דצמ
2012
קארי מנגו וירקות
קר בירושלים וזה עושה לי טוב.
אנשים חובשים כובעים בין אם הם יראי שמיים ובין אם לא. אנשים נושפים החוצה אדים לבנים בין אם הם מעשנים סיגריה ובין אם לא.
העצים מתנועעים ברוח בכבדות ואפילו עמוד הרמזור באגריפס רועד.
בגלל הגשם והרוח המחירים במחנה יהודה נמוכים במיוחד.
למרות כל החורף הזה מצאתי באחד הדוכנים מנגו ירוק וענקי שהגיע ממקום וזמן אחר, ככל הנראה, אבל המוכר העניק לי אותו באגביות ובזול. אני לא מבינה, ממתי יש משהו אגבי במנגו של חורף.
קליפת הפרי עבה ואטומה ואני כבר יודעת שבשרו יהיה סיבי יותר ומתוק פחות מהפירות העדינים של אוגוסט, אלו עם הקליפה הדקיקה והכתומה שמתבקעים מרוב קיץ. אני חושבת שזה לא פרי לאכול, זה פרי לבשל ממנו, ובראש כבר רצים לי מרקמים ושילובים. כוסברה. חריפות. גשם.
בתחנת הרכבת בפינת רחוב יפו עומד איש מאמין ומעשן.
יש לו תיק של גיטרה על הגב. מהפה מסתלסל העשן ומראשו מסתלסלות פאות ארוכות ומהמעיל שלו מסתלסלים חוטי הציצית, ואפילו השרוכים שלו פתוחים.
למרות הסערה הגדולה שמסביב ולמרות הסלסולים שמגופו מבטו נראה מרוכז מאוד ופונה החוצה.
הוא שואל אותי, כאילו אנחנו ממשיכים שיחה שכבר התחילה מזמן, למה הרכבת אף פעם לא מגיעה כשמחכים לה בגשם, מאז שיש פה את הרכבת הטיפשית הזו היא אף פעם לא מגיעה כשצריך אותה.
אני מושכת בכתפיי בהזדהות, גם לי קר, ואחר כך חושבת שאולי אני צריכה להוסיף כאן משהו, ולכן מנענעת את ידיים ומעווה את פני כדי להדגיש: גם אני רוצה שהרכבת תגיע.
אני אומרת לו, כאילו גם אני ממשיכה שיחה אבל שיחה אחרת, אני לא מכאן. כלומר, אני בעצם קצת מכאן אולי באיזשהו אופן, אבל אני לא גרה כאן הרבה שנים, וכל העניין הזה של הרכבת הקלה חדש לי ומוזר.
הוא אומר לי אותו הדבר כמו האוטובוסים, וגם תמיד מאחרים. אנחנו מחייכים ואני חושבת זה נחמד שנאחר ביחד, אפילו שנאחר למקומות שונים, אני והאיש המסולסל-מרוכז הזה שאין ביננו כלום ובכל זאת מזדמן לנו משהו ביחד.
הוא שואל אם אני רוצה לקרוא בינתיים תהילים, ככה עד שהרכבת תגיע, אני אומרת לו שכן. וגם סיגריה, אם יש לו עוד אחת במקרה, אני רוצה.
הוא מושיט לי סיגריה ואש וספרון קטן ואני נראית לעצמי דומה לו, או מחופשת אליו, זה לא ממש חשוב, כי אפשר בקלות שאני הוא עצמו, כלומר אני האיש הזה בלי שם, והמילים היפות מהספר נופלות עלינו כמו גשם מפתיע וצורב של קדושה ויופי ומקריות.
כמה טיפים חשובים:
מנגו. להפתעתי יצא לי לגלות רק השנה את המנגואים האחרונים, אלו שזמינים גם בדצמבר. בעיקרון נמכרים בארץ כמה זני מנגו שונים, כשהמתוקים בהם נקראים "מאיה" ו"טומי", ויש להם קליפה כתומה-צהובה. אלו המנגואים הריחניים של אוגוסט ויש בהם לרוב מעט מאוד סיבים (בעיני אלו המנגואים האידיאלייים לאכילה). בחודשים הראשונים של החורף, ועד דצמבר למעשה, נמכרים בשווקים גם מנגואים מסוג "קיט". הם גדולים מאוד ויש להם קליפה עבה וירוקה, אבל בפנים הם כתמתמים ומתוקים. במנגו מסוג קיט יש יותר סיבים ולכן אני מעדיפה להשתמש בו לבישול ולא לאכילה (זה נתקע בשיניים ומבאס). את המתכון הזה אפשר להכין גם בקיץ עם כל סוג מנגו שתרצו, אבל חשוב לשים לב לעובדה שהשתמשתי כאן במנגו ענקי, ולכן אם רוצים להשתמש באחד הפירות הקטנים (מאיה, למשל) צריך יהיה להשתמש בשני מנגואים.
