אפר
2012
ריבועי דובדבן-לימון ויוגורט
מסע תענוגות בארץ הקודש (שברי יומן מסע).
#יום שבת#
מסע תענוגות בארץ הקודש. איפה שהטחינה טעימה לי, והקפה עם ההל טעים לי, והתחילה עונת התותים, והמלפפונים סוף סוף בגודל נורמאלי, ויש זעתר וסומאק וסילאן ותמרים נפלאים. מסע תענוגות בארץ הקודש, הראש שלי סחרחר מרוב מילים, שברי מפגשים עם אנשים אהובים, עם אנשים אהובים פחות, החום, הקור בערב בירושלים, ובכלל כל הרעיון הזה של להגיע לכאן עם כרטיס טיסה חזרה להיכן שהוא אחר. היא צדקה, זו שאמרה פעם ש"חופשת" מולדת זה חופש בערך כמו "חופשת" לידה. חופשה שאחריה צריך לנוח.
#יום שלישי#
במורד שוק הכרמל העגלה שלי מתמלאת בעוד ועוד ירקות. עלים ירוקים. תותים. פומלות. אני משלמת למוכרים ואומרת שלום, חלקם זוכרים אותי מהזמן שגרתי ממש כאן. הם אומרים שלום. הם שואלים אותי, מה את מכינה עכשיו עם הכוסברה. הם לא שואלים אותי את שתי השאלות שנמאס לי כבר לשמוע בימים האחרונים (איך לך שם? מתי את חוזרת?) אני מודה להם ומסדרת בתוך העגלה את העגבניות במקום בטוח.
#יום חמישי בערב#
גם עם קרובים שבקרובים יש רגעים של זרות. כמו אבן שמשליכים אל באר כדי לבדוק את עומקה, אתם משליכים אחד אל השני, כאילו בדרך אגב, משפטים שמתחילים ב"אתה זוכר ש".
#יום שני אחר הצהריים#
מעל לכל זה מרחפת עננת הביקור בבית החולים השיקומי. הביקור שחששתי ממנו וחיכיתי לו ויותר מהכול רציתי להגיע אליו כבר, כל כך הרבה חודשים. בפעם הראשונה שלי שם פורצים בתוכי כל היבבות של התסכול ושל הצער ושל הייאוש. בפעם השנייה אני יציבה יותר, רואה זוג עיניים כחולות ומוכרות מבעד לכל הסבל הזה. אחרי כל מה שקרה, אני כל כך שמחה שהוא כאן וכל כך שמחה לפגוש אותו. כל הדרך אל בית החולים, רחוב המעפילים מלא בפריחה של עצי כליל החורש. אני מגיעה ומספרת לו מיד, כל הדרך פרחים.
#יום שבת בבוקר#
כל כך הרבה בתי קפה הספיקו להיפתח בתל אביב מאז שנסעתי, אבל הרי ירושלים נשארו כמעט בדיוק כפי שהיו. תערובת הצבעים והריחות של מרווה, סירה קוצנית, לוטם. בכל מקום יש אזוב טרי ומזמין ועז ריח. החום כבר מרמז על הקיץ אבל הצבעים עדיין מתהדרים באביב הקצרצר, הירושלמי, החמקמק. אפשר להתגעגע למשהו עוד בזמן שהוא מתרחש לנגד עינייך ממש.
אביב בהרי ירושלים. פרחים עדינים, לבנים, צהובים, שאריות של אדום. את פריחת השקדייה, אהובת נפשי, כבר פספסתי. האביב כאן קצר כל כך. אני מכינה עוגת אביב לבנה ועדינה, יפה כמו ענף שקדייה וריחנית כמוה, עם נגיעות של וניל ותחושה של היותי כאן ועכשיו ואופה ואוכלת. בביניים הצרים שבין אני פה ואני כבר לא פה, שבין חורף וקיץ, תבנית קטנה ומרובעת מגיחה מהתנור.
כמה טיפים חשובים:
יוגורט. האמת היא שאין כאן יוגורט, אלא ריוון, שזה סוג של משקה יוגורט שמאוד פופולארי בבודפשט ונכנס לחיי ביתר שאת מאז שמאיה התחילה להלל אותו ללא הרף. קראתי לזה "יוגורט" כי חשבתי שזה שם יותר קליט מאשר "שילוב של ריוון ושל שמנת".
