פבר
2012
מרק חומוס, עגבניות ותרד
.
מאז אתמול בבוקר השלג לא מפסיק לרדת, ואני מאושרת. משהו בי כמעט נרעד מלכתוב מילים כמו "אני מאושרת", אולי בגלל שאני מפחדת שהאושר יחמוק ברגע שאודה בו, ואולי בגלל שכתיבה תמיד מרגישה כמו התחייבות.
אני הולכת, בפעם הראשונה בחיי, ברחובות הקפואים. אומרים שעשרים וחמש שנה לא היה קור כזה. מתבטלות רכבות וטיסות. בסוף השבוע צפויה סופת שלג ומינוס עשרים ומשהו מעלות.
.
העיר לבנה ואני לא יכולה להעמיד פנים שהדבר היפה והחדש והשונה הזה לא משמח אותי. הגינה הציבורית מכורבלת בשמיכה עבה של פוך לבן, רך למראה אבל כל כך צורב למגע. ובכלל: אני מגלה המון דברים שלא ידעתי על השלג. למשל שזה רק נראה רך אבל למעשה זה קצת קשה או אפילו דומה להליכה בחול. למשל שזה גם לבן וגם שחור ליד הכביש, וגם כחול אחר הצהריים או כמעט ורוד בלילה.
למשל שהפתיתים הגדולים דומים קצת לנוצות, והם נופלים לאט מאוד, כאילו בשמיים יש איזו ציפור שלגים ענקית שמפזרת שאריות אל האדמה.
המכוניות חונות ומכוסות בשלג, כמו שרידים ארכיאולוגיים מתקופה אחרת לגמרי. כאילו אלף שנה עברו מאז שהן חנו שם אתמול. ובכלל, הזמן הוא אחרת. לוקח לי חצי שעה להגיע אל האוניברסיטה, למרות שהיא קרובה כל כך. הצעדים שלי על המדרכה הקפואה מהססים, מחליקים, לא יציבים. אני מתקדמת לאט ומשאירה אחרי עקבות בשלג.
אני מחייכת. לא רק בגלל העיר המשונה והעטופה, אלא גם בגלל הצעדים המועדים, החלקלקים, הנרגשים מעצם היותם. אני מתרכזת בהליכה ומשתדלת לא להחליק. צעד אחר צעד, לדרוך, להתייצב, להרגיש כל שריר בכף הרגל כשהוא אוחז את הרצפה.
את כאן, אני אומרת לעצמי בהשתאות. תודי בזה, את כאן ואת מאושרת. אל תפחדי להגיד את האושר שלך, זה לא אומר שהוא יעלם. מתחת לצעיף שמכסה את הפנים אני יכולה ללחוש לעצמי מילים בלי שאנשים אחרים יראו. הנה את הולכת בפעם הראשונה בבודפשט כשהיא קפואה. כל הצעדים החלקלקים האלה, כל העקבות שאת רואה מאחורייך בשלג, הן העקבות של כפות הרגליים שלך, והצלחת לעשות אותן לגמרי לבד.
ולמרות שאת זרה, ולמרות אי הודאות והרבה הרבה שעות של פחד או געגוע או בלבול, ולמרות שלפעמים נדמה לך שחצי מהחיים מתבזבזים לך במחשבות על כמה את מצטערת שלא נולדת מישהי אחרת, ולמרות שלפעמים נראה לך שהלוואי והיית חכמה יותר או יפה יותר או מצליחה יותר או מוכשרת יותר במלאכת החיים, ולמרות שמאז שנסעת את פוחדת שאת בשני מקומות בו זמנית ובאף אחד מהם, הנה עכשיו את כאן, בשלג העבה והאחר, וכל העקבות המחליקות שמאחורייך הן לגמרי שלך ועשית אותן לבד.
