יום אחד, כשאהיה כנה ונכונה הרבה יותר, עוד אשב ואערוך חשבון נפש מקיף אודות התמכרויותיי הסמויות והמביכות.

חשבון נפש אמיץ שכזה, לכשיערך, יאלץ אותי ככל הנראה להודות בכך שמלבד העובדה שאני שותה כמות בלתי-הגיונית בעליל של קפה שחור, אני מכורה במובהק לבדיקת תא הג'ימייל שלי, לשירי היפהופ מטופשים משנות ה-90, ולמספר נבחר של קטעי יו-טיוב שאיני יכולה שלא לצפות בהם לפחות פעם ביום (ואף מילה על ביונסה). מדור מיוחד בחשבון הנפש הנ"ל יכלול בוודאי מספר לא מבוטל התמכרויות קולינריות מסמרות שיער שיפרידו אותי לעד מחברת בני-אדם מתורבתים.

עד אז, ובעודי מכחישה במרץ את נטייתי העקשנית להתמכר, תנו לי רק לספר לכם שבשבוע האחרון צפיתי מספר לא סביר של פעמים בתחזית מזג האוויר. הצפייה הזו, אם לוקחים בחשבון את העובדה הפשוטה שאין בבעלותי, ומעולם לא הייתה בבעלותי, טלוויזיה, גררה אופרציות מסובכות שמפאת קוצר היריעה (ושאריות כבודי העצמי) אחסוך מן הקוראים.

בתחילה, כמו תמיד, חשבתי שהעניינים בשליטה. הכנתי מרק מהמם, וחיכיתי שמזג האויר המתאים יאפשר לי להעלות אותו לבלוג. מזג-האויר המתאים, אפעס, בושש לבוא, מותיר אותי ואת מתכון המרק שלי לבדינו בתוך חמסין תל-אביבי קיצי ואי-ודאות מעוררת חרדה. "מאין יבוא עזרי?" זעקתי אליי שמיים כחולים ובהירים, "מה יוליד יום ואיך אדע מה צפוי לי מחר?"

או אז, גבירותיי ורבותיי, גיליתי את החדווה האלוהית הטמונה בתחזית מזג האויר. אשרי האיש שזכה להיות חזאי.

באיזה חן אין סופי הוא נוטל את הסירה המקרטעת הזו מידי מגישי חדשות חמורי הסבר, ומנווט אותנו, להקת נשמות אבודות שאנחנו, אט אט, אל חוף המבטחים של המחר. בגדיו, רכים ונינוחים לאין שיעור מהחליפות החנוטות של קודמיו, הולמים בדיוק את מידות גופו הגמיש והרענן. חיוכו הכנה מברך על החורף ועל הקיץ, כחלק מההרמוניה המושלמת שלו ושל איתני הטבע.

"צפוי לנו סוף שבוע חמים ונעים!", הוא מכריז באושר, משל היינו כולנו נערות צרות היקף שרק ממתינות לזנק החוצה מהסוודר אל הביקיני וללגום מרגריטה על חופי הים. "סופסוף מגיע הגשם!" הוא מכריז למחרת, כאילו מברך אותי על הישגיו המרשימים של ריקוד הגשם האינדיאני שאני מבצעת בשבועות האחרונים.

מלבד עבודתו המבורכת, הנמשכת כשבע דקות ביממה, נדמה שעוסק החזאי ביתרת זמנו אך ורק בתענוגות החיים. זו וודאי הסיבה לכך שהחזאים משעשעים כל כך, והחזאיות נמצאות תמיד בהריון מתקדם. "הבוקר הייתי בירושלים והיה לי קר" הוא מספר לעמיתיו טרוטי המבט, "שלשום הייתי בחרמון וירד שלג" הוא מפליג ומציג תמונות חביבות של עצמו משליך כדורי שלג ממרום הרכבל.

אשרי האיש שזכה להיות חזאי. יום אחד, אולי אוכל גם אני להגיע אל רמתם הרוחנית ולתקשר עם גורמי השמיים. עד אז, ובעודי צופה בהם באובססיביות ובהערצה, אתן לכם מתכון מהמם למרק ירקות, ואתם תעקבו אחר התחזית ותכינו אותו כשיהיה מספיק קר.