וניל. ציפוי השמנת והוניל נותן לעוגה הזו את רוב האופי שלה, ואני ממש לא ממליצה לוותר עליו. אם משתמשים בתמצית וניל יוצא סבבה, אבל הפינוק המושלם הוא לגרד פנימה מקל וניל, ואז לערבב ולאפות. יוצא מאפה ברמה אחרת לגמרי.
לימון. הפומפיה שלנו הלכה לאיבוד (כן! ואני עדיין תוהה אם נמצא אותה יום אחד בתוך מכונת הכביסה). ולכן במקום לגרר את הלימון קילפתי את קליפתו בקולפן ירקות פשוט ואז קצצתי עם סכין טובה עד שהוא דק. זה יוצא בסדר גמור, ואם אין לכם פומפיה מסיבה כלשהי, ממליצה על הפתרון הזה. אבל לא תקחו את התמונות ברצינות מידי, עדיף עם פומפיה כמובן.
אפייה. הטריק החשוב ביותר עם זמני האפייה הוא לא לאפות פחות מידי ולא לאפות יותר מידי. הרעיון הוא למרוח את ציפוי השמנת כשהעוגה כמעט-כמעט-כמעט מוכנה (כלומר הבצק יציב ולא "רוקד" בתבנית כשמזיזים אותה, אבל בנקודות מסויימות הוא עדיין מעט רטוב), ואז לאפות עוד עשר דקות. אם אופים יותר מידי, העוגה תתייבש, שזה באסה, וציפוי השמנת היפה והאלגנטי יהיה חום ומכוער, שזה אפילו עוד יותר באסה.
אחזקה. נכון שיש עוגות רכות ועשירות כאלה שנשארות טריות וטובות למאכל אפילו שבוע אחרי האפייה? העוגה הזו לא ממש מהסוג הזה. אני ממליצה לנסות לכלות אותה בשלושה ימים, כי אחר כך היא יבשה ולא ממש משמחת. מצד שני, זו לא תהיה בעיה גדולה מידי, העוגה קטנה וטעימה מאוד, אפשר להשתלט עליה במהירות.
תותים. לידיעת הקורא זאב נחמה, ושאר נשות החיל ששמחות שעונת התותים סופסוף בעיצומה- אפשר בהחלט להשתמש בתותי עץ טריים במקום בדובדנים משומרים. זה אפילו יותר טעים וכמובן יותר בריא. השתמשתי בדובדנים כי רציתי לתת מתכון שיהיה אפשר להכין גם בבודפשט (אצלנו אין תותים בזול עכשיו). בכל אופן, תותי עץ, אפילו בשלים וקצת מעוכים, הולכים כאן יופי, וכנ"ל כל סוג של פירות יער (במיוחד אוכמניות).
יאללה למטבח! (תבנית נמוכה של 20X30, מהסוג שמכינים בו בראוניז)
- 3 ביצים
- 1 כוס ריוויון
- 50 גר' חמאה מומסת
- 1 כפית תמצית וניל איכותית
- שלושת רבעי כוס סוכר לבן
- קליפה מגוררת מ-1 לימון גדול
- 2 כוסות קמח
- 2 כפית אבקת אפייה
- שלושת רבעי כוס דובדבנים משומרים חמוצים (מהסוג שנמכר בצנצנות) מסוננים מהנוזלים
- 2 גביעים שמנת חמוצה (20% שומן)
- 2 כפית תמצית וניל/ אחד מקל וניל
- 4 כפיות אבקת סוכר
הכנה:
- מערבבים בקערה גדולה את הריוויון והביצים. מוסיפים פנימה את החמאה המומסת, תמצית הוניל, גרידת הלימון והסוכר. זה בסדר גמור לערבב במזלג או במקציץ ידני, לא צריך מיקסר. מערבבים עד שיש תמיסה אחידה וקצת אוורירית.
- מוסיפים לתערובת את הקמח ואבקת האפייה, ומערבבים אבל רק ממש קצת, עד שזה נראה אחיד. ערבוב מיותר כאן יוביל ליצירת עוגת חנק שמזכירה סוג של עוגת "הבית" וחבל.