אני מגיעה הביתה ורואה שא' השרה כבר חומוסים למרק. בסוף השבוע צפויה סופת שלגים ולנו יהיה מרק עם חומוס. אני רואה שהוא נרגש והוא רואה שאני נרגשת. הוא מעמיד כוסות של מים על אדן החלון מבחוץ כדי לבדוק כמה זמן לוקח להן לקפוא. הוא מסתכל על השניות הבודדות שלוקח לשכבה של כפור להצטבר על המים ואומר לי, "אף פעם לא היינו בקור כזה. איזה יופי, איזה כיף", ואני מבינה בדיוק למה הוא מתכוון.
כמה טיפים חשובים:
חומוס. אם זו לא הפעם הראשונה שלכם בבלוג, אתם בטח יודעים שאני לא אוהדת גדולה של קופסאות שימורים בכלל וכאלה של חומוס בפרט. זה נראה לי כמו פיגוע חבלה בקיבה שלכם. אני מעדיפה תמיד להשרות חומוסים כל הלילה ואז לבשל אותם. בכל אופן, החלטתי למסור כמויות גם לחומוס לפני ההשרייה והבישול וגם אחרי, כדי שמי שירצה לרמות ולהשתמש בחומוס מקופסא יוכל לעשות את זה. רק אל תספרו לי על זה בבקשה. (רוצים עוד קצת מידע על השריית חומוס?)
עגבניות. ובסיבוב פרסה מהיר: כן, השתמשתי בעגבניות מקופסא. בניגוד לחומוס, שמגיע תמיד עם טעמי לוואי ועם גזים, עגבניות משומרות יכולות להיות דווקא בסדר, במיוחד כשאין עגבניות טריות נורמאליות (בזמן האחרון כאן העגבניות טפלות לחלוטין ומחירן מטורף לגמרי). נסו לבחור שימורי עגבניה שנראים נורמאליים, אלו שתוצרת איטליה הם לרוב בסדר, ושימו לב שמדובר בעגבניות שלמות בתוך רוטב, ולא ברסק אחיד שיש לו בעיקר טעם של סוכר. העגבניות נמצאות בתוך הקופסא כשהן קלופות ומבושלות, וצריך רק לחתוך אותן קצת. השימוש בעגבניות האלה, שמגיעות גם עם מיץ, מאפשר למרק להיות סמיך ועשיר יותר, למרות שאין בו ציר ירקות.
ציר. מודה ומתוודה, בדרך כלל פשוט אין לי כח להכין ציר לפני שאני מתחילה להכין מרק, ואני מנסה להכין מרקים שיהיו מתובלים מספיק ולא יהיה צריך לכלול בהם ציר. אם אתם מתעקשים על ציר, אני ממליצה על המתכון שגל נתן פעם ב"פתיתים" (ניסיתי וזה קל וגם עובד). המרק יוצא טעים גם עם מים רגילים.
תרד. איכשהו תרד תמיד תמיד מגיע עם כמויות בלתי נתפסות של חול. אני מתחילה לחשוד שמדובר בחלק מאיך שאורזים אותו למכירה, מגלגלים בקצת חול ואז שולחים לחנויות. בכל אופן, ההמלצה שלי לגבי טיפול בתרד היא להשרות אותו בקערה ענקית של מים קרירים ולתת לחול לצאת ממנו, ורק אז לסנן. זו הדרך הכי טובה שאני מכירה לשטוף אותו באמת ביסודיות.
תבלינים. התבלינים במרק הזה הם כל מיני דברים שגם ככה הייתם רוצים לאכול עם חומוס (כורכום, כמון, פפריקה), חלקם מגיעים באבקה וחלקם בחתיכות שלמות. אני יודעת שלא מדובר במשהו שיש לכל אחד בבית, אבל לדעתי דווקא ממש כדאי להחזיק תבלינים שלמים, זה נותן סוג אחר לגמרי של טעם בבישול. בהגשה כדאי מאוד לא לוותר על פלח של לימון. זה יכול להישמע קצת מוזר, אבל ברגע שחושבים על זה שמדובר בסך הכל בחומוס, השילוב של לימון נראה הגיוני מאוד.
יאללה למטבח! (סיר מרק גדול)
- 200 גר' חומוס יבש- שאז משרים ומבשלים אותו, או בקיצור שני ספלים גדולים של חומוס מבושל ומסונן, שתשיגו איך שתשיגו.
