כשעזבתי את בית הורי, הנמצא בישוב קהילתי פסטורלי באזור חיוג "צלול-כיין", וטלטלתי מיטלטלי ל"עיר-בלי-קונספציה", זימן אותי אבא לשיחה על החיים.

"עלמושקה", הוא אמר לי בפנים חמורות, "כל מה שאת צריכה בחיים זו סכין מטבח אחת טובה. כל השאר זה מסביב".

ביום ההוא, ולאחר שהעביר לידי ברוב טקס את סכין המטבח האמיתית הראשונה שלי, החלו ימי כאשת-חיל בדירת שותפים שכורה. לא היה לי שולחן, לא היה לי אף סיר, לא היה לי ארון בגדים. אבל- הייתה לי סכין ראויה לשמה. כך, בחודשים הראשונים שלי ב"בלי-קונספציה", ובעודי עורמת ספרים לכדי כיסא ולובשת בגדים מארגז, הקדשתי שעות בכל יום לבישול, ולמדתי עד כמה צדק אבא: אשרי אשת החיל שברשותה סכין ראויה לשמה. די לה הרי, בראויה-לשמה אחת שכזו, ויהיו טובים ימיה וערבים לילותיה, עשירים מרקייה וקצוצים סלטיה, מושלמים מרקייה ונאים קינוחייה. ואמרו אמן.

אחד הדברים החשובים לגבי עוגיות השוקולד האלה, הוא קיצוץ האגוזים. צריך לנסות לקצוץ אותם יחסית קטן-קטן, כדי שלא ישתלטו על הטקסטורה של העוגייה, והיא תישאר יחסית אחידה מבחינת המרקם. מדובר בעוגייה מאוד רכה ועדינה, ואסור שהאגוזים יהרסו את זה. אל תסמכו על אנשים שקוצצים אגוזים במטחנה חשמלית (יוצא תמיד דק מידי, והשומן של האגוזים עושה אותם עיסה), על אנשים ששמים אותם בשקית וחובטים בה עם כוס (השקית תמיד נקרעת לפני האגוזים), או על אלה שקונים אגוזים קצוצים (לא העצלן מבשל)- קיצוץ אגוזים, חברים, עושים על קרש מטבח ובעזרת סכין ראויה לשמה.

כמה טיפים חשובים:

הגלגול הזה. את בצק העוגיות הקפוא מגלגלים לכדורים קטנים ועוטפים מכל הצדדים באבקת סוכר. זה יכול להיות טיפה ואג'רס, אבל חשוב להקפיד על זה, כי פה טמון הסוד לכל הלוק המאגניב של העוגייה. הטיפ הכי חשוב לגבי הגלגול הוא לעבוד רק עם בצק ממש קר, אחרת הוא נמס בידיים והכל נהייה בלאגן. (לך על זה, שלום)

חתונה לבנה. כדי שהעוגייה תצא לבנה ויפה, חשוב גם מאוד להקפיד על זמן האפייה. ברגע שהיא בתנור שנייה אחת יותר מידי, הציפוי הלבן סתם נמס, ובמקום עוגייה חתיכה ומעוצבת יש סתם עוגיית שוקולד פושטית. חבל. הניסיון שלי מצביע על משהו כמו 10 דקות בחום בינוני-גבוה, אבל זה באמת משתנה לפי התנור שלכם. העצה שלי היא פשוט לשים עין על העייסק כמו שצריך, ואל תפחדו מלהוציא את העוגיות כשהן עדיין רכות. הכל מתקשה יותר אחרי שהם מצטננות טיפה. (אביאתר בנאי שכח מי המלך ומאיפה משתין הדג. יש לו סיכוי להינצל?)

הדרכים הידועות. כמו שאתם כבר יודעים, שוקולד, כמעט תמיד, מחבב את הטיפה המרה. כף או שתיים של קלואה או ליקר, ושידרגתם את העוגייה.

יאללה למטבח! (מקור: ספר העוגיות של מיכל לוי אלחלל)

80 גר חמאה (מסומן בד"כ על החבילה איזה גודל של גוש זה כמה גרם)

1 כוס סוכר

2 ביצים

כפית תמצית וניל

1.5כוסות קמח

כפית אב' אפיה

6 כפיות גדושות אב' קקאו (לא שוקולית!)
1/2 כפית מלח

1/2 כוס אגוזי פקאן, או קאשיו, קצוצים

1/2 כוס שוקולד צ'יפס

100 גר אב' סוכר (שקית אחת)

1. מערבבים במיקסר בקערה אחת את החמאה, הסוכר, הביצה והוניל, ומקציפים עד שהבלילה לגמרי אחידה (2 דקות בערך). מוסיפים קמח, אב' אפיה, קקאו ומלח ומערבלים עד שנוצרת עיסת בצק אחידה. מוסיפים את האגוזים והשוקולד ומערבבים היטב עם כף עד שהפיזור אחיד פחות או יותר. מכסים את הקערה בניילוניצמד ומאחסנים במקפיא בערך שעה-שעה וחצי. (בדיוק מספיק זמן לראות סרטים טיפשים ביוטיוב).

2. מחממים את התנור לחום 180 מעלות. מרפדים 2 תבניות בנייר אפייה. שמים את אבקת הסוכר בקערה קטנה

3. בעזרת כפית יוצרים מהבצק שהתקשה כדורים קטנים. מגלגלים בכפות הידיים ואז באב' סוכר, כמו כשמכינים טראפלס. חשוב שיהיה מצופה טוב-טוב במלאן אב' סוכר כי זה מה שיוצר את המראה החתיך של העוגייה.

4. מסדרים בתבנית ברווחים די משמעותיים (העוגייה מתרחבת), ושמים את הכל התבנית בפריזר ל10 דקות.

5. מכניסים ישר לתנור ואופים 10 דקות בערך, עד שציפוי הסוכר נסדק והעוגיות תופחות טיפה. מאוד חשוב להימנע מאפיית יתר, אפילו 2 דקות יותר מידי יגרמו לכל אב' הסוכר להישרף, והנה הלך פייפן המראה הלבן והאלגנטי. מוציאים מהתנור ומשהים לצינון קטן.

6. גרררררררררר

מקבץ הודעות לסיום:

1. אני לא בסדר שלא עדכנתי את הבלוג כל כך הרבה זמן. פויה עליי, התעסקתי בלימודים, עבודה ושטויות. מבטיחה לחזור לתלם ולעדכן יותר. בקרוב מאוד צפויים עוד מתכוני עוגיות שנוסו בהצלחה במשלוחי המנות של פורים האחרון.

2. חברתי היקרה מירושלים, הרבנית א', פתחה בלוג חדש בשם "רוח וצלצולים", על ספרות, יהדות, סביבה וכל מיני. הרבנית ידועה בקרב ידידה ומכריה כאושיה שנונה וחריפה להפליא, אז יהיה נחמד.

3. ועוד אחד של שלום לקינוח (שימו לב לעיצוב הקליפ המשעשע).