מרקם. הקארי מבוסס על מבנה מסויים מאוד של מרקמים, וכדאי לא לוותר עליהם. הבצל והשום קצוצים כך שבמהלך הטיגון הראשוני עם התבלינים הם יתחילו להפוך לעיסה, ואחר כך בשילוב עם המנגו יווצר רוטב סמיך מאוד של קארי. בתוך המשחה הזו נבשל בהמשך את הירקות, שישארו שלמים ולא חלק מהעיסה.
כוסברה. למדתי את זה בעבר מגל– כוסברה ומנגו זה שילוב פלאי. משהו שם קופץ וכל הטעמים מתמזגים באופן מושלם. אל תעזו לוותר על הכוסברה, זה העיקר במתכון הזה.
קינואה. בחרתי להגיש את הקארי על מצע של קינואה, כי הפריכות והמרקם שלה סופגים את הקארי בצורה נהדרת. אפשר גם להחליף באורז או בדגן אחר, אבל לדעתי הקינואה מוסיפה כאן משהו יצירתי והיא ממולצת למתכון הזה.
תבלינים. כמויות התבלינים פה עשויות להרתיע, אבל המטבח ההודי הוא מטבח של תבלינים, וכמות האבקות הזו מיועדת גם כדי להסמיך את התערובת.
יאללה למטבח! (4 מנות)
- 2 בצלים גדולים
- 8 שיני שום
- 1 מנגו ענקי מסוג קיט, או כל מנגו אחר במשקל כולל של בערך חצי קילו
- 2 כפות שמן קנולה
- 1 כפית זרעי כוסברה
- 1 כפית כמון טחון
- כמה פרוסות פלפל טרי ירוק חריף (לפי הטעם)
- 1 כף קוביות של ג'ינג'ר טרי קצוץ
- 1 כפית אבקת קארי
- שני שליש כוס חלב קוקוס
- 3 תפוחי אדמה גדולים
- חתיכה קטנה (כ200 גרם) דלעת
- 2.5 כוסות אפונה קפואה
- חצי צרור כוסברה טריה קצוצה
- 3 כוסות קינואה מבושלת
הכנה:
1. קוצצים את השום והבצל כמה שיותר קטן. עדיף לגרר אותם על פומפיה, כדי שיהיה ממש שבבים של שומבצל, אבל זה עלול לגרום לכם לבכות יומיים מרוב שהעיניים ישרפו. הפתרון המושלם לזה הוא פודפרוססור, שבו מגררים את כל השום והבצל ברגע לשבבים (צריך רק להיזהר כשפותחים את הכלי של הפודפרוססור, כי כל האדים עולים ישר. להרחיק מהעיניים!). אם אין פודפרוססור אז גם פומפיה זה טוב, או אפילו סכין חדה, רק צריך לקצוץ דק-דק-דק. את המנגו קולפים וחותכים לקוביות גדולות.
2. את המנגו קולפים וחותכים לקוביות. אם הוא רך ומתפרק מאוד, עדיף להתעסק איתו כמה שפחות ולחתוך לקוביות גדולות יחסית. בכל מקרה בסוף זה יתפרק בסיר.
3. קולפים את תפוחי האדמה ושמים אותם בסיר עם מים חמים לבישול של 10 דקות על אש קטנה (כדי להתחיל לרכך אותם).
4. מחממים בווק או במחבת ענקית או בסיר שמן קנולה עד שהוא רותח. מטגנים בשמן את השום, הבצל, זרעי הכוסברה, הכמון הטרי, הפלפל הירוק, הג'ינג'ר ואבקת הקארי. מערבבים הכל הכל תוך כדי טיגון עד שהשום והבצל מתרככים אבל עדיין לא שחומים.