- משמנים את התבנית בקצת חמאה ומשטחים בה את התערובת. מסננים את הדובדבנים החוצה מהנוזל, ומפזרים על גבי העוגה באופן פחות או יותר שווה (כדי שלא יהיו איזורי מקופחים בעוגה שלא יקבלו דובדבן). אל תחששו, הדובדבנים לא ישרפו מלמעלה, הם שוקעים די מהר קצת פנימה.
- אופים בתנור בחום בינוני (160 מעלות) למשך עשרים וחמש דקות, עד שהעוגה כבר יציבה אבל אולי עוד טיפטיפה רטובה בחלקים מסויימים שלה. בזמן האפייה מערבבים את אבקת הסוכר והוניל לתוך השמנת החמוצה. אפשר לחסוך כלי של ערבוב בשלב הזה ולערבב בתוך הגביעים עצמם מחצית מאבקת הסוכר והוניל לכל גביע.
- מוציאים את העוגה מהתנור, ומורחים את ציפוי הוניל והשמנת באופן שווה על כל העוגה.
- מחזירים לתנור לעשר דקות נוספות של אפייה. בסיום האפייה צריך לצנן את העוגה בהדרגה, אחרת כל ציפוי השמנת נסדק ונראה הרבה פחות טוב. לצנן בהדרגה זה בעצם לסיים את האפייה, לפתוח את דלת התנור, אבל לתת לעוגה להתחיל להתקרר משם ולא ישר לשלוף אותה מהתנור אל השיש הקר.
- פורסים לקוביות ואוכלים כשהעוגה קרה מהמקרר או בטמפ' החדר.
שיהיה לכם סוף-אביב נעים, ולהתראות שוב מבודפשט בפוסט הבא,
עלמה
עדכון 28.4.12: הכנתי שוב, הפעם עם פטל קפוא (מהסוג שאפשר להשיג גם בארץ בכל סופר, באיזור של האפונה הקפואה) ויצא מהמם מהמם מהמם. משהו עם החמצמצות של הלימון והחמצמצות של הפטל הופך את כל הסיפור למענג ומרענן במיוחד. מומלץ בחום!
42 Comments על ריבועי דובדבן-לימון ויוגורט
1Pingbacks & Trackbacks on ריבועי דובדבן-לימון ויוגורט
-
[…] נושא – נגעו לליבי המילים של אשת חיל אחת שתמיד קולעת […]
הגב
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
נטלי
17 באפריל 2012 at 10:40 (13 שנים ago)נראה מעולה! שילוב של דובדבנים ולימון הוא ממש מעולה, ועם יוגורט (טוב נו, ריוויון) עוד יותר.
תעשי חיים 🙂
עדי
17 באפריל 2012 at 11:33 (13 שנים ago)אפשר להתגעגע למשהו עוד בזמן שהוא מתרחש לנגד עינייך ממש.
ו
אלף
17 באפריל 2012 at 12:34 (13 שנים ago)הכי כייף להיות בארץ בחופשת מולדת מחיים במקום אחר.
רוני
17 באפריל 2012 at 15:39 (13 שנים ago)מקסים. ומזכיר לי את השיר המעורר בכי שכתב דויד גרוסמן ויהודה פוליקר שר
טל
17 באפריל 2012 at 19:49 (13 שנים ago)בין הבלוגים היחידים שאני ממש ממש משקיעה בקריאת כל מילה ומילה.
תאמיני או לא אבל בדיוק היה לי בראש להכין ריבועי לימון עם דובדבנים!!!
כנרת
17 באפריל 2012 at 21:37 (13 שנים ago)לא כל כך אוהבת דובדבנים משומרים עם לימון ויוגורט, אבל אני אוהבת את הדיוק שבו את מתארת את ביקור המולדת. שיצטללו העיניים הכחולות.
barva
17 באפריל 2012 at 23:13 (13 שנים ago)פשוט מקסים. אכן חופשה זה דבר שצריך לנוח ממנו אח"כ.
אפרת
18 באפריל 2012 at 21:45 (13 שנים ago)הכתיבה שלך כל כך מקסימה,
וגם המתכון!