כמה טיפים חשובים:

טחון. באופן עקרוני, אני משתייכת לאסכולה שמעדיפה, אחרי הגיל שבו מסוגלים ללעוס לבד, להימנע ממזונות טחונים. אחד הדברים השנואים עליי הוא מזון שיש בו רק צבע אחד, מרקם אחד, וטעם אחד. מהסיבות הללו, ניסיתי לפתח מרק שמצליח בכל זאת לעניין את הפה בכמה מרקמים וצבע ירוק שבולט על הרקע הלבן.

חיתוך. בגלל שבסופו של דבר טוחנים את השלב הראשון של המרק, חשיבות החיתוך של כל הירקות שמתבשלים שם יורדת (זה לא חייב להיות נורא אסתטי כי בסוף מוחצים את זה גם ככה). זו הסיבה שלא צריך להסתבך עם הפרדת הכרובית לפרחים ואפשר פשוט לחתוך אותה מלמעלה לקוביות (ר' תמונה).

תבלינים. במרק, כמו בסלט, אני אוהבת לתת לטעם האמיתי של הירקות לדבר, וחוסכת בתבלינים. זו הסיבה שנשארתי כאן עם מלח וקצת פלפל שחור בסיום. אם אתם ממש מוכרחים, אפשר גם אגוז מוסקט ופלפל אדום, אבל האמת היא שתיבול השמיר והפרמזן בהחלט יודע לעשות את העבודה לבד.

ירוק. את הרכיבים הירוקים של המרק הוספתי רק ממש בסוף הבישול, כדי שישמרו על צבע ירוק עז ורענן, ולא "יתכבסו". זו גם הסיבה שהמרק הזה טעים במיוחד כשהוא טרי, ועדיף לאכול ישר אחרי הבישול.

יאללה למטבח!

3 שיני שום

1 בצל גדול

1 שורש פטרוזיליה

1 שורש סלרי

5 גבעולים גדולים של מנגולד

3 תפוחי אדמה

1 ראש גדול של כרובית

חצי כוס יין לבן

כפית מלח גס

2 ליטר מים רותחים

1.5 כוסות אפונה קפואה

שלוש כפות גדושות של שמיר קצוץ, לפחות

קצת פרמזן מגורר

קצת פלפל שחור גרוס

1. קולפים את שיני השום וחותכים אותן לעיגולים. חותכים את הבצל לרצועות.

2. את השורשים (פטרוזילה וסלרי) מנתקים מהעלים הירוקים שסביבם, וקולפים בקולפן ירקות. חותכים אותם לעיגולים בגדלים דומים פחות או יותר.

3. מנגולד בנוי משני חלקים שונים שמתנהגים אחרת לגמרי בבישול: החלק הלבן מזכיר התנהלות של בצל (כלומר, אפשר לבשל אותו כמה זמן) והחלק הירוק דומה לתרד (מבשלים רק לרגע). מפרידים את החלק הלבן והחלק הירוק, לאורך עורקי העלה (הסברתי את הנושא הזה פעם כאן). חותכים את החלק הלבן לפרוסות. את החלק הירוק שומרים בצד.

4. מטגנים בסיר גדול עם קצת שמן זית את השום, הבצל, השורשים והלבן של המנגולד, עד שהכל נהיה שקוף אבל לא זהוב.

5. מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות קטנות. חותכים את הכרובית לפרוסות ואז לקוביות (פחות או יותר, כרובית לא באמת הופכת לקוביות). מוסיפים את שניהם לסיר לעוד קצת טיגון.

6. שופכים אל הסיר את היין הלבן, המים, והמלח. מבשלים הכל על אש קטנה במשך שעה.

7. אחרי שעה, מכבים את האש וטוחנים את המרק בעזרת בלנדר-מוט.

8. מוסיפים אל הסיר את האפונה ומחזירים לאש לחימום קצר (לא יותר מ-5 דקות). זה זמן טוב לחתוך את המנגולד לרצועות גסות (תחשבו על סלט חסה).

9. מכבים את האש, מוסיפים את השמיר והמנגולד, ונותנים לכל הסיפור לעמוד כמה דקות.

10. מגישים עם פרמזן נדיב מלמעלה ופלפל גרוס.

בתאבון!

עוד תמונות? כאן!