.

"בלונדיני אני לא אוהבת" היא אומרת, וממששת לי את השיער, "אני אוהבת ככה, חום כהה, עבה, הרבה שיער, בשבילי זה נפלא." היא מדברת אליי לאט, מתחשבת בכך שאני עדיין לומדת את השפה, מסרקת באצבעות מיומנות.

אנחנו משוחחות קצת. על השיער שלי, ועליי, ועל הלימודים שלי פה, ועליה, ועל השיער שלה, והשכונה, ועל הילד שמנגן כל יום בחצוצרה.

יכולת הביטוי שלי בגרמנית נמוכה מאוד, ולכן שתינו מתעייפות בסופו של דבר. היא מציעה מוזיקה, שואלת אם יש לי התנגדות לטנגו, טנגו הוא הסגנון המוזיקלי החביב עליה.

'

אני עונה שבוודאי, שימי מוזיקה, ונהנית לשמוע את צקצוק המספריים, שהופך לדרמטי יותר על רקע השיר מהדיסק שהיא משמיעה. עוד ועוד מהשיער החום כהה, העבה שלי, נושר אל הרצפה. היה היה לי שיער קצר, אי שם ביולי.

התקשתי להסביר לה בגרמנית מה בדיוק אני רוצה, אז שלפתי את התמונה מתעודת הסטודנטית שלי, צילום מהשבוע הראשון שלי כאן. היא הסתכלה והנידה בראשה, שאלה אותי, איך את רוצה להראות. לא הייתי מסוגלת להגיד בדיוק, בטח שלא בגרמנית.

הצבעתי ואמרתי, ככה, אבל אחרת.

היא אמרה, מאחור זה יהיה קצר יותר, מקדימה קצת על הפנים. עניתי: בוודאי.

.

יכולת הביטוי שלי מוגבלת, בטח שבגרמנית. השיער נושר אל הרצפה בשקט, צלילי המספריים והטנגו. המילים נשארות בעברית ולכן בראשי. למשל: הידעת פראו ג', שבאתי לכאן רק באופן זמני, אבל התברר לי שהשיער ממשיך לצמוח, גם במקומות זמניים.

את מבינה, פראו ג', אני לא בטוחה איך אני רוצה להראות. את עומדת מאחורי גבי, מסתכלת על פניי במראה ועל פניי בתמונה הזעירה של הכרטיס, כמה שיער.

הרבה מים זרמו בשפריי, אם יש לכם ביטוי כזה בגרמנית. אין, הא? ובכן, התכוונתי לתחושה הזו של למדוד זמן, אבל במים, נגיד כמו להגיד הרבה שיער צמח מאז וכו', אבל בזמן.

.

הידעת פראו ג', זה שיש פה סתיו כזה עכשיו, זה בא לי פתאום. כל העלים האדומים והכתומים האלה ששוטפים את הרחובות, והרעש שלהם מתפצפצים מתחת לגלגלי האופניים. קור שנושף על הפנים, כשעולים במדרגות מהרכבת התחתית.

אף אחד לא הזהיר אותי מזה, גם בכמה חודשים אדם נושא עימו זיכרונות. אני כבר יכולה להתגעגע לאנשים שפגשתי כאן בתחילת הקיץ ונסעו. כבר צמח לי כאן השיער. עונות השנה מתחלפות.

הייתי רוצה להראות ככה, וגם אחרת, פראו ג', ואם אפשר לעבור איתך לדיבור אישי (כלומר, לדו, שזה "את" אבל בדיבור עם מישהו קרוב), אספר לך גם שאני לא ממש יודעת איך אני רוצה להראות.

.

תודה לך על שאת טובה אליי ברגע הזה המוזר הזה, עם גופך העומד מאחורי גבי הישוב. מתוך הבנה שבשתיקה ובטנגו, את טובה אליי, משילה ממני כעת, בחמלה רבה, חודשים של שיער.

