למשך שבוע בערך, אי שם בתחילת מאי, כולם מברכים על כך שהגיע האביב: סנדלים נרכשות, כתפיות נחשפות, הימים מתארכים. יש תחושה של אופטימיות באוויר. אפשר לדמיין פרחים, או שדות שטופי שמש ושמלה לבנה.

אי שם באמצע מאי, באיבו של גל החמסינים הראשון, האשליה הזו נראית מגוחכת כמעט כמו הניסיון לתרגם את השיר הזה. "אביב דמיקולו", מסננת אשת החיל לעצמה בעוד פניה מגירות זיעה, "ברוכים הבאים לקיץ בתלאביב. ומעכשיו זה רק יעשה חם יותר".

הקיץ בתל אביב, והיכולת המדהימה של האוויר להיות כל כך לח, דחוס, דביק ומזוהם, מחלקת את חבריה של אשת החיל לשני מעמדות שונים לחלוטין: הממוזגים והמאווררים. הממוזגים, הנוהגים להתמקם כבר במאי בנבכי שמיכות הפוך שלהם ולקרוא עיתון, בעוד המזגן מכוון לטמפרטורה של ערב ממוצע בסיביר, יודעים היטב למה אני מתכוונת. בזה אחר זה, כנטפי טל של שחר, מתדפקים על דלתם חבריהם המאווררים.

המאוורר, אותו פרולטריון נרצע שמנסה לנווט את חייו בתל-אביב ללא מזגן, באמצעים דלים של ערבול האוויר החם,הופך ליצור חברותי להפליא בעונה זו של השנה. מגוון סיבות שולחות אותו *במקרה* אל מעונו של ידידו הממוזג. "קפצתי לשמוע מה נשמע" אומר המאוורר לממוזג בעודו מזנק בזרועות פשוטות אל עבר המזגן וחובק אותו בהערצה, "המון זמן לא דיברנו"."אחלה" מחייך הממוזג בהבנה (גם הוא זוכר את ימיו לפני המשרה בהיי-טק), "להכין לך משהו לשתות?"

בלי שום קשר לסיפור שלעיל, השבוע ביקרתי במעונה של חברתי י', הייטקיסטית צעירה ואחת מנשות החיל הקבועות בכינוסי "המטבחון המצומצם". בעודה מתגלגלת החוצה משמיכותיה, ערכתי אני את השולחן, ושלפתי מתרמילי פשטידות קטנות ומגניבות שהכנתי מבעוד מועד. "כפרה, הכנתי אחלה פשטידות עם קשקבל", הכרזתי מהמטבח, "אז קפצתי לבקר כדי לתת לך לטעום".

כמה טיפים חשובים:

יש ערבובים- אין גושים. הטיפ החשוב ביותר קשור לערבוב. הקונץ החשוב כאן הוא לא לעזוב את התערובת לנפשה, אלא להוסיף את החומרים בהדרגה ולערבב בצורה יסודית תוך כדי, על מנת לקבל תערובת סמיכה ועשירה ולא מיץ עם גושי קמח וחתיכות חביתה חצי מבושלות. אין צורך להעביר את התערובת לקערה אחרת אחרי הבישול, אלא להמשיך ולערבב באותה מחבת (יש! פחות כלים!)

התראות חמות. הפשטידות הללו טעימות גם חמות, אבל אני ממליצה, בהתחשב במזג האוויר, להגיש אותן אחרי קירור קצר, בטמפרטורת החדר. יותר סימפטי.

חיסול ממוקד. אני מאוד אוהבת לקבל את המנה שלי בצורת פשטידה קטנטונת שממוקדת אליי באופן אישי. אם יש לכם תבנית שקעים של מאפינס, זה יוצא גודל מושלם (צריך תבנית של 12 שקעים). חשוב מאוד רק לשמן אותה כמו שצריך, כדי שהמאפים לא ידבקו לחלוטי, ומומלץ אפילו להשתמש במנז'טים מניירן. אם יש לכם תבנית מסיליקון, כמו זו שהשתמשתי בה כאן, אפשר ללחוץ את הפשטידות החוצה בקלות, והברדק נחסך. בכל אופן, אם אין ברשותכם אף אחד מהנ"ל, גם תבנית עגולה בגודל 26 תעשה את העבודה מצוין. שימו לב שיכול לקחת לה רק קצת יותר זמן בתנור.

