יום אחד, אם אכנס גם אני לטרנד הסוחף רבות מהקולגות שלי (בלוגריות-תלאביביות-בנות-עשרים-ומשהו) יהיה גם לי בלוג שנון וחלקלק על סצינת הדייטים והזיונים של העיר הזו.

בעיני רוחי אני כבר מסוגלת לראות את הבלוג הזה (יקראו לו בוודאי "גברים בעלמה") ואת האופן בו גם אני, כחלק ממגמת הקארי-בראדשו-בשנקל השוטפת את הרשת, אחלוק איתכם בתקתוקי מקלדת מעושנים את חוויותיי המשעשעות, המרגשות והנוגעות ללב.

הבלוג ההוא יפליג (במין רכות פוסטפמיניסטית שכזו) בין אדוות הבכי והשחוק אל התובנה הניצחת כי אין בעולם אהבה כמו זו של חברותייך הטובות ושל נעלי המעצבים שלך.

תהיה לי בבלוג ההוא, כמתבקש, גם פינה שתציג (כמו בפינה המיתולוגית ההיא ב"משולש") גברבר נבחר שיזכה באותו שבוע לתואר "בייב השבוע". הפינה הזו תאכלס מידי שבוע סמלי-סקס רבים שידועים, ובכן, בהיותם סמלי-סקס, כמו ג'ורג' קלוני, ג'וני דפ, ובראד פיט, והם ידורגו באופן היררכי, כשכותרות זימה שובבות ומבדחות מתנוססות מעל גופם החטוב.

אין ספק בליבי כי פינה כגון "בייב השבוע" תתאים היטב ל"גברים בעלמה", אבל אם להיות כנה לרגע, אני די סקפטית לגבי האפשרות שאי פעם אפתח בלוג כזה.

אורח חיי סביב קו המינוס, הכולל בגדים מויצ"ו ונעליים שאני קונה בתחנה המרכזית, מציב איזה מחסום בין קארי וביני. אם נוסיף לחשבון גם את העובדה שהעיר לא באמת גדולה, ורובה בנויה ממכרים שלי מירושלים, ואת זה שא', הצלם של הבלוג הנוכחי שלי, הוא גם זוגתי-שתחיה, נראה לי ש"גברים בעלמה" הולך ומתרחק ממני.

יתכן שזה לא רק עניין של עוני ומונוגמיה, סוג הבלוגרית שאני (יואל הופמן כתב את זה פעם הכי יפה: "בסופו של דבר אנחנו גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה").

בסופו של דבר הבלוג שלי היה ויישאר מה שהוא, בלוג בישול והגיגים של בלוגרית-תלאביבית-בת-עשרים-ומשהו, וההערצה שלי תוקדש, במלא המסירות, לא לכוכבנים הולידווים חלקי חזה, אלא לבשלן חיים כהן.

כן, אני יודעת, יכול להיות שנמאס לכם כבר לשמוע כמה שאני מעריצה אותו.

זה הולך ונהיה נלעג כמעט כמו הבחורה עם הקראש על אובמה, אבל זה נכון, ואין מה לעשות. אני מעריצה את חיים כהן, והאיש הזה לימד אותי המון, דרך הספרים שלו, על בישול, תיבול ובחירת חומרי גלם שבאמת מחמיאים למטבח הישראלי.

כמו רבים מהגאונים הגדולים של ההיסטוריה, הוא מצליח לבחור משהו שכולם מכירים, ולטפל בו אחרת לגמרי. הנה למשל מתכון שמבשלים בו חסה (!) ויוצא לא פחות ממדהים.