אנסה עם אוכמניות קפואות
ליז
19 באפריל 2012 at 10:15 (13 שנים ago)היי ,
יש אפשרות לשים תות שדה במקום דובדבנים…?
dvarimbalma
19 באפריל 2012 at 22:25 (13 שנים ago)כן, תסתכלי על הטיפים 🙂
סיוון
21 באפריל 2012 at 10:41 (13 שנים ago)בוקר טוב! בשלב הראשון של ההכנה מתקבלים אצלי גושים? למה? זה תקין?
dvarimbalma
21 באפריל 2012 at 11:02 (13 שנים ago)בוקר טוב סיוון ושבת שלום,
באיזה שלב בדיוק יש גושים? אם זה בשלב של הקמח, זה די הגיוני, ועם קצת ערבוב נוסף, זה יעלם והתערובת תהיה אחידה. אם זה בשלב הראשון יכול להיות שמדובר אולי בחמאה חמה שנקרשה במגע עם רוויון שיצא עכשיו מהמקרר והוא קר? אם זה המצב, זה לא ממש טוב, אבל מאחר וזה קרה לי פעם ופשוט חיכיתי קצת שהטמפ' ירגעו ואז ערבבתי לזה ת'צורה- והכל יצא בסדר בסוף- לא הייתי מודאגת מזה יותר מידי עכשיו
סיוון
21 באפריל 2012 at 12:18 (13 שנים ago)תודה על התשובה בלייב. הגושים נוצרו בשלב לפני הקמח (טעות של מתחילים). עשיתי מה שכתבת, עדיין נשארו קצת גושים אבל בכל זאת המשכתי והכנסתי לתנור. איך אני אדע אם יצא טוב או התפקשש? בכל מקרה, אם לא ייצא טוב, אכין חדש. להבא- אני צריכה להמתין קצת אחרי הוצאת החומרים מהמקרר? סליחה על ההצפה!
dvarimbalma
21 באפריל 2012 at 12:25 (13 שנים ago)בכלל לא הצפה, בדיעבד חבל אולי שלא כתבתי את זה במתכון. אז כן, כדאי לנסות להימנע מהבדלי טמפ' קיצוניים שיצרו גושי חמאה. השיטה שלי היא להוציא את הדברים הקרים (ריוון וביצה) מהמקרר קצת לפני. וגם לשפוך את החמאה תוך כדי ערבוב ולא את כולה בבת אחת.
אם אנחנו כבר בשידור לייב- תחזרי לכאן לספר איך יצא?
דורית
21 באפריל 2012 at 12:47 (13 שנים ago)ניראה טעים !! מעורר תיאבון. ינוסה בקרוב 🙂
הבלוג שלך מדהים
מ.
21 באפריל 2012 at 20:57 (13 שנים ago)תודה על עוד פוסט נהדר.
גם על כוחותינו עברו ימים קשים בבתי חולים שיקומיים.
שתהיה בריאות בלא קץ.
dvarimbalma
22 באפריל 2012 at 10:32 (13 שנים ago)אמן ואמן. תודה על איחולי הברכה. מאחלת חזרה בריאות לכל מי שזקוק לה. בתי חולים זה דבר קשה-קשה-קשה.
עדי
28 באפריל 2012 at 15:12 (13 שנים ago)עלמה,
אולי הפוסט היפה ביותר שקראתי.
את פשוט מוכשרת.
והעוגה משגעת!
תודה לך
dvarimbalma
28 באפריל 2012 at 15:43 (13 שנים ago)תודה. מחמם את הלב.
אגב, אני מכינה ברגעים אלו את העוגה שוב, והפעם עם פטל קפוא (מהסוג שמוכרים בשקית בסופר, באיזור שבו מוכרים גם אפונה) השילוב הרבה יותר טעים מאשר זה של דובדבן משומר!
נגה
29 באפריל 2012 at 22:34 (13 שנים ago)ואוו. זה יצא הרבה יותר מושלם משאפשר לתאר.
זה בדיוק הדבר שפינטזתי עליו כל בוקר מאז שנולדתי.
אני חושבת שאפילו אאמץ את מתכון הבסיס (בלי הארטיפקטים) לכדי קאפקייקס עם ציפוי.