5. מוסיפים את המנגו, חצי כוס מים, ושני שלוש כוס חלב קוקוס. מערבבים את הנוזלים, מנמיכים את האש לאש קטנה מאוד, ומכסים במכסה. זה זמן בישול שאמור לתת לרוטב להתאחד ולהסמיך. המנגו יתפרק קצת אבל אמורים עדיין להישאר בו גושים טעימים של פרי. אם הרוטב נהיה סמיך ומידי ומתחיל להשרף, מוסיפים עוד נוזלים.
6. בזמן הבישול הזה קולפים את הדלעת וחותכים אותה לקוביות קטנות. מוציאים את תפוחי האדמה מהסיר וחותכים גם אותם לקוביות באותו הגודל.
7. אחרי שהרוטב מבעבע ויחסית אחיד מוסיפים אליו את הדלעת ותפוחי האדמה. מערבבים, מכסים שוב במכסה, ונותנים להם להתבשל על אש קטנה בתוך הרוטב עד שהם מתרככים. מוסיפים את האפונה הקפואה בשלוש הדקות האחרונות של הבישול, רק כדי שהיא תפשיר אבל לא תאבד את הצבע הבהיר והחי שלה.
8. מגישים חם, עם קינואה מבושלת והמון המון כוסברה טרייה קצוצה.
בתאבון,
ושתהיה לכולכם (וגם לי) התחלה נהדרת ל-2013, עם שמש וגשם והרבה מסעות,
עלמה
31 Comments על קארי מנגו וירקות
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
אפרת
30 בדצמבר 2012 at 13:18 (12 שנים ago)נשמע חלומי הקארי הזה…
וירושלים – איזה כיף לשמוע עליה ממך! בדיוק חזרתי מהשוק אבל בלי מנגו, אצטרך לחזור לשם שוב.
שנה מופלאה שתהיה
איילת
30 בדצמבר 2012 at 13:21 (12 שנים ago)איזה פוסט יפיפה!
לרגע הייתי איתך ועם האיש בתחנה, נושפת על היידים שלי בתקווה לחמם אותם
נטלי
30 בדצמבר 2012 at 14:09 (12 שנים ago)פוסט מהמם ולגמרי "טיילתי" איתך בין המילים. התמונות נהדרות והקארי נשמע פשוט מעולה!
נטלי
גל
30 בדצמבר 2012 at 14:58 (12 שנים ago)כמה שאני אוהב את משפחת הטעמים הזו… אף פעם לא שידכתי מנגו לקארי, זה נשמע נפלא!
הילה
30 בדצמבר 2012 at 16:25 (12 שנים ago)את מדהימה,מדהימה,מדהימה.
בכל פן אפשרי;כתיבה,הבעה בצילום ובבישול. ובישיבה.
תודה שאת קיימת.
הילה
30 בדצמבר 2012 at 16:26 (12 שנים ago)ובחשיבה *
נאוה
30 בדצמבר 2012 at 17:39 (12 שנים ago)נשמע ממש טעים! (וגם יש לי בפריזר לא מעט קוביות מנגו שמחפשות שימוש כבר דיי הרבה זמן)
אני שוקלת להחליף את התפו"א בקולורבי (כדי לוותר על קצת פחמימות פשוטות), מה דעתך? יצא מוצלח?
dvarimbalma
30 בדצמבר 2012 at 21:04 (12 שנים ago)נשמע לי רעיון מצויין (רק לשים לב לזמנים, כי הברוקולי יתבשל מהר לעומת תפוחי האדמה, וכדאי שלא יהפוך לגמרי לסמרטוט…)
נאוה
30 בדצמבר 2012 at 22:18 (12 שנים ago)טוב… אני הצעתי קולורבי (כי הוא מזכיר תפו"א) אבל אם את אומרת שברוקולי ילך טוב אז בכלל סבבה (אני ממש אוהבת ברוקולי) 🙂
תודה!
dvarimbalma
30 בדצמבר 2012 at 22:35 (12 שנים ago)אוי, סליחה, קראתי "קולורבי" במקום "ברוקולי". יום ארוך היה לי 🙂
דדלוס
30 בדצמבר 2012 at 17:57 (12 שנים ago)כל כך יפה! שמש גשם ומסעות בקטע אופטימי, כמה מרענן. המתכון ינוסה בקרוב.
דיתה
30 בדצמבר 2012 at 18:53 (12 שנים ago)כמה יפה את כותבת.
