אפר
2010
עוגת יוגורט-מרמלדה-תפוזים
יום אחד, כשאגיש סופסוף את אחרונת העבודות שמסרבות לכתוב את עצמן ואזכה לסיים את התואר, עוד אערוך חשבון נפש אמיץ אודות ההרגלים הרעים שפיתחתי באוניברסיטה.
הרשומה ההיא, שסביר מאוד להניח שבעקבותיה אשנה את דרכי ואהפוך את עצמי, כמו גם את רבבות קוראיי, לסטודנטית יעילה, חרוצה וחיובית, תמנה אחת לאחת את כל תופעות הדחיינות, הבכיינות, ורגשות האשם והנחיתות שכרוכים במשעולי הדרך האקדמית.
עד אז, ובעודי מתחמקת בכל כוחי מכתיבת הסמינריונית הבאה, אחלוק עמכם רק את הנטייה הסטודנטיאלית המשונה להסתובב עם הרבה מאוד ניירות. התופעה, אם ננסה להתחקות אחר שורשיה, קשורה בוודאי בכך שסטודנטית ממוצעת לתואר ראשון במדעי הרוח *אמורה* להספיק לקרוא מידי שבוע עשרות, אם לא מאות, עמודים של מאמרים וספרי עיון, רובם באנגלית, ועוד לחפש בגוגל כמה פרטים על הכותבים שלהם ותוך כדי קריאה לראות איך הם בעצם שוגים בהנחת-המבוקש.
בשלב זה אבקש להפנות את תשומת ליבו של הקורא הרגיש לעובדה שהמילה "אמורה" מופיעה בפיסקה שלעיל כשהיא מופרדת בין שתי כוכביות, מה שרומז לקורא, ללא ספק, שהסטודנטית לעולם אינה מבצעת את המטלות הללו. יחד עם זאת, ואולי כדי לפצות על כך, סביר מאוד להניח שהסטודנטית מקפידה לצלם ולהדק את המאמרים הללו, ולפזר אותם באופן שווה בתאים שונים של תרמילה.
וכך, הרצון לנצל את הזמן הפנוי שלי באופן מיטבי, יחד עם רגשות האשמה הכבירים שמעוררת בי העובדה שלעולם לא אעמוד בחובותיי, גורמים גם לי לשאת כדרך קבע שלושה או ארבעה מאמרים באשר אלך.
"כמובן" אני משלה את עצמי בעודי תוחבת עוד מאמר עב כרס לתרמיל "שדווקא באוטובוס ההומה, שעונה כנגד מרפקיהם המיוזעים של זרים, אקרא את שפינוזה. כמובן," אני ממשיכה ורוכסת שלושה מרקרים צהובים בכיס הקידמי "שכשהערסים בני ה-15 שמאחורי יתחילו לשמוע מוזיקה ברמקול של הפלאפון, אתעמק במאמרו של הובסבאום על המהפכה התעשייתית."
דפוס חולני זה, שעודני רחוקה מאוד מלתארו באופן מלא, הוא זה שהביא אותי ככל הנראה לים המלח, לפני משהו כמו שנה וחצי, מצוידת בשתיים מחברותיי הטובות, מלאי תופינים ומשקאות, וערימה של מאמרים על היסטוריה של ימי הביניים.
לעת ערב, ובעודי משתרעת ליד המדורה ומנסה לייצב את גופי השתוי, השעינה ש' המכונה סאנשיין את שק השינה שלה על תרמילי הרך ומרופד המאמרים. "תגידי," היא אמרה לי מבעד לאדי היין שלגמנו לפני כן במעיין, "איך זה שאת לא פותחת כבר בלוג בישול?"
"זה פשוט" אמרתי לה אני, משכנעת את עצמי שאולי בבוקר היא תזוז מהתרמיל ואני אצליח לקרוא את המאמר "אני לא יכולה לפתוח בלוג בישול כי אין לי שם מתאים בשבילו".
"יש בלוג בישול די מגניב באנגלית שנקרא pioneer woman אולי את יכולה ללכת על משהו בסגנון הזה, נניח החלוצה."
"לא יודעת" אמרתי "זה נשמע קצת מוזר. מה דעתך על אשת חיל?"
"סבבה." פסקה סאנשיין בהחלטיות.
והשאר הוא, כמו שאומרים, היסטוריה.