ואם לעבור איתך ל"דו", כלומר, לאישי, אף אחד לא הזהיר אותי מזה, כמה שאני מפחדת לחזור לישראל, עוד שבועיים. הרבה מים זרמו, אבל בשיער, במחשבות, באנשים שפגשתי, בזמן. ועכשיו תאריך החזרה, שנקבע מראש, מתקרב בצעדים גדולים.

(זו לשון פיגורטיבית, הצעדים, בעברית זה עובד יפה, אני לא יודעת אם בגרמנית. לזמן אין רגליים, כמובן, הכוונה היא להרבה, אבל בפסיעות, כלומר, כמו להגיד "הזמן מתקרב" אבל להניח אותנו זה מול זו בצעדים שניתן למדוד, כמו שני אויבים באיזה מערבון, מתרחקים בצעדים שלופי אקדח).

הרבה זמן, ארבעה חודשים, נוצרה לי כאן שיגרה. יש מקומות שכבר אכלתי בהם כמה וכמה וכמה פעמים. יש מנת טופו וייטנאמית שאכלתי כל כך הרבה פעמים שכבר החלטתי להכין בבית.

.

כמה טיפים חשובים:

כאן-שם. אוקיי, אז אני קוראת לזה ויאטנמי, אבל מתבססת כאן על מנת ויאטנאמית שאוכלים בברלין, כן? אני משערת שהיא לא זהה למה שיש בויאטנם באורגינל, אבל אשמח לקפוץ לשם מתישהו לבדוק זאת מקרוב. המסעדה שבה הכי נהניתי מהמנה הזו נמצאת כאן, למקרה שאתם בסביבה. (כאןשםבכלמקום)

חם-קר. העניין כאן הוא השילוב של הטופו, שנופל ישר מהמחבת, חם מאוד ועם הרבה רוטב, והסלט החי. הסלט צריך להיות חתוך לחתיכות קטנטנות במיוחד, כדי שהרוטב החם יבשל אותו קצת. האורז צריך להיות גם הוא חם מאוד, כדי שהכל אשכרה יתבשל לו יחדיו בצלחת. הירקות בסופו של דבר, כשמערבבים הכל ואוכלים, צריכים להיות עדיין פריכים וחיים, אבל גם קצת מבושלים. כשמגישים את המנה במסעדה היא מגיעה בקערה, כך שהחום של הטופו נשמר והירקות הם מלמעלה. (שיוופשיוופ)

גם-וגם. אפשר בהחלט לגוון את סוגי הירקות שאתם מכניסים. זה הולך נהדר גם עם נבטים, שלא השגתי ביום שצילמנו את הפוסט, עם חסה, ועם עוד ירקות כיד הדמיון הטובה עליכם. בתפקיד הגרעינים מככבים כאן בצילום גרעיני חמנייה, אבל לדעתי טעים יותר עם בוטנים, אפילו כאלה שקצת מלוחים.

או-או. אני כל כך מקנאה בכם, שתוכלו להכין את זה עם מלפפון נורמאלי. כל מה שיש כאן זה או את המלפפון הענק וחסר הטעם, או מלפפונים קטנים יותר, גם כן לא משהו בטעמם, שעולים פי שלוש. מצד שני, בקרוב אהיה גם אני בארץ לאכול את המלפפונים הטובים, וחוצמזה קנאה אף פעם לא הביאה אותנו רחוק מידי. את מידות הירקות, בכל אופן, כתבתי לפי מה שיוצא בסוף כשהם קצוצים, כדי שנדע להבדיל בין המן ובין מורדכי, או בין מלפפון עצום ומלפפון טעים.

יאללה למטבח!

