אם מישהי מכן, נשות חיל יקרות שלי, לומדת או למדה פעם באוניברסיטה, הסיפור הבא בוודאי יצלצל לכן מוכר:

ובכן, בשבוע שעבר הייתי צריכה לכתוב עבודה לקורס על ההיסטוריה של אירופה במאה ה-20. מאחר והיקף העבודה היה צריך להיות כשישה עמודים, בחרתי בנושא "הזרם האקסיסטנציאליסטי וההקשר ההיסטורי שלו במאה העשרים", מפני שהגעתי ביני לביני למסקנה המתבקשת ש"אקסיסטנציאליזם" היא מילה ארוכה מאוד, שתמלא לי ודאי מספר דשן של עמודים.

תקופת המבחנים, כפי שאתם בוודאי יודעים, היא תקופה עמוסה ומעצבנת, ולכן קמתי מוקדם בבוקר כדי שאספיק לכתוב הכול. הכנתי לעצמי כוס גדולה של קפה שחור, ערמתי ערימה של מאמרים על השולחן, והדלקתי את המחשב.

כשהפעלתי את המחשב רציתי קודם כל לבדוק מיילים, כדי שאם יהיה משהו חשוב לטפל בו אעשה זאת על הבוקר, ואספיק לכתוב את העבודה.

במייל חיכה לי מכתב מאהובת-נפשי ש' (המתקראת בבלוג זה גם "סאנשיין"), ועוד כשלושים הודעות קבוצתיות בתפוצת קורס של אנשים שצריכים סיכומים לקראת מבחנים. החלטתי קודם כל למחוק את כל ההודעות הללו, כדי שהראש שלי יתפנה ואוכל לגשת לכתיבת העבודה בהיסטוריה. אחרי שמחקתי את ההודעות חשבתי שבאמת כדאי שאקרא גם את המייל מש', מפני שמאחר והיא חיה ולומדת כרגע בקליפורניה, אם קרה משהו חשוב במהלך הלילה אולי השעות ביניינו לא חפפו, והיה לה לא נעים להתקשר.

בכל אופן, סיכמתי ביני לביני, עדיף שכבר אקרא את המייל, כדי שלא אחשוב על זה כל הזמן, ואוכל להתרכז בכתיבה.

ש' כתבה לי שהיא בדיוק חזרה לקליפורניה מהטיול ההוא לניו יורק, ושבמטוס היא חשבה שוב על מה שאנחנו תמיד אומרות לגבי זה שמטוסים הם בעצם פלא. כשועלת יוטיוב ותיקה, צרפה לי ש' את הלינק המשעשע הבא. לאחר שצפיתי במערכון, ובכל המערכונים שהופיעו כקשורים אליו, חשבתי שהגיע באמת הזמן לראות קצת את ג'ניס ג'ופלין, רק כדי לקבל קצת השראה. זה באמת עבד, ושנייה אחר כך פתחתי עמוד נקי ויפה בוורד וכתבתי:

–
אקסיסטנציאליזם

–
זה היה נראה לי כמו פתיחה ראויה, אבל מפני שידעתי שעליי למלא שישה עמודים שלמים החלטתי לכתוב משהו מורחב יותר, ולכן מחקתי את ההקדמה הזו וכתבתי:

–
האקסיסטנציאליזם

–
המילה הזו נראתה לי כל כך יפה ורבת רושם שלא יכולתי להחניק את החיוך שהתפשט על שפתיי. מדושנת עונג, עלתה בראשי התובנה שהשעה כבר 12, ובעצם, עדיין לא אכלתי היום, ואני מתה מרעב. כדאי שאלעס משהו, חשבתי, רק כדי שבאמת אוכל להתרכז בכתיבה.

כשניגשתי למקרר נוכחתי בעצב שאין שום דבר מוצלח לאכול, אז צריך לקפוץ לסופר לקנות פיתה, רק כדי לסתום את הרעב עם קצת טחינה ולהמשיך לכתוב.

כשהגעתי לסופר חשבתי שאולי עדיף שאוכל משהו קצת יותר מזין, כי כידוע אי אפשר להתרכז באמת על בטן ריקה. ראיתי שהעגבניות נראות ממש טוב והחלטתי שאכין שקשוקה, כי זה מאכל מהיר ומזין ואפשר גם לאכול אותו בנוסף לטחינה ולפיתה, שזה מה שתכננתי לאכול מלכתחילה. כבר כמעט הגיע תורי לשלם, כשחשבתי על זה שאני אוכלת המון שקשוקות, ואולי הגיע הזמן לגוון קצת. חזרתי למחלקה של הירקות, וראיתי שיש חצילים שנראים די סבבה, אז החלטתי להכין הפעם שקשוקה עם חצילים.