מאז שהחלטתי לפתוח את הבלוג ובחרתי לו שם, רציתי להכניס איזשהו מתכון מהבלוג החמוד של החלוצה, אבל עדיין זה לא ממש יצא. ואז השבוע הכנתי סופסוף את עוגת היוגורט והמרמלדה המהממת שלה, והייתי חייבת להעביר לכם את המתכון. יוצא ביתי, עסיסי, מריר-מתוק ומאוד ריחני.
כמה טיפים חשובים:
גבהים. כפי שחדי העין בוודאי הבחינו, הפוסט כולו צולם על גג הבניין שבו אני גרה. ניתן לטעון בוודאי שבהתחשב בעובדה שהגג הוא מקום גבוה שאפשר ליפול ממנו, ומרחב התנועה בו מוגבל לכ-20 סמ"ר, זה די טיפשי (במיוחד אם מעורבת בכך ריבה לוהטת שרצים איתה במחבת). לצד הזכות, יש לציין שהאור בתוך הדירה היה על-הפנים באותו יום, ושא' הצלם שיכנע אותי שזה כן רעיון טוב. (על גגות תל אביב מישהו בוחש ריבה)
מי ורדים. כפי שקוראי האנגלית בוודאי הבחינו, החלוצה אינה משתמשת במי-ורדים אלא בתמצית וניל. אני העדפתי מי ורדים כי זה מבשם את העוגה באופן שלדעתי מעשיר את התפוזיות שלה, אבל אם אין לכם בארון, זה לא אסון, גם כפית של תמצית וניל עושה את העבודה.
ריבה. חשוב מאוד לבחור ריבה מתאימה, כזו שלא תהיה מתוקה ואחידה מידי, אלא משהו מהריבות היותר איכותיות שמגיעות עם חתיכות של פרי ועם כמויות פחות קיצוניות של סוכר. אני השתמשתי במשהו שהוגדר על התווית כ"מעדן פרי" וזה נתן יופי של תוצאות. בדרך כלל בדברים האלה כתוב שלא הוסיפו סוכר מלבד הסוכר של הפרי. תחפשו משהו שהוא לא מתוק-מתוק.
הרכבה. את העוגה צריך לשלוף מהתבנית אחרי שהיא מתקררת ולצפות. זה אומר שתשימו לב שהתבנית משומנת ומקומחת טוב מאוד, כדי שהעוגה תצא בשלמותה, או שתרפדו אותה בנייר אפייה.
יאללה למטבח! (תבנית אחת של אינגליש קייק)
- כוס וחצי של קמח רגיל
- 2 כפית אבקת אפייה
- חצי כפית מלח
- גביע (ועוד 3 כפות לזיגוג) יוגורט לבן רגיל
- 1 כוס סוכר
- 3 ביצים
- גירוד של 1 קליפת לימון
- כפית של מי ורדים
- חצי כוס שמן קנולה
- חצי כוס ריבת תפוזים
- מחממים תנור ל180 מעלות.
- מערבבים בקערה: מלח, קמח ואבקת אפייה.
- בקערה נפרדת: מערבבים סוכר, יוגורט וביצים. מוסיפים את השמן, מערבבים, מוסיפים את מי הורדים, ומגרדים פנימה גם קליפת לימון.
- מוסיפים את התערובת הרטובה אל היבשה בכמה פעמים ומערבבים טוב עם מזלג כדי שלא יהיו גושים.
- שופכים את התערובת לתבנית מאוד משומנת ומקומחת, או מרופדת בנייר אפייה.
- אופים כ-40 דקות, עד שהעוגה יציבה ואפשר לתקוע בה קיסם שיוצא יבש.
- נותנים לעוגה להתקרר קצת, ואז מוציאים אותה אל מגש (לי אין מגש אז הנחתי אותה על תבנית גדולה ושטוחה שריפדתי בנייר אפייה).
- מכינים את הזיגוג:
- מחממים במחבת את הריבה, על אש קטנה, עד שהיא נהיית חמה ונוזלית. ברגע שהיא מבעבעת, מכבים את האש.
- מוסיפים לריבה 3 כפות של יוגורט, ומערבבים הכל היטב.
- יוצקים את הזיגוג על העוגה, מורחים היטב על כולה עם מרית, ונותנים לו להתקרר ולהתקשות.
