"קשה להיות סטודנט בברלין" מפטירים לעברי בציניות ד' ור', שניים מהסטודנטים הישראלים שלומדים איתי את הסמינר.

"צריך להתמודד כל יום עם תחבורה ציבורית זולה ויעילה, או עם שכר דירה נמוך ודירה ענקית, ואז עוד עם שלוש קפיטריות שמציעות ארוחת צהריים מלאה, כולל קינוח ובירה, בפחות מחמישה עשר שקלים. קשה מאוד."

.

רוב הזמן אנחנו מתלוצצים על זה. משווים את הנופים המפוארים של האוניברסיטה העתיקה הזו עם כיכר אנטין. לוטשים עיניים במתקן האופניים שליד הספרייה המודרנית והמעוצבת. קוראים בהשתאות את המודעות הרבות שמודבקות באוניברסיטה: הקרנות של סרטים, התארגנויות פוליטיות, מופעי תיאטרון.

ובכל זאת, באמת קצת קשה לי להיות סטודנטית בברלין.

העיר מנפצת אותי לכל הכיוונים. בכל מקום נראה שיש בני אדם, התרחשות, אירוע.

ברכבת התחתית אנשים יורדים במדרגות רק בצד אחד ועולים רק בשני.

רוכבי האופניים לא חושבים שעליהם להאט אם הולכת רגל אומללה נקלעת לנתיב שלהם. יש שישה סוגים שונים של פחים למיחזור, ואין לי מושג איזה צבע אומר מה.

האישה בקפיטרייה שמוכרת קפה מסרבת להבין את הגרמנית האומללה שלי (למרות ש"קפה" הוא "קפה" בשתי השפות).

.

בבוקר אני מתרגשת, והשמש זורחת מוקדם. חם מאוד בברלין עכשיו, ואין שום סוג של איוורור ברכבת. בינוביצ'שטרסה אני צריכה למהר להחליף לקו אחר. בצהריים אני חוששת להצביע בכיתה ולהתערב בדיון שמרגיש תמיד גדול על מידותיי. בערב אני יוצאת, ושוב מכירה בכך שאהיה מאוד עייפה בכיתה גם מחר.

בלילה אני מתקשה להירדם. המחשבה על הפרזנטציה שעליי להעביר מתגרדת בי לאורך הגב. צללים על הקיר משרטטים משפטים בשפה זרה.

.

דברים משונים קורים לאישה שנוסעת לעיר חדשה.

הזרות הופכת לסוג של טכניקה. כל דבר מזכיר לה דבר, שלא תשכח. כשעברתי לתל אביב פרשתי עליה, בנייר פרגמנט מדויק, מפה של ירושלים. מחנה יהודה זה הכרמל. פלורנטין זה נחלאות. סלון ברלין זה האוגנדה, אבל לא מדכא. הפרוזדור זה הסינדרום.

דברים משונים.

ברלין מתארגנת במונחי תל אביב. קרויצברג זה פלורנטין. נויקלן זה שפירא. הסטודנטית השחצנית שמתקתקת במהירות בלפטופ שלה מולי זוכה מייד בראשי למקבילתה התל אביבית. הסטודנט הרהוט והבלונדיני מבודפשט מזכיר לי חבר קרוב מהחוג להיסטוריה.

יש הגיון ושיטה: לשתות קלוב-מאטה בחום וקפה בקור.

.

אני לא מזכירה לי שום דבר. הולכת ברחוב בצעד קל. קושרת שיחות נפש עם זרים גמורים. כותבת פייפרס באנגלית במקום לכתוב עבודות בעברית. מזיעה מול המחשב על כל משפט ומשפט. מפרקת מחדש דברים שכבר הבנתי. בוחרת בשוק גורקנים במקום מלפפונים.

כל דבר מזכיר איזה דבר. לאכול כמו בארץ, בננות, שזיפים, תפוחים. היוגורט הסמיך של התורכים הוא היוגורט שחיפשתי בארץ.

יש פטרוזיליה ואם מחפשים מספיק טוב יש גם עגבניות שרי.

מנגולד אין. בכלל. בשום מקום שראיתי. אני נוברת בתיקייה של המאכלים שהכנתי קצת לפני הנסיעה ומסדרת את התמונות ואת פרטי המתכון.

טעמים חזקים שלא ניתן לתרגם אלא לעצמם: מנגולד, פטה, מנגולד, אורגנו, עגבניות מיובשות. מסדרת לעצמי ארוחה דמיונית ומעבירה את הטעמים ההם למטבח שלכם.

כמה טיפים חשובים:

פלפלים (מוטיבציה). ללא ספק, קליית וקילוף הפלפלים הם החלק המסובך באמת (והיחידי) של המתכון הזה. מדובר בסיפור טיפה מעצבן, במיוחד כשלא יודעים איך לעשות זאת. אבל, האפייה של הקיש בתוך בסיס של פלפלים במקום בתוך בצק היא בדיוק מה שמעניק לו את המראה והטעם הנהדרים כל כך, וגם הופכים אותו לבריא וקליל יותר מרוב הקישים. העניין עם קילוף הפלפלים דורש מיומנות, ומיומנות מפתחים בדיוק מלעשות משהו קשה כמה פעמים. אז יאללה, שווה לנסות. בלי קשר מדובר במעדן שמשדרג כל סנדוויץ' וכל סלט ואפשר להחזיק במקרר.