ואני כל כך אוהבת קארי…
עופרי
30 בדצמבר 2012 at 21:29 (12 שנים ago)נשמע טעים. אנסה ברגע שאתפוס מנגו. גם את המרק ארטישוק וערמונים ניסיתי פעמיים בהצלחה ולתענוגינו,
..ממליצה להשתמש בחלב קוקוס ללא חומר משמר שבא בקופסת שימורים בצבע בורדו וכתוב עליו ללא חומר משמר.
ותודה על הבלוג אני מאוד נהנית ומתרגשת ומזדהה וחושבת ומרגישה כל מיני דברים בזכותו. הכרתי אותו רק לא מזמן והוא פתח לי עולם שלם, כי אני לא כ"כ אשת מחשב וטכנולווגיה
נעמה
31 בדצמבר 2012 at 12:49 (12 שנים ago)נפלא! גם הפוסט וגם המתכון 🙂
עשית לי חשק לנסוע לירושלים ולא הייתי שם כבר הרבה זמן…
ומנגו באמצע החורף – לוקסוס שרק בעולם המודרני אפשר להנות ממנו.
אני שמחה שחזרת לארץ ועוד יותר מכך – שחזרת לירושלים. זה אומר שאשמע עוד הרבה מתיאוריך המופלאים על העיר המפעימה הזו.
תודה.
אורה
1 בינואר 2013 at 19:56 (12 שנים ago)הי עלמה,איזה פוסט יפה,של אהבה …
התרגשתי…
ענת הרמן-אהרוני
3 בינואר 2013 at 0:37 (12 שנים ago)בעיירה שבה חייתי בליבריה, זוודרו, המקומיים הסבירו לי שיש שתי עונות גשומות: העונה הגדולה והעונה הקטנה. הגשם של העונה הגשומה הקטנה כונה גם הגשם של המנגואים. האנשים היו משוכנעים שזה הגשם שגורם לעצי המנגו להבשיל. שתי תופעות טבע מקבילות נכרכו יחד ביחס סיבתי. היה בהסבר משהו ילדותי אך שובה לב.
בכפר שבו חייתי ברפובליקת מרכז אפריקה, ביראו, הילדים מנעו מהמנגו להבשיל, הם היו חובטים בעצים בחוסר סבלנות עד ששבעו מהפירות הירוקים. פירות המנגו היו מבשילים בהדרגה, ולמשך חודשיים בשנה ידענו שאם בכפר שבו עבדנו נגמרו הפירות פשוט צריך להמשיך לכפר הבא. המרחק הפיסי חידד את תפיסת הזמן.
בקולומביה, נהנתי מהמבחר הגדול ביותר של זני מנגו. הזכרון הסוראליסטי ביותר הוא מכפר באיזור צ'וקו, השוכן לחופי הקריביים, היו שם כל כך הרבה עצים שלמקומיים לא היה צורך בכל הפירות. הפירות היו פרוסים כמרבדים כתומים על רקע האוקיינוס.
אבל החוויה הכי מרגשת הייתה במחוז ביג'פור שבהודו. באיזור העני והאלים שבו עבדתי שלושה ואולי אף ארבעה דורות של בני משפחה היו מתכנסים כדי לקלף ולייבש את הפירות על גגות הקש כדי לשמרן לעונה הקרה. למשך כשבוע הזמן היה עומד מלכת וכל הכפריים התכנסו לרגל המאורע. אפילו הצבא לא הפריע למורדים המאואיסטים במלאכתם החשובה.
הפרי הזה מעורר בי כל כך הרבה זכרונות מרגשים, של מקומות קסומים אך אלימים, אבל מעולם לא קישרתי בינו לבין ירושלים. איזה פרי מזכיר לי את ירושלים? אולי הסברס שצמח על הגדר שהפרידה בין המעונות שבהן התגוררתי על הר הצופים והשכנים הפלשתינאים. ירושלים של ימי האינתיפאדה השנייה, קסומה ואלימה.
תודה, עלמה, על הפוסט היפה ועל המתכון המקורי. הכנתי את התבשיל לרגל חגיגת האהבה שלי ושל הא' שלי (חמש שנים ביחד. בשלוש השנים האחרונות למנגו שאנחנו אוכלים יש טעם של מכולות קירור וסופר מרקטים צרפתיים, אבל למתכון שלך השתמשנו במנגו ישראלי שאמא שלי שלחה לנו!).