כמה טיפים חשובים:

זמן איז מאני. זה באמת מתכון מהיר לאללה, אבל חשובה ההקפדה על הזמנים. העניין עם הפטוצ'יני הוא שבערך 10 שניות יותר מידי של בישול פירושן סבל נורא ואכילת עיסה. בעיקרון הכי כדאי לקרוא את ההוראות על העטיפה של הפסטה הספציפית שאיתה אתם עובדים, אבל בכל מקרה אני מעדיפה להכין את הפסטה קצת פחות מידי ולהוציא אותה קשה. יש לה אחר כך כמה רגעים עם הרוטב להוסיף להתרכך. גם בבישול של החסה והאפונים צריך להיות קמצנים עם הזמן שאתם נותנים לתהליכים. האפונה אומנם קפואה (החלטתי שלא להכריח אתכם לקלף תרמילי אפונים טריים) אבל חשוב שלא לבשל אותה יתר על המידה כי היא מתרככת במהירות, והחסה בכלל נהיית סמרטוט תוך רגע. אנחנו מנסים לשמור פה על רעננות ועל ירוק, אז מבשלים ממש מעט.

פרמזן איז לאבלי. בבקשה, אל תוותרו על התוספת של הפרמזן בסוף! זה בכלל רעיון לא רע להחזיק גוש קטן כזה במקרר. הם עולים 20 שקלים בשוק ומחזיקים לנצח. אני הגשתי את הפטוצ'יני עם גרוד נדיב של הגבינה, בערך 2 כפות בכל מנה, וזה ממש מוסיף ומדגיש את הטעמים.

יאללה למטבח! (רכיבים לשלוש מנות)

• חצי ראש חסה טריה וטובה
• שתי שיני שום
• חצי בצל חתוך
• כוס וחצי אפונה קפואה
• 40 גרם חמאה
• כפית גדושה של מלח גס
• כפית של פלפל שחור גרוס
• 2 כפות שמיר קצוץ
• 2 כפות של פרמזן מגורר לכל מנה (בקיצור תביאו את הגוש לשולחן ותגררו כמות נדיבה מעל הצלחת של כל סועדת)
• 250 גר' פטוצ'יני שמבשלים קצת פחות מידי

• מפרידים את עלי החסה ומנקים היטב. זה ממש מלא בחול ובאדמה בדרך כלל, אז שימו לב שגם החלקים שממש בסוף הגבעול נקיים. חותכים את העלים לרצועות בעובי של 3 סנטימטרים בערך ונותנים להם להתייבש קצת במסננת.
• את הבצל חותכים לקוביות קטנות, ואת השום ממש קוצצים לחתיכות פצפונות.
• ממיסים במחבת את החמאה ומוסיפים לה ישר את השום והבצל, כדי שהם לא יטגן וישחימו אלא רק יהיו רכים ושקופים.
• בשלב הזה מוסיפים למחבת את האפונה ונותנים לה להפוך מגוש קרח למשהו בצבע ירוק בהיר (לא לחכות עד שזה כהה).
• מוסיפים את החסה, שעלולה לגדוש את המחבת עד קצהו, ולא מתרגשים מזה. תוך שניה היא תתכווץ ולא תזכרו ממה נבהלתם. מעל החסה מפזרים את המלח והפלפל, ובוחשים את הכל עם כף עץ.
• נותנים לחסה להתרכך ולהצטמצם, אבל שומרים אותה עדיין לא מכובסת לחלוטין, ומכבים את האש. מוסיפים בערבוב לתערובת החמה את השמיר הטרי כמו שהוא.
• את הפטוצ'יני אתם כבר יודעים לבשל במים רותחים לחלוטין עם קצת מלח וקצת שמן זית, ולהוציא כשהוא עדיין קצת קשה למסננת. מהמסננת מעבירים אותו חזרה אל הסיר, ושם בוחשים אותו עם התערובת הירוקה. אם העניינים הספיקו להתקרר אין בעיה לעשות את זה עם אש קטנה מתחת לסיר, אבל שוב, אל תגזימו עם הזמנים כדי שלא ניתקע עם עיסה.

שיהיה לכולכם שבוע טעים ונהדר

עלמה