- 1 כרישה
- 1 גזר גדול או שניים קטנים
- 2 זוקיני
- 4 שיני שום
- חצי קולורבי
- 1 שורש סלרי רגיל (או רבע מהסוג הענקי שמוכרים באירופה)
- 2 שורש פטרוזיליה
- 1 כפית זרעי כוסברה
- 1 כפית זרעי כמון
- 6 עיגולים של פלפל אנגלי
- פחית שימורי עגבניות (400 גר' של עגבניות קלופות- לא רסק)
- תבלינים טחונים: 1 כפית מלח, 1 כפית כורכום, 1 כיפת כמון טחון, 1 כפית פפריקה מתוקה, 1 כפית פלפל שחור גרוס, רבע כפית צ'ילי.
- חצי קילו תרד
- פלח לימון בהגשה
הכנה:
- משרים את החומוסים, מחליפים את המים באמצע, ומבשלים.
- משרים את התרד בקערת מים ומנסים לנקות אותו כמה שאפשר. מנתקים את העלים מן הגבעולים (אפשר לזרוק את הגבעולים).
- חותכים את הירקות: את הכרישה לפרוסות, את הגזר לעיגולים, את הזוקיני לחצאים ואז לעיגולים. את שורש הפטרוזיליה לעיגולים. אני לא מקלפת את הפטרוזיליה והגזר, כי בדרך כלל מספיק לשטוף אותם טוב. אז תשטפו טוב. את הקולורבי גם צריך לקלף ולחתוך לקוביות (ככה). את הקולורבי מקלפים וחותכים לקוביות באותו הגודל. קולפים את השום וחותכים אותו לפרוסות לאורך.
- מחממים בסיר גדול 3 כפות שמן זית. מטגנים כרישה, שורש פטרוזיליה, סלרי ושום, יחד עם התבלינים השלמים (זרעי כמון, זרעי כוסברה) עד שהירקות מתחילים להתרכך.
- מוסיפים את הגזר והזוקיני. מערבבים ונותנים להם שתי דקות להתבשל.
- מוסיפים את העגבניות. אם הן שלמות לגמרי אפשר לחתוך אותן קצת בתוך פחית השימורים. מוזגים את כל מה שיש בפחית (כולל המיץ).
- מוסיפים את התבלינים הטחונים (מלח, פפריקה מתוקה, פלפל שחור, צ'ילי, כורכום, כמון).
- שופכים גם מים עד שהסיר כמעט מלא לגמרי (אני מודדת שבע פעמים מילוי של פחית השימורים).
- מביאים את הסיר כולו לרתיחה ואז מורידים לאש קטנה ומבשלים עוד שלושת רבעי שעה. מוסיפים את החומוסים המבושלים והמסוננים ומבשלים רבע שעה נוספת. מכבים את האש, ומוסיפים פנימה את עלי התרד. זה יראה לכם כאילו משהו כאן לא הגיוני ויש הרבה יותר מידי תרד, אבל אחרי כמה ערבובים הכמות שלו תצטמצם מאוד. משאירים את הסיר סגור לפחות עשר דקות, ומגישים בקערות כשהתרד עדיין קצת ירוק בהיר.
- להגיש עם פלח לימון, ולסחוט קצת לימון לצלחת. זו תוספת שמשדרת את הטעם כולו!
- בתאבון.
שתי הערות שוליים לסיום:
1. כמו שאולי שמתם לב, פתחתי אינדקס חדש בבלוג לטיפים בישוליים שונים. הרעיון הוא להפנות אליו טיפים שמצטברים כאן בשולי המתכונים. אם יש שאלה שחשוב לכם לדעת או טיפ מנצח משלכם לתרום- שלחו לי מייל או תגובה.