ותודה על הכתיבה שלך. מרטיטה לבבות.
dvarimbalma
30 באפריל 2012 at 0:08 (13 שנים ago)תודה!
אני מקווה שתמשיכי לפנזט כי בכל אופן לפנזט זה כיף ובריא.
שאלה מתוך סקרנות: הכנת עם דובדבנים או עם תותים או עם אוכמניות/פטל קפוא? אני כבר ניסיתי את כל האפשרויות ומסקרן אותי מה אחרים הכינו.
אינדיאנית
29 באפריל 2012 at 23:53 (13 שנים ago)הרהורים על ביקור מולדת, אוכל משם ומפה, והקונפליקט הזה, הלא פתור של כאן ושם
טעים ונעים !
טעמים שרואים מכאן
3 במאי 2012 at 1:55 (13 שנים ago)נראה טעים!!
מעבר למתכונים, הכתיבה שלך כ"כ יפה…ממש כיף לקרוא
חנה
7 במאי 2012 at 10:21 (13 שנים ago)"כל הדרך אל בית החולים, רחוב המעפילים מלא בפריחה של עצי כליל החורש."
זו הדרך שאני הולכת כל יום מהעבודה לרכבת, ועכשיו כל יום אני חושבת עליך בדרך…
עדי
7 במאי 2012 at 22:17 (13 שנים ago)פוסט יפהפה.
וכתמיד מוסיפה תהייה פרקטית: ריוויון? כאן? איך זה נקרא, זה הקפיר?
dvarimbalma
8 במאי 2012 at 10:02 (13 שנים ago)בדיוק, הקפיר. עדיף אחד מאלו שהם יותר נוזליים יחסית (זה של דנונה עובד מצויין). ואם את בבודפשט, לכי על פטל טרי (ראית שסופסוף כבר מתחילה העונה) או קפוא מהסופרמרקט (זה נמצא במקרר איפה שהגלידות). השילוב של פטל ולימון הוא באמת מעלף
ל
19 במאי 2012 at 20:33 (13 שנים ago)מהרגע שבו פירסמת את המתכון אני מפנטזת על זמן פנוי להכין אותה עם הבחור שלי. דמיינתי בדיוק מה יהיה הטעם שלה, ובדומה למגיבה למעלה, גם אני תמיד השתוקקתי לעוגה כזאת שמשלבת לימון, יוגורט, פירות יער, וזיגוג כזה.
אתמול הזדמן לי. זה הוא רק מתכון העוגה השני שאני מנסה אי פעם – ויצא ממש טוב! הכנו עם תותים. חתכנו אותם קטן מידי, ולכן הם נעלמו, פעם הבאה רק חתיכות גדולות. עוד דבר, העוגה יצאה מושית באמצע – זה תקין, או שפשוט היינו צריכים לאפות יותר?
dvarimbalma
19 במאי 2012 at 20:53 (13 שנים ago)לדעתי כדאי היה לאפות קצת יותר, העוגה בהחלט לא יצאה לי מושית או רטובה… שמחה שהיה טעים בכל מקרה!
פני
20 במאי 2012 at 20:04 (13 שנים ago)היי עלמה
אם יש לי תבנית של 20*20 לחתוך את הכמויות בשליש? ואם אני משתמשת בפטל קפוא האם יש צורך להפשיר אותו לפני כן או לא. תודה מראש
dvarimbalma
21 במאי 2012 at 9:57 (13 שנים ago)הי פני,
האמת היא שאני לא חושבת שהייתי מקצצת את הכמות, אלא הולכת על אותה כמות ומקבלת ריבועים קצת שמנמנים יותר. זה יהיה יותר כיף (אני גם לא חסידה של מתמטיקה שמגיעה לשברי-שברים).
לגבי הפטל- אני הפשרתי אותו קצת, לא בחימום חס וחלילה, אלא פשוט השארתי אותו כמה דקות בתוך הכוס ומחוץ למקרר. את הנוזלים האדומים שהוא מפריש שופכים החוצה, ואז נועצים את הפטל עצמו פנימה אל הבצק.