פלפלים (פרקטיקה). אז איך בעצם זה עובד? מניחים את הפלפלים על תבנית התנור הרחבה, על גבי נייר אפייה. קולים אותם בחום גבוה, וכשהם מתחילים להראות קצת שרופים הופכים אותם צד. הקילוף תלוי בהתקררות ההדרגתית שלהם, שצריכה להיות בסביבה עם אוויר לח. הקליפה הדקיקה הזו היא די ממזרית ויכולה להידבק בחוזקה חזרה אל הפלפל, אבל אם מקררים אותו נכון היא מתנתקת בעצמה מה"בשר" של הפלפל, בגלל בועות של אוויר שנוצרות בה. לפעמים זה עובד לא רע פשוט להשאיר את הפלפלים הקלויים בתנור המכובה עוד זמן מה, ולתת להם לתקרר ממש באיטיות (התנור יכיל לחות מסויימת בגלל המים שהם מוציאים). תוצאה טובה יותר אפשר להשיג בדרך כלל אם מעבירים את הפלפלים הקלויים במהירות לסיר ריק, ונותנים להם להתקרר שם עם מכסה סגור. הלחות שם מאפשרת קילוף מאוד מאוד קל.

מנגולד. דיברתי כאן פעם על זה שהמנגולד הוא בעצם שני ירקות שונים שמגיעים יחד: החלק הלבן והחלק הירוק. כדאי להפריד ביניהם.

פיסטוקים. כמו כל סוגי האגוזים והזרעים, אופציה מעולה לשידרוג של כל דבר שאתם מבשלים. אני אוהבת לקלות אותם קצת במחבת לפני הפשטידה, כדי שיהיו קראנצ'יים ולא ספוגיים, ויהפכו את המרקם לפחות אחיד. חשוב לזכור שקלייה של אגוזים וזרעים עושים במחבת חמה, ולא צריך שום שמן (הם מפרישים שומן בעצמם).

יאללה למטבח! (תבנית מספר 26)

• 4 פלפלים אדומים ו-4 צהובים או כתומים

• חצי כוס פיסטוקים
• 150 גר' גבינת פטה, אחוזי שומן לפי בחירתכם (הולך אחלה גם עם 5%).
• 250 גר' גבינה לבנה 9% שומן
• 3 ביצים
• 3 עגבניות מיובשות
• 2 כפות חמאה
• חצי בצל קטן חתוך לרצועות
• חצי צרור של מנגולד
• עלים משני גבעולים של אורגנו טרי
• כפית של פלפל שחור גרוס
• חצי כפית שטוחה של אגוז מוסקט טחון
• כפית מלח גס
• 2 כפות קמח גדושות מאוד
• עירית לקישוט בהגשה (צריך לשבור את הגוון האדום-צהוב)

• קולים את הפלפלים לפי ההסברים למעלה. זה לוקח זמן, אז בינתיים מכינים את כל שאר הפשטידה. רק שימו לב שאתם לא שוכחים אותם בתנור והם נשרפים לגמרי.

• מחממים מחבת כבדה בלי שמן, וקולים בתוכה את הפיסטוקים עד שהם שחומים ופריכים. בשלב הזה חשוב לא לאכול את כולם, כי הם די טעימים בתוך הפשטידה.

• חותכים את הירקות המעורבים בעניין: את הבצל לרצועות דקות, את העגבניות המיובשות לרצועות ממש דקות, ואת המנגולד לרצועות נפרדות של החלק הלבן והחלק הירוק.
• מטגנים בחמאה את הבצל והלבן של המנגולד. מוסיפים את העגבניות והאורגנו. כשהם מתרככים מוסיפים את הירוק של המנגולד ומבשלים אותו עד שהוא רך.
• מפוררים את גבינה הפטה עם מזלג בקערה. מוסיפים את הגבינה הלבנה והביצים, ובוחשים. מוסיפים את המלח, הפלפל, המוסקט והקמח, עד שיש תערובת אחידה (היזהרו מלהשאיר גושי קמח מבאסים).
• מערבבים את שתי התערובות, זו של הירקות המטוגנים וזו של הגבינות והביצים. כדאי להוסיף את התערבות החמה את התערובת הקרה בכמה נאגלות, כדי שהטמפרטורות ישוו את עצמן באיטיות והביצה לא תתבשל. זה גם הזמן לבחוש פנימה פיסטוקים.
• משמנים את התבנית ומצפים אותה, כולל הדפנות, בפלפלים הקלויים. מסדרים את הגוונים של הפלפל כך שזה יראה יפה. יוצקים את התערובת לתוך התבנית המרופדת בפלפלים. אם הדפנות של הפלפלים גבוהות יותר מהתערובת, מקפלים אותם סביב המילוי.
• אופים בחום בינוני, כשעה. חשוב שהתערובת תהיה יציבה לחלוטין, אחרת כל הפשטידה תתפרק. כשהפשטידה מוכנה פותחים את התבנית, והופכים אותה אל צלחת. מפזרים קצת עירית לקישוט, ובתאבון.

שיהיה לכולכם שבוע נהדר,

אם אתם בארץ: תאכלו מנגולד גם בשבילי,

אם אתם בברלין: היזהרו מרוכבי האופניים, הם לא יזהרו מכם,

עלמה