• כוס אחת של רצועות כרוב אדום דקיקות
• כוס אחת של רצועות כרוב לבן דקיקות
• גבעול אחד של בצל ירוק, קצוץ דק לעיגולים
• 3/4 כוס של רוקט קצוץ (צרור קטן)
• 3/4 כוס כוסברה קצוצה
• 1 גמבה אדומה חתוכה לרצועות דקות
• 1 גזר קטן, מקולף לרצועות דקות בעזרת קולפן ירקות
• 2 גבעולי סלרי חתוך לפרוסות דקות בצורת חצי סהר
• 2 כוסות מלפפון קצוץ לקוביות קטנטנות
• קליפה מגוררת מלימון אחד
• 800 גרם טופו
• 2 שיני שום
• כפית ג'ינג'ר טרי, קצוץ לקוביות
• רבע פלפל ירוק חריף (אפשר גם יותר, תלוי באומץ ובמידת החריפות של הפלפל שלכם)
• 1 פחית חלב קוקוס (17 אחוז שומן)
• 4 כפות סויה
• 3 כפות יין לבן
• 2 כפיות דבש
• רבע כפית צ'ילי יבש גרוס
• שברי בוטנים או גרעיני דלעת, להגשה
• אורז לבן, להגשה

.

• מכינים קודם כל את הסלט. קוצצים את כל הירקות הכי קטן שאפשר, ומערבבים בקערה. אני בעד לערבב עם הידיים. הירקות שנכנסים לסלט הם המלפפון, הגמבה, הכרובים, הבצל הירוק, הרוקט, הכוסברה, הגזר, הסלרי. את השום והג'ינג'ר, בקיצור, תשאירו לאחר כך.
• מגררים מעל הסלט את גרידת הלימון (זה עובד אחלה עם פומפיה).
• בשלב הזה מתחילים לבשל את הטופו, וכדאי לקדם במקביל את האורז הלבן, כדי שהכל יהיה חם בדיוק באותו זמן.
• מחממים מחבת כבדה עם קצת שמן זית. חותכים את הטופו לקוביות בגודל של בערך 1X2 ס"מ, ומטגנים אותו כך שיזהיב. מוסיפים אליו את השום, חתוך לפרוסות עגולות, ואת הג'ינג'ר והפלפל החריף בקוביות קטנות.
• משקשקים קצת את פחית חלב הקוקוס (חשוב! כי אחרת הנוזל יכול להיפרד מהחלקים ששוקעים) ושופכים אל המחבת. מנמיכים את האש. זה הזמן להוסיף את שאר חומרי הרוטב: יין, דבש, סויה וצ'ילי יבש גרוס. מבשלים על אש קטנה ונותנים לרוטב 4 דקות להפוך לאחיד וקצת יותר סמיך. אבל קצת, כי הרוטב צריך להיות עדיין די נוזלי כשמגישים את המנה, כדי לבשל את שאר הירקות בצלחת.
• מסדרים את המנה בצלחות: כמות יפה של טופו ורוטב למטה, חופן סלט מעל זה, ואורז לבן ליד. אנחנו דחסנו את האורז לכוס ואז הפכנו אותו אל הצלחת, מה שיוצר ערימה יפה כמו בתמונה. הצלחת האידיאלית למנה כזו תהיה קצת שקועה, כי כך הרוטב שומר על חומו, ובעצם רואים בצלחת בזמן ההגשה רק סלט ואורז. מגישים עם 2 כפות בוטנים קצוצים או גרעיני חמנייה קלופים.

.

הודעה מנהלתית לסיום:

אלו מכם שמכירים את נשות החיל שמאחורי הבלוג הזה יודעים בוודאי שא' ואנוכי נוטים להתייחס בחשדנות מרובה לחברה בכלל ולרשתות חברתיות בפרט. יחד עם זאת, א' החליט להחיות קצת את הנעשה בדף הפייסבוק של הבלוג, בעיקר מפני שהרבה אנשים הצטרפו אליו לאחרונה. אתם מוזמנים לקחת חלק במהומה, לחלוק חוויות ותמונות ממטבחכם, לספר לנו על דברים שאכלתם ובכלל. יש שם דף מהמם במיוחד עם תמונות של כל המתכונים שצולמו עד כה. מאחר והחזית הפייסבוקית שלנו מנוהלת בעיקר על ידו, תהיה זו גם הזדמנות טובה עבור הציבור הרחב להציע לאדון הצעות מגונות עד מגונות-למחצה מאחורי גבי.

שבוע טוב ונעים שיהיה,

עלמה

עוד תמונות? בתאבון!