2. אפרופו מרק- אי אפשר שלא לציין את פרוייקט "מרק לוינסקי" שמתהווה בשבועיים האחרונים בתל אביב, כתגובה לסיפור המחריד על אדם שקפא בגן מקור. מדובר בהתארגנות של כל מיני אנשים בתל אביב שהחליטו להביא מרקים ואוכל לגן לוינסקי על מנת להקל קצת על האנשים שגרים במקום כי אין להם מקום אחר לגור בו. אני מן הסתם לא יכולה להגיע לגן בקרוב, אבל אני ממליצה לכל מי שיכול לנסות לקחת חלק בפרוייקט היפה והאנושי הזה, ומודה מאוד לקוראות של הבלוג ששלחו אליי את המידע הזה וביקשו ממני לעזור בפרסום הרעיון. ריגשתן אותי והוכחתן לי שיש לי קהל קוראות מגניב ביותר.
שיהיה לכם בתאבון, ושיהיה חורף מלא אושר ומעשים יפים,
להתראות בקרוב, מהצד השני של הסופה,
עלמה
29 Comments על מרק חומוס, עגבניות ותרד
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
אלכס
5 בפברואר 2012 at 13:06 (13 שנים ago)נראה מחמם
שבוע מצויין
Mitzi
5 בפברואר 2012 at 13:17 (13 שנים ago)פוסט מקסים, תהנו מהסופה.
והלבן של השלג ידוע כגורם אושר לאנשים. התיאור שלך מזכיר לי את השלג הראשון שפגשנו בניו יורק, שמיצ שמעולם לא ראה קודם שלג אמיתי, התרגש כמו ילד בן 3.
אפרת
5 בפברואר 2012 at 13:25 (13 שנים ago)עלמה – תיארת בצורה כל כך יפה ומרגשת את חווית השלג.
עוררת אצלי געגוע לדירות קודמות ושנים אחרות… אבל רק במינוס 2 בירושלים…
פוסט מקסים
הילה
5 בפברואר 2012 at 13:59 (13 שנים ago)אכן, שלג בתולי בפעם הראשונה זו חויה מרגשת…
אתם תראו שלשלג עוד כמה פנים אבל למה להקדים את המאוחר. הכי כיף זה לחפור מהעומק ולהוציא לכוס, לשפוך עליה תרכיז או לסחוט תפוז ויש לך ברד של הטבע!
תהני תהנו
יעל ר.
5 בפברואר 2012 at 14:37 (13 שנים ago)המתכון נראה נהדר, וגם התיאור של השלג נפלא. איכשהו זה באמת מפתיע כישראלים כל פעם מחדש לגלות שהשלג לא רך אלא קשה וקפוא להפליא. כמו גם שהפתיתים העדינים והמקסימים שנחים על בגדיך הופכים לרטיבות מעצבנת אחרי חצי שעה…
עדיין, כל כך כיף. כבר 3 שנים מאז מנת השלג האחרונה שלי בביקור לאנטארקטיקה, ואני מתגעגעת מאוד. אחרי קריאת הפוסט הזה אפילו יותר.
מרקוביץ'
5 בפברואר 2012 at 14:52 (13 שנים ago)בתור ישראלים, תמיד מפתיע או מרגש אותנו לראות שלג, בצורה לא הכי פרופורציונלית לשאר העולם.
ואת כותבת הרבה על היחס הזה, ישראלים מול לשאר העולם, מאז שנסעת, ואיכשהו הצלחת להתחמק מזה בפוסט הזה, זתומרת לא להזכיר את המילה ישראל אפילו פעם אחת.
ובלי קשר, איזה כיף לך!
dvarimbalma
6 בפברואר 2012 at 9:58 (13 שנים ago)כמובן מרקוביץ' יקר. כי חלק מהחוויה של לכתוב בעברית על דברים שקורים לי במקום אחר זה גם לכתוב על געגועים ועל זרות ועל מסע (ולפעמים לקרוא את זה אחר כך בהשתאות ולא להבין איך העזתי)
BARVA
5 בפברואר 2012 at 23:56 (13 שנים ago)כתבת מקסים על השלג והשמחה.
האם זו לא מסורת יהודית פולנית לפחד להודות שאתה מאושר?