יובל
20 במאי 2012 at 21:51 (13 שנים ago)"אפשר להתגעגע למשהו עוד בזמן שהוא מתרחש לנגד עינייך ממש." – משפט ממש נכון, וממש קל להתחבר אליו. תפס את עיני.
פני
21 במאי 2012 at 17:22 (13 שנים ago)תודה על התשובה המהירה. האם יהיה צורך להאריך את זמן האפיה לדעתך?
dvarimbalma
26 במאי 2012 at 13:57 (12 שנים ago)אני לרוב לא נותנת גם ככה זמני אפייה ממש מדוייקים, בגלל שכל תנור מתנהג אחרת, ולי בכלל יש תנור שפועל על גז (זה קטע אירופאי כזה, אני חושבת, גם התנור שלי בברלין פעל על גז). אני ממליצה להמשיך עם אותם עקרונות- להסתכל על העוגה, לשקשק קצת את התבנית ולראות אם רוטט או לא. את השמנת מוסיפים קצת לפני סוף האפייה אז התערובת יכולה להיות קצת רוטטת אבל בפירוש לא נוזלית לגמרי.
אלה
5 ביוני 2012 at 18:48 (12 שנים ago)היי
נראה הכי טעים שיש אבל שאלה לי- האם אני יכולה להשתמש בדובדבנים טריים? במידה וכן.. האם הכמות נשארת זהה?
תודה ויום מקסים
dvarimbalma
5 ביוני 2012 at 20:54 (12 שנים ago)כן, אין בעיה עם דובדבנים טריים. זה כמובן יותר טעים- אבל חשוב לגלען אותם. והכמות נשארת זהה. בהצלחה!
אלה
5 ביוני 2012 at 23:30 (12 שנים ago)תודה על התגובה המהירה-מהירה!
מחר אכין במקום ללמוד ואהיה מאושרת(וקצת אשמה)
לילה טוב 🙂
אורית
12 ביולי 2012 at 22:02 (12 שנים ago)הגעתי לאתר במקרה כשחיפשתי משהו לעשות עם דובדבנים. יצא פשוט מעולה! אעשית שמתי לציפוי שמנת חמוצה 9% (אני תמיד מחפשת איפה לחסוך בכמויות השומן) ויצאכסביבה. יף למצוא אתר כזה!
אורלי
17 ביולי 2012 at 11:44 (12 שנים ago)מכינה כבר פעם שניה- נהדר! תודה רבה!
אלה
11 בפברואר 2013 at 22:34 (12 שנים ago)אפיתי את העוגה פעמיים.
אני מאוד אוהבת ומעריכה את האתר אבל אודה שבפעם הראשונה היא לא יצאה טוב. יבשה מדי, תפוחה אפויה מדי ולא לימונית מספיק לטעמי. עשיתי אותה היום שוב – הורדתי חצי כוס קמח וחצי כפית אבקת אפייה, הוספתי מיץ מחצי לימון והרבה יותר דובדבנים והורדתי את זמן האפייה ל20 דקות לפני הוספת הטופינג. יצא מצוין! אני משערת שזה בגלל גדלי תבנית (שלי טיפה יותר קטנה) ותנור… אני חושבת שכדאי אף להוסיף יותר מיץ משהוספתי.
בכל מקרה, חשבתי שתתענייני לדעת ותודה על המתכון. חבל רק שהפעם הראשונה הייתה עם ההורים של החבר 😉 את הנוכחית נזלול בעצמנו 🙂
לי
10 ביולי 2014 at 13:20 (10 שנים ago)מסקנות מנסיון קאפקייקס:
הדובדבנים לא כל כך שוקעים, לעזור להם.
אני אפיתי 10-12 דקות לפני ציפוי ועוד 8 אחרי.
עשיתי נמוכים כי חשבתי שכך יהיה יותר קל לצפות, בדיעבד נראה לי שיותר יפה אם הם יהיו גבוהים עם קצת ציפוי מעל (מנסה להמנע מלהגיד "שליכטה של ציפוי מעל" אבל לא מוצאת מילה חביבה יותר).
חוצמזה זה עובד אחלה וגם נראה נחמד ביותר.
dvarimbalma
19 ביולי 2014 at 1:18 (10 שנים ago)תודה שחזרת לתת פרטים!