כשהגעתי לדירה ראיתי שכבר די מאוחר, ולכן הכנסתי מהר את אחד החצילים לתנור, כדי שאספיק לכתוב. אחרי שהפעלתי את התנור חשבתי על זה שהאפייה תיקח לי לפחות 40 דקות, ולכן כדאי שלא אתחיל שוב לכתוב כי עד שאכנס לזה כבר אצטרך להתחיל לקלוף את החציל. בינתיים, אמרתי לעצמי, אפרק את הקניות וכך יהיה לי סדר בראש להתחיל לכתוב. כשפרקתי את הקניות שמתי לב שהחציל השני שקניתי נראה כמו פרצוף בפרופיל, וזה די מצחיק, אז החלטתי להוסיף תמונה שלו לבלוג. אחר כך חשבתי שאולי גם אוסיף לו עיניים, ויצאו לי כמה תמונות מצחיקות:

טוב, בואו נקצר את הסיפור ורק נאמר שבאיזשהו שלב באותו ערב, ובעודי מנקה את שאריות השקשוקה מהמחבת ומשתעשעת בצילומי החציל, הגעתי למסקנה שאולי עדיף שאכתוב את העבודה כבר מחר, כי בבוקר אני הרבה יותר יעילה גם ככה.
והפעם בשל לחץ הבחינות, רק טיפ אחד:

המיתוס של סיזיפוס. יש משהו קצת סיזיפי בניסיונות לקלות חציל על הגז. אני ממש מעדיפה לעשות זאת בתנור, והשיטה עם נייר הכסף היא בעיניי הדרך הטובה ביותר לצלות חציל, כי מלכלכים יחסית מעט דברים. תנסו לאמץ את השיטה הזאת, גם בשביל חצילים בטחינה או ביוגורט. מה שחשוב לעשות זה לדקור את החציל במזלג ולעשות את החורים האלה, ואז לעטוף בנייר כסף ולדחוף לתנור. החציל צריך הרבה זמן שם בפנים, לפחות 40 דקות ויותר מזה יהיה רק יותר משובח.

יאללה למטבח! (חומרים לבערך שלוש מנות)
1 חציל גדול
1 בצל גדול, חתוך לקוביות
3 שיני שום, חתוכות לעיגולים
1 פלפל ירוק, חתוך לקוביות קטנות
2 עגבניות קטנות, חתוכות לקוביות קטנות עוד יותר
קצח
פלפל שחור
מלח
פפריקה מתוקה
3 ביצים
קצת בצל ירוק

1. מכינים את החציל: דוקרים אותו במזלג מכל הכיוונים, עוטפים בנייר כסף, מניחים על תבנית שטוחה ומכניסים לתנור על חום גבוה (200 מעלות).

2. אחרי לפחות 40 דקות מכבים את התנור, מוצאים את החציל, ונותנים לו קצת להתקרר. פותחים את נייר הכסף וקולפים, באצבעות, את החציל האפוי מהקליפה. חותכים את בשר החציל בסכין לקוביות קטנות (זה יוצא יותר כמו עיסה, וזה ממש בסדר, אנחנו רק משתדלים שזו תהיה עיסה מחתיכות קטנות ולא מגוש אחד).

3. מטגנים במחבת את הבצל והשום. מוסיפים את הפלפל הירוק ומערבבים. נותנים לעסק להתבשל טיפה.

4. מוסיפים עגבניות ומבשלים קצת. מוסיפים את החציל ומערבבים את הכל עד שיש מן רוטב חציל סמיך. מטבלים. יוצרים בתוך החציל שקעים בשביל הביצים, ושוברים אותן פנימה.

6. מכסים את המחבת, מבשלים כמה רגעים (עד שהלבן מבושל, אבל שהצהוב ישאר רך). מקשטים בקצת בצל ירוק.

7. אוכלים עם פיתות או לחם לבן.

אני מצטערת על כך שהעליתי מתכון די פושט, אבל פשוט לא ממש היה לי זמן השבוע. המון מבחנים ועבודות… אינשאללה עוד כמה ימים עולה מתכון הרבה יותר מושקע.

שיהיה לכולכם סופשבוע נפלא,

עלמה

(ואם לא בזבזתי לכם כבר מספיק זמן-לימודים, קבלו לינק למישהו שיעשה זאת טוב יותר)