תעיזי. תחייכי. מותר.
dvarimbalma
6 בפברואר 2012 at 9:57 (13 שנים ago)נראה לי שאולי זו מסורת אנושית, באופן כללי. זה באמת משונה להודות שמאושרים, וגם משונה להבין כמה שזה מפחיד אותנו, לא?
ליר המלך
6 בפברואר 2012 at 0:33 (13 שנים ago)ההתחלה הזכירה לי נורא את השיר של פול סיימון
when something goes rightWell it's likely to lose meIt's apt to confuse meIt's such an unusual sightI can't get used to something so right
אז מתישהו השלג יפשיר וגם באסות חדשות וודאי יגיעו לביקורים עתידיים, זה בלתי נמנע הרי. אבל כל זה לא מגמד בכלל את ההווה, רגע זה הוא רגע נפלא! ומרק זה הוא נפלא! ואת נפלאה!
שרון
6 בפברואר 2012 at 5:50 (13 שנים ago)עלמה יקרה,
נהניתי כמו תמיד לקרוא אותך. לא מכירה אותך אבל נראה לי שעדיף שתישארי בדיוק כמו שאת. יש לי הרגשה שזה יותר טוב מרוב האנשים…
סופה נעימה!
יפה
7 בפברואר 2012 at 11:11 (13 שנים ago)מקסים ונראה טעים. עוררת בי מחשבות שכמטיילת אני עסוקה בהנאות פרטיות ויש לי מעט הזדמנויות לעשות מעשים טובים. כשהן נקרות בדרכי, אני קופצת עליהן בשמחה מוגזמת. בישראל אני יודעת מה לעשות ואיפה ופה אני זרה ומוזרה.
D! במולדת
7 בפברואר 2012 at 16:41 (13 שנים ago)כמו שאומרים, ברחתי בזמן.
אבל גם פה בארץ החמימה יש מקום למרק נפלא שכזה.
הערה/שאלה לגבי התרד. יצא לי ללמוד באיזה מטבח שהדרך הכי טובה להפטר מהחול בחסה זה להשרות אותה קלות במים חמימים (פושרים ועוד קצת) – אולי זה יעבוד יותר טוב גם עבור התרד.
dvarimbalma
7 בפברואר 2012 at 17:37 (13 שנים ago)כן, זה מה שאני עושה- משרה במים. לא חשבתי על עניין הטמפ' אבל האמת היא שזה נשמע הגיוני. תודה!
D! במולדת
8 בפברואר 2012 at 12:53 (13 שנים ago)ואם רוצים את החסה אחר כך…ממ.. איך אומרים בעברית ?KNAKISCH
אז צריך להכניס אותה לקצת זמן למים קפואים.
שחר
7 בפברואר 2012 at 17:15 (13 שנים ago)יצא נפלא! מתאים בדיוק לאחר צהריים ירושלמי.
dvarimbalma
8 בפברואר 2012 at 9:51 (13 שנים ago)כיף לשמוע, שחר. תודה שחזרת לספר!
ענתוש
9 בפברואר 2012 at 20:09 (13 שנים ago)איזה תמונות מדהימות סוף סוף קצת תמונות עם ריח של חו"ל. אנא במטותא תבקשי מא' עוד קצת תמונות של בודפשט זה משלים את חווית המרק (אולי הצלחתי לסחוט עוד קצת תמונות נראה…)
רק ראיתי את התמונות של השלג רצתי להדליק מזגן – גם בת-א קר מאוד יעידו הגרביים והנעלולי בית אבל אני לא מעיזה לקטר מול העיר הלבנה שלך זה באמת קסום. הדבר היחידי שאני מתעבת זה שלב הגליצ'ות שהשלג מתחיל להפשיר ואז זה סיוט להתהלך. המרק שלך נראה נפלא אהבתי. והנה טיפ לחסה אפילו שהיא קצת מעולפת או חלשלושה: אני קורעת את העלים לשניים ומשרה אותם בכמות ממש גדולה של מי ברז אפילו לשעה. רק אחרי שהיא נהיית קריספית מלאת עוז ומרחוק אני רואה שהיא עומדת עם היידים על המותנים ומתגרה בי נו??? מתי סלט? אז אני שועטת. אה..רק מיים קרים או מיי ברז כל האחרים מבשלים אותה וזה לא לעניין. יאללה יקירתי פוסט הורס רשמת לנו. תהנו לכם זה כל כך רומנטי
שלגיה
16 בפברואר 2012 at 21:10 (13 שנים ago)עוד בעניני שלג
http://www.youtube.com/watch_popup?v=xkk7DX0l95A&Lid=12
ניב
19 בפברואר 2012 at 13:57 (13 שנים ago)איזה פוסט יפה. יש לך אולי רעיון לתחליף לחומוס? קטניות אחרות אולי?
