מזג האוויר בארץ, כרגיל, מתעתע.

רק מיהרתי להספיד את סוף עונת המרקים, והנה השבוע שוב מטר השיגי בעדת טיפותיו הדופקת, ונתעורר בי צורך דחוף להפיק איזה מרק עשיר ומחמם.

כמו שחלקכם אולי יודעים, אני כמעט תמיד מעדיפה מרקים שהם גם ארוחה, כלומר, משהו שלא צריכה להגיע לאחריו סעודה של חמש מנות כדי שאהיה שבעה. לכן, הרעיון היה להכין מינסטרונה עמוס כל טוב, להחליף גרביים, ולהנות מקולות הגשם הדופק על החלון.

מחקר מקדים שערכתי בנושא גלגל לפתחי את מתכוני המינסטרונה של שתי נשות-חיל ואושיות קולינריות ידועות, שנאבקו בינהן על הבכורה ביחס למרק. מן הצד האחד של הזירה- ג'יימי אוליבר: בלונדיני צעיר ונמרץ שמשודר דרך הביביסי ל-35 מדינות, זורה אל עבר המרקע מלוא חופניים של חושניות רפה, קסם אישי ומבטא בריטי שובה-לב. מן הצד השני, איך לא- חיים כהן: איש קטן ושחור שמשודר בחינוכית 23, ומחזיק בבעלותו שם, ופרצוף, של נהג מונית.הקרב היה, כמובן, מכור מראש, שהרי לא קומה מחוטבת או מבטא מהודק יתעתעו באשת-חיל שחשקה נפשה במרק מינסטרונה ראוי. חיים כהן לוקח. ביג טיים.

בעוד ג'יימי הנאה מפליג בשבחיה של עגבניות ומתאר את החשקים שמעוררת בו השריית העדשים, אבל מפשל מרה בכמויות ובזמנים, חיים כהן מייעץ כמו שצריך על בחירת הירקות ועל הטיגון, ומפליא להוסיף מרווה, שנותנת טוויסט מקומי לכל הסיפור. לעניין.

באופן כללי, ואני אומרת את זה אחרי שניסיתי מספר לא קטן של מתכונים מבית מדרשו של הבריטי המעורר-תאבון-כלעצמו הנ"ל, אני חושבת שניתן להודות סופסוף שג'יימי אוליבר הוא אולי מי שהייתי רוצה לראות על מסך הטלויזיה שלי (לו הייתה לי טלויזיה), אבל חיים כהן הוא האיש שהייתי רוצה לבשל איתו. מה לעשות.

[למרות כל המחמאות, אני מודה שערכתי לא מעט שינויים גם במתכון של חיים כהן, בין היתר מפני שכוס שלמה של שעועית הייתה לי עמוסה מידי, עלי דפנה היו לי פשוט מתבקשים, ומפני שאני נורא אוהבת לבשל עם יין. עוד שכלול שלי הוא התוספת של השום רק בסוף, מה שנותן לו הרבה יותר נוכחות. מה שכן, אם צפויים מפגשים חברתיים באותו היום, הייתי מציעה אולי להוסיף את השום קצת לפני. ככל שהוא יותר זמן במרק, הוא מתבשל וטעמו (וריחו) טיפה מתעמעמים. לשיקולכם.]

כמה טיפים חשובים:

עלים. התיבול הוא ממש מה שעושה את המרק הזה, ולכן על תוותרו על כמות ומגוון מעניינים. אם יש לכם גינת ירק, אשריכם, אבל גם אם לא, כדאי מאוד להשקיע לרגל המרק ולקנות כמה סוגים טובים של עלים. זה עולה בשוק בערך 3 שקלים, ומשנה את כל הטעם, נשבעת. במתכון הזה יש מרווה, רוזמרין ואורגנו, שתמיד נחמד שיהיה בלי שום קשר, וגם עליי דפנה, שעולים 2 שקלים, נמכרים מיובשים ומחזיקים לעד, כך שכדאי מאוד שיהיה לכם משהו מהם במזווה באופן קבוע.

שעועית. החלק של השעועית הוא הואג'ארס של המתכון, אבל אם מתחילים מספיק זמן מראש, זה לא באמת כזה סיפור. את השעועית צריך להשרות במים יום מראש, ואז לבשל בהרבה מים (כמו שמבשלים פסטה, לא כמו שמבשלים אורז) עד שמתרכך, ורק אז להוסיף למרק. אני הפעם עבדתי עם שעועית לא-אורגנית, ובגלל שהן בד"כ קשות וישנות יותר, הוספתי להשרייה הראשונה גם כפית סודה-לשתייה, שמזרזת מאוד את העניין. למעשה, זה כל כך ריכך את העדשים שאח"כ הייתי צריכה לבשל אותם רק חצי שעה. תענוג.

קילופים. רוב האנשים נרתעים מקילוף עגבניות, אבל למעשה אם מקפידים לחלוט אותם קודם במים כמו שצריך, זה לא כזה סיפור. צריך להרתיח מים בקומקום, לכסות את העגבניות לגמרי, לסגור עם מכסה, ולחכות בערך רבע שעה. אחר כך מקלפים ביד בצ'יק.

בישולים. או! זה חשוב. בניגוד למה שמוכר