שתי עצות למי שיכין את המתכון הנהדר הזה. אם אתם משתמשים בדלורית אז כדאי לאדות את הדלורית קצת לפני שמוסיפים אותה לתבשיל משום שלוקח לה המון זמן להתרכך. אני גם מציעה לטגן את הג'ינגר והשום (ואף את התבלינים) לפני שמוסיפים את הבצל. מאחר והבצל מגיר הרבה נוזלים לאחר החיתוך בפוד-פרוססור, טעמו של השום המאודה חוטא להבטחה של הניחוח ההודי של התבשיל.
תודה!
נועה
4 בינואר 2013 at 19:47 (12 שנים ago)הוי, הוי, מה עשית לי, את כל שוק מחנה יהודה הפכתי היום לחפש מנגו – נגמר. אולי כולם בהשראת המתכון הנפלא שלך, נחטפו לפני שהספקתי להגיע? אמרו שאולי-אולי-אולי יהיה בטו בשבט.
dvarimbalma
5 בינואר 2013 at 15:20 (12 שנים ago)אוי, אני כה מצטערת! אני דווקא ראיתי אתמול קצת מנגואים בכרמל, אבל יכול להיות שזה ממש האחרונים. צריך כנראה לחכות קצת זמן…
נועה
5 בינואר 2013 at 18:04 (12 שנים ago)אל דאגה! הייתי אצל ההורים והיה להם! גנבתי אחד, הא הא! מכינה ברגעים אלו ממש. ריחות מעולים…
dvarimbalma
5 בינואר 2013 at 22:53 (12 שנים ago)אי-זו נחישות! ריספקט! (ובתאבון)
אפי
8 ביולי 2013 at 10:17 (11 שנים ago)לפני חודש בן זוגי ואני החלטנו להפחית משמעותית באכילת בשר וגבינות ומאז הבלוג שלך משמש לי כתנ"ך. רציתי רק לשתף שהכנתי את המתכון הזה השבוע (החלפתי את הדלעת בגזר).. יאמי:) יבורכו ידיך!!
הגר
18 ביולי 2014 at 17:35 (10 שנים ago)נראה לי שלא כתבת כמה זמן מבשלים את המנגו על אש קטנה..או שפספסתי??
נעה
18 בינואר 2015 at 15:22 (10 שנים ago)המתכון הזה פשוט מעולה!
לא רציתי להשתמש בתפוחי אדמה אז החלפתי את זה עם שורש סלרי וקולורבי וזה עדיין יצא ממש טעים.
תודה על המתכון 🙂
dvarimbalma
18 בינואר 2015 at 18:40 (10 שנים ago)שמחה לשמוע! בתאבון
דנה
26 באוגוסט 2015 at 15:36 (9 שנים ago)תודה על המתכון! האם אפשר להחליף את תפוח האדמה והדלעת בבטטה? האם זה יהיה מתוק או רך מדי?
דנה
26 באוגוסט 2015 at 19:49 (9 שנים ago)טוב, אני אדם חסר סבלנות אז במקום לחכות לתשובה פשוט הכנתי עם בטטה וקישוא צהוב. זו ללא ספק המנה הכי טעימה שבישלתי מימי. תודה!!!
dvarimbe
27 באוגוסט 2015 at 11:37 (9 שנים ago)שמחה מאוד לשמוע. סליחה שלקח לי מלא זמן לענות, היה יום עמוס. איזה כיף שהיה לך טעים! ועוד הכי טעים שבישלת מימייך! מחמאה אדירה. תודה תודה תודה
ליאן
9 בספטמבר 2015 at 16:58 (9 שנים ago)ואני רק חיפשתי עיקרית צמחונית לראש השנה ופתאום! קור וירושלים וחורף… שכחתי לגמרי שאני בתל אביב הרותחת באמצע סופת חול. וואו.
מצאתי את העיקרית שלי ואת הכתיבה שעשתה לי נפלא בלב. אלפי תודות.
גילה
18 בספטמבר 2015 at 15:13 (9 שנים ago)אפשר לבשל ביוגורט פרחים (ממיכל גדול) במקום בחלב קוקוס?
גילה
18 בספטמבר 2015 at 16:57 (9 שנים ago)בישלתי ביוגורט ויצא מצוין . לטיגון הבצל השתמשתי בשמן קוקוס וכך לא נפקד טעם הקוקוס מהתבשיל. מומלץ.
dvarimbealma
20 בספטמבר 2015 at 0:09 (9 שנים ago)תודה על העדכון!