dvarimbalma
19 בפברואר 2012 at 20:54 (13 שנים ago)הייתי הולכת על שעועית לבנה, אולי שעועית לבנה ענקית, מהסוג שנקרא "בובס".
בילהרציה
20 בפברואר 2012 at 0:38 (13 שנים ago)כותבת יפה כתמיד, והלבן הזה שובר את הלב, נשיקות וחיבוקים לכם רחוקים
מאיה
21 בפברואר 2012 at 16:33 (13 שנים ago)למה שתרצי להיות מישהי אחרת?
מי יספר לנו אז סיפורים כל כך אישיים, כנים, וקרובים?
אמא של דוידי
28 בפברואר 2012 at 13:28 (13 שנים ago)שדה החוביזה שמתחת לבית, במקום שבו רצו פעם הסוסים, היה ירוק וריחני במיוחד. הגשמים האחרונים שטפו את העשב הפושטי הזה שצומח בכל חלקה בכפר הקטן שלנו וזה היה הרגע הנכון לצאת החוצה ולמלא את הידיים בגבעולים הנהדרים האלה. שטפתי, הפרדתי מהגבעולים קצצתי את העלים ואז לקחתי את כל הערימה (רק של העלים) והכנסתי למרק העגבניות שלי . תנסו. החוביזה מתנהגת כמו אחיה התרד וכשהיא כ"כ זמינה אי אפשר לעמוד בפניה. עלמה הבלוג נהדר. איך שהזמן רץ…..
נועה
29 בפברואר 2012 at 11:18 (13 שנים ago)הגעתי לבלוג הזה במקרה בבוקר פנוי של שיטוטי רשת. ואז מצאתי את עצמי קוראת כמעט את כל הפוסטים בבלוג. בכמה בקרים שונים.. אז רק רציתי להגיד לך שהכתיבה שלך שובה אותי ולוקחת אותי למחוזות שלך. לא פשוט לגרום לקורא להזדהות כל כך בפלטפורמה כזו, אבל את עושה את זה ועכשיו אני מרגישה שאת קצת חברה שלי. או לפחות שאני שלך :).
תודה.
dvarimbalma
29 בפברואר 2012 at 20:48 (13 שנים ago)תודה. תודה. תודה.
אני חושבת שאין דבר יותר נחמד שאפשר להעניק לטקסט מאשר מישהו שיקרא אותו, ויהיה חבר שלו. ושל הכותבת. תודה.
ע
אינס
12 בפברואר 2015 at 11:57 (10 שנים ago)וואו ריגשת אותי! נתקלתי באתר שלך במקרה, ואת פשוט מהממת! אני לא יודעת מה את עושה בחייך אבל אם זה לא קשור לכתיבה אז זה ממש בזבוז!! הסיפורים שלך נותנים טעם של עוד 🙂 גם המתכונים:)) סחטיין ותודה!
dvarimbalma
12 בפברואר 2015 at 20:04 (10 שנים ago)תודה רבה רבה רבה
בר וו.
29 בדצמבר 2021 at 10:52 (3 שנים ago)הפוסט טעים גם אחרי 10 שנים, איזה כיף. חומוס קפוא של סנפרוטס הוא לא כמו משומר ומתאים למי שלא התארגן לילה קודם להשרות . את מאשרת?