אוכל, כפי שרבות מבין נשות החיל בקרבכם בוודאי יודעות, הוא גם עניין של שילוב. מדובר במערכת יחסים לכל דבר: בזיליקום אוהב עגבניות, שמן זית אוהב חומוס חם, גבינה בולגרית אוהבת אבטיח.

ערן ועידית כתבו לא מזמן על פרויקט מגניב של כימיכאי חובב מזון שמפיק בכל פעם רשימה של שילובים מוזרים (שלפי מפתח כימי כלשהו אמורים להתאים בטעמם) ושולח אותם למגוון בלוגרים ברחבי העולם לניסוי. הכל עניין של שילוב.

יש שילובים קלאסיים, ויש שילובים מקוריים, ויש שילובים מתבקשים. כל שילוב הוא אפשרי כל עוד הוא השילוב הנכון.

ויש שילובים שהם לא רק של אוכל-ואוכל. שילובים אחרים של אוכל-ואיזשהו-דבר, וגם אצלם אותו עניין (יש מקוריים, ויש מתבקשים, ויש קלאסיים, אבל כל עוד הם מתאימים זה בסדר). אוכל ומקומות, אוכל ומצבי רוח, אוכל ומוזיקה.

השילובים של יין/סוד, ים/אבטיח, או זה של וודקה/מין כבר ידועים ותוארו במקומות רבים, אבל יש גם כאלה, קלאסיים לא פחות, שאיכשהו לא ממש מתייחסים אליהם. אדים של מרק ועצב, למשל. או ילדות וענבים. או ירושלים ולחמניות.

השילוב הקבוע שלי לעונה הזו הוא כמובן פירות טריים וגעגועים.

אשרי אשת החיל שיש בידה פירות קיץ ויש ביכולתה להתגעגע. ויש רבות כאלה.

חוט סמוי ועיקש קושר בינינו, אוהבי הפירות, המכורים למתוק ולחולף, למלכלך ולגעגועים. כל פרי עונתי שכזה מקפל בתוכו (כמו פתק שנשכח במעיל מן החורף שעבר, ויש בו איזו כתובת או מספר) זכרונות מקיץ דאשתקד, ומהקיצים שלפניו, ומאלו שעדיין לא התרחשו.

אשרינו, אוהבי הפירות. אין לנו צורך באמירת "שהחיינו". אצבעותינו, שיודעות לבקע משמש ראשון של יוני גם בעיניים דומעות, לוחשות זאת מעצמן. (הלב, אולי מפני שהוא קרא לא-מעט ספרים של יואל הופמן בשנה האחרונה, לא מסוגל להכיל).

והגעגוע המתוק מכולם, הנדיב והרחום מכולם, הוא הגעגוע שחשים כלפי משהו בזמן שהוא עוד מתרחש. זה הגעגוע באכילת פרי, שכבר ידוע לך שעונתו קצרה ובקרוב הוא יתחלף באחר.

פירות הם, כמובן וכמובן, נפלאים תמיד בעצמם וכמו שהם. ובכל זאת, הבישול המהיר בחמאה ווניל נותן לזה עוד טוויסט נחמד, שמחזק דווקא את הטעם ואת הצבע המקורי של הפרי, ולא מוחק אותו.

כמה טיפים חשובים:

היא רוצה (וניל). יש בעצם שלוש אפשרויות לקנייה של וניל: התמצית הכי זולה שמוכרים בסופר בשני שקלים ולא עשויה מוניל (לכן כתוב עליה "בטעם וניל"), התמצית היקרה שעולה בערך 23 שקלים, אבל מצד שני מחזיקה ליותר זמן (כי היא עשויה מוניל אמיתי, ולא צריך לשפוך בקבוקים שלמים שלה רק כדי שיהיה לתבשיל רבע טעם) ומקל וניל אמיתי (שמוכרים בשוק, בחנוית אפיה ובחנויות טבע למיניהן, ועולה 8-13 שקלים ליחידה). האופציה של הוניל האמיתי (במקל או בתמצית) היא כמובן יקרה יותר, אבל הטעם פשוט נהדר ומרוכז באופן בלתי נתפס. מקל וניל הוא המשובח ביותר (וגם היקר ביותר, וגם הקשוח ביותר מבחינת התעסקות), אבל יש לו פלוסים גם בתחום הטעם, וגם במראה (אלו הגרגירים השחורים והסקסיים שיש בסוף). בעוגות ובקינוחים אפויים השימוש בוניל פחות איכותי הוא בדרך כלל לא ממש נורא, אבל ברגע שמדובר בקינוח לא אפוי, שוניל הוא הטעם העיקרי בו, שווה להשקיע.

גירוד (וניל). הגירוד של הוניל צריך להיות עם סכין חדה. חותכים את המקל לאורכו, ומגלים בפנים המון גרגירים שחורים וריחניים. זה מה שאתם רוצים. גורפים אותם החוצה עם סכין וזה כל העניין.

יוגורט (כבשים). יוגורט אמיתי, בניגוד לדברים לבנים, נוזליים ודלי שומן שמסתובבים בסופר ועושים פרצוף של יוגורט, הוא יצור סמיך, מבריק, ומלא טעם חמצמץ. הקינוח הזה עובד טוב עם יוגורט של 4% שומן ומעלה. אני מצאתי יחסית די בזול כלי ענקי של יוגורט כבשים עם חמישה אחוזי שומן, וזה עבד מצויין.

יאללה למטבח! (3 מנות)

• 5 משמשים
• 1 מקל וניל אמיתי
• 25 גרם חמאה
• כף סוכר חום
• 3 כפות רום
• 6 כפות יוגורט כבשים סמיך ואיכותי

מה עושים?

• מחממים במחבת את החמאה והמשמשים. כשהם מתחילים להתרכך, מפזרים סוכר ורום. הסיפור מתחיל להפיץ ניחוחות ונוזלים. מנמיכים את האש למינימום, מגרדים פנימה וניל.
• בכל קערה מניחים שתי כפות גדושות של יוגורט, ומעליהן מפזרים משמשים.

בתאבון, ושתהיה שבת נעימה,

עלמה