לחץ פיזי מתון. את הקשקבל כדאי לפורר, כדי שתתפזר בצורה מוצלחת בכל העיסה. אני גירדתי אותה בפומפיה גסה, אבל מאחר ומדובר בגבינה חצי-רכה, שימו לב שאם זה מה שאתם עושים- אתם מקפידים לא להפעיל לחץ רב מידי על כל העניין, אחרת הגבינה פשוט תתפרק. תנו לזה קצת קונטרה עם היד, ואתם בסדר.

(למה, למה אתם מקשרים כל דבר לפוליטיקה? כולה מנסה לתת מתכון!)

יאללה למטבח! (מתקבלות 12 פשטידות אישיות)

חצי קילו עלי תרד טריים

קוביית חמאה (בערך גודל של כף, בערך 10 גרם)

1 כרישה

2 כפות קמח

1 כוס חלב

3 ביצים

200 גרם גבינת קשקבל, מגוררת בפומפייה גסהמלחפלפל

1. מפרידים את התרד לעלים ומנקים היטב. הכי כדאי להשרות בסיר מלא מים לכמה רגעים כדי לשטוף ביסודיות.

2. מבשלים את עלי התרד הנקיים בסיר עם קצת מים (לא צריך שהמים יכסו את התרד, האדים כבר מבשלים אותו). דיברנו פה פעם כבר על תרד- לוקח לו ממש מעט זמן להתבשל. תנו לזה שתי דקות בערך ואז תשפכו את העלים למסננת ותשטפו במים קרים. זה גם הזמן להדליק את התנור ולהתחיל לחמם אותו ל-180 מעלות.

3. את כל התרד המבושל מניחים כגוש על קרש החיתוך ופורסים לרצועות, כדי לעבד אותו למשהו שמשתלב היטב בתוך הפשטידה ולא תקוע בה בגושים. התמונה ששמתי למעלה מסבירה את זה טוב, שימו לב שככה אפשר לעבוד בשנייה על כל הכמות ולא להתחיל להפריד עלים מבושלים.

4. חותכים את הכרישה לחצי לאורך, ואחר כך לפרוסות דקות. נוצרים לכם חצאי סהרונים קטנים.

5. במחבת הכי גדולה שלכם, המיסו את החמאה וטגנו את הכרישה עד שהיא מזהיבה. מנמיכים לאש קטנה.

6. מפזרים מלמעלה את הקמח, ומערבבים ביסודיות בכף עץ. נותנים לעניין עוד כמה רגעים להזהיב.

7. שופכים את כוס החלב, תוך כדי ערבוב ובישול, עד שהתערובת מסמיכה. מכבים את האש.

8. מערבבים אל התערובת החמה את הביצים בזו אחר זו. מוסיפים את הגבינה, התרד המלח והפלפל. 9. בתבנית שקעים של מאפינס, ממלאים כל שקע בתערובת. הפשטידות בקושי תופחות, אז אפשר למלא עד הסוף.

10. אופים בתנור המחומם 20-30 דקות. נותנים לפשטידות קצת זמן להתקרר, ו… בתאבון.

קינוחים וקינוחיות (כמה המלצות):

1. למרות שהתברר מזמן שבתרד בעצם אין ברזל, וכל העניין היה אגדה אורבנית גרידא- לא יכולתי שלא לפרגן לכם רגע של פופאי. סוטה ומבדח כאחד.

2. גם אם השפיל גישאפט אינו כוס הלימונדה הצוננת שלכם: שווה שתדעו שעיבוד מעניין של רננה רז למחזה הדיבוק מוצג בסוזן דלל בתל-אביב. יצירה בוטה ועדינה על נשיות, כוח וכפייה. טעים. ("אוב", רננה רז, סוזן דלל- יש לכם גוגל).

3. ועוד בעניין החמסין בעיר: רוב תודות לאלוף-הטחינה, ששלח אליי לינק לשירם של "ישראלים/פעולה/סקס". הזיעה הזאת, בעיר הזאת. כמה חם.

4. החלוצה, המנהלת את אחד מבלוגי הבישול החביבים עליי, העלתה מתכון ללחם. לא יכולתי שלא להפנות אתכם אל הצילומים הטעימים האלה. ינוסה בקרוב ואחזור לדווח. (וגם: הקץ למרת'ה סטוארט ולאצבעות מוקפדות מניקור- הידד לידיים מקועקעות שמבשלות כמו שצריך!) חביב פלוס.