- מגישים את העוגה בטמפ' החדר או קצת פחות (כי שומרים אותה במקרר).
שיהיה לכולכם שבוע מצויין. אם למישהו יש שעה פנויה, אתם מוזמנים לשלוף לי מהתרמיל מאמר על העבדות בברזיל. יש שם כמה, ואני אפילו יכולה להשאיל מרקר.
עלמה
ולמה לעזאזל טיפסתי אל הגג הזעיר והמפחיד הזה? היכנסו אל האלבום המלא
24 Comments על עוגת יוגורט-מרמלדה-תפוזים
2Pingbacks & Trackbacks on עוגת יוגורט-מרמלדה-תפוזים
-
[…] בעיקר אם הוא צריך לכתוב עבודות.יש לי לפחות הוכחה אחת שעלמה כתבה כבר […]
הגב -
[…] במטבחי בשינויים קלים אחרי עיון מדוקדק במתכוניה של אשת חיל תל אביבית אחת, (והיא בכלל לקחה את המתכון מכאן במקור (זה […]
הגב
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
אבנר
6 באפריל 2010 at 2:48 (15 שנים ago)את לא מכזיבה. הסרטון הזה בפסט פורוורד כל כך מצחיק. כמו האתר ההוא של סרטים בשלושים שניות בכיכובם של ארנבים.
העוגה הזאת נראית משו-משו. אולי אתפרע ואנסה אותה. גם זו דרך לא-לקרוא את המאמרים המצולמים והמתויקים יפה-יפה.
סאנשיין
6 באפריל 2010 at 2:55 (15 שנים ago)הללללללללללו, דולי!
העוגה הזו סקסית לגמרי.
נילי - אפייה ארגונית
6 באפריל 2010 at 7:41 (15 שנים ago)נראה מעולה, מסוג העוגות שבטוח אכין.
הנה, כבר הדפסתי.
תודה
ערן
6 באפריל 2010 at 12:20 (15 שנים ago)יו איך הייתי שמח לפרוסה מזה עכשיו.
והתמונה הראשונה עם הנוף העירוני, אני אוהב.
מאיה
6 באפריל 2010 at 13:07 (15 שנים ago)זה בדיוק, אבל בדיוק מתאים לי למרמלדה שהכנתי ומתייבשת לה בארון מאז דצמבר. רק חבל שאני צריכה עכשיו לכתוב פרוסמינר על יצירת מופתו של פול וורהובן – "נערות שעשועים" 🙁
dvarimbalma
6 באפריל 2010 at 16:00 (15 שנים ago)עזבי אותך, לכתוב את הסמינר זה ממש לחלשים.
החזקים מקטרים על זה, מבשלים משהו, ומעלים אותו לרשת. ווהו!
אגב, תודי שכשדיברת איתי על צילום שטוף-שמש לא שיערת בנפשך שאתפס אל הגג בשביל משהו כזה 🙂
חיה
6 באפריל 2010 at 17:26 (15 שנים ago)נראית הורסת ללא ספק!
אהבתי מאד….
אולגה
7 באפריל 2010 at 7:46 (15 שנים ago)יאמ! איך בא לי ביס ממנה עכשיו עם הקפה של הבוקר
אגב, הנוף מהבניין שלך מקסים
פופין
7 באפריל 2010 at 21:45 (15 שנים ago)במתכון מופיעה רק חצי כוס ריבה, כמה לוגה וכמה לציפוי?
פופין
7 באפריל 2010 at 22:23 (15 שנים ago)אופס, קראתי שוב והבנתי שהריבה היא רק לציפוי, לא לעוגה. הוי, העייפות. ובכל זאת, נראה לי שאוסיף כף או שתיים לתערובת העוגה. למה לא?
dvarimbalma
7 באפריל 2010 at 23:44 (15 שנים ago)כן, באמת לא הבנתי את השאלה ותהיתי למה התכוון המשורר.
אני חייבת לומר שאני סקרנית לשמוע ממך איך זה יהיה עם ריבה בתוך התערובת. אחד הדברים שחיבבתי בעוגה הזו (כן, חיבבתי, בעבר, כי היא כבר התחסלה) הוא שהיא לא מתוקה מידי, אלא דווקא יוגורטית ועדינה. תיזהרי עם התוספת של הריבה, ואם את עושה את זה, אני חושבת שכדאי להוריד קצת את מינון הסוכר שבבצק.
פופין
8 באפריל 2010 at 9:32 (15 שנים ago)הו, את זה אני אעשה בכל מקרה. עוד לא נבראה העוגה שאני אשים בה את כל כמות הסוכר המצויין במתכון:)
barva
8 באפריל 2010 at 10:31 (15 שנים ago)מדהים. מצחיק. טעים.
כפיים לצלם! התמונות ממש עולות באיכותן כל שבוע. לאן עוד תעלו אחרי הגג?
במקום לעשות קניות-נקיון-בישולים לשבת (כל גיל והמאמרים שלו) אני קוראת את הפוסט הזה, ברגשי אשמה מהולים בהנאה גנובה. ביחוד עם הלינקים קשה לי, כל אחד הוא פיתוי נוסף (ללחוץ או לא ללחוץ) לשרוף עוד דקות יקרות במקום להיות (או לא להיות) אשת חיל ולאפות עוגות איכותיות.
יהל בן עובד
25 באפריל 2010 at 11:56 (15 שנים ago)רגע, זה רק אני, או שריבת חלב קרם נוגט סוג של קונפיטורה כמילוי עסיסי ונוטף היו משדרגים את זה פי אלף מונים?
לולו
4 במאי 2010 at 19:24 (15 שנים ago)ראיתי את העוגה והיא נראית כל כך מפתה אז אמרתי שאני אכין אותה. קניתי היום את החומרים, וטעמתי את ריבת התפוזים- אבל היא הייתה מאוד מרה! זה בטוח עובד טוב עם העוגה גם לאנשים שונאי מרירות? 🙁
לולו
5 במאי 2010 at 20:01 (15 שנים ago)טוב לא יכלתי להתאפק עד שתעני, אז הכנתי את העוגה והיא ממש טעימה! הקליפת לימון מוסיפה הרבה. ומרחתי את הריבה על חתיכה קטנה, אני אבדוק איך זה אחרי עוד כמה זמן במקרר… (:
dvarimbalma
5 במאי 2010 at 21:42 (15 שנים ago)איזה כיף שהכנת. זה נחמד מאוד לקבל עדכונים בזמן אמת (ברגעים אלה היא מתקררת במקרר).
אני מצטערת שלקח לי זמן לענות, היו כמה ימים מאוד לחוצים.
לולו
6 במאי 2010 at 1:44 (15 שנים ago)אוקיי, בסוף הריבה לא הייתה לטעמי גם על העוגה.XD אבל היא ממש ממש טעימה גם בלי. תודה רבה על המתכון!
ואגב, את כותבת ממש יפה, כיף ומרגש לקרוא דברים שאת כותבת! (:
עידית
23 במאי 2010 at 13:31 (15 שנים ago)בהקדמה כתוב מי ורדים/ תמצית וניל. ואילו במתכון עצמו לא מופיעים לא זה ולא זה. האם נשמט בכוונה? בטעות? אם כן כמה צריך לשים ואיכן בבלילה או בציפוי? תודה.
dvarimbalma
23 במאי 2010 at 21:31 (15 שנים ago)אוי! את צודקת, סליחה. הוספתי למתכון.
חוסר תשומת לב. הייתי עסוקה בלמרקר מאמר 🙂
תמר
23 במאי 2010 at 16:27 (15 שנים ago)עלמה מדברים בעלמה, נעים להכיר!
אמנם אני מצטרפת באיחור, אבל ברצוני לדווח שבתחרות התירוצים הפרטית שלי, זכה "דברים בעלמה" למקום הראשון: שוטטות חופשית בין המתכונים הכתובים להפליא פרי עטך, גברה על אפיית עוגות עצמן. קארל יאספרס והאשמה הגרמנית, כמו גם שלל מאמרים אודות מסע הצלב האלביגנזי, יאלצו לחכות..
רוב תודות!
fairy_mi
18 ביוני 2010 at 20:48 (14 שנים ago)העוגה נראת טעימההההה להפליא!
שמתי עליה עין עוד מזמן אבל טרם עצרתי לנסות.
אבל כעת ממש מתחשק לי נגיסה 🙂
שאפו על הביצוע ועל התמונות, ותודה על ההמלצה
נראית פשוט נפלאא