburn.org
אמיתי ס.
7 באפריל 2013 at 20:07 (12 שנים ago)מתכון מעניין, אנסה בקרוב. אני מטגן ענף מרווה עם הבצל ובסוף מוציא אותו מהרוטב המוכן.
moti
20 בנובמבר 2013 at 22:39 (11 שנים ago)המרווה בסוף המנה צריכה להיות טרייה או יבשה?
dvarimbalma
25 בנובמבר 2013 at 6:09 (11 שנים ago)שתי האפשרויות סבבה, לפי מה שיש בבית
דורית
16 באוקטובר 2014 at 11:05 (10 שנים ago)תודה לך על השיתוף
המתכון החכמה והחמלה של כל מה שאת כותבת ומכינה . את נהדרת
אן
17 באפריל 2018 at 19:20 (7 שנים ago)שיואו זה מעולה ממש! הקבוע אצלנו זה רוטב עגבניות צלויות ונחמד לגוון כך בפלפלים 😉
עלמה
18 באפריל 2018 at 5:09 (7 שנים ago)כיף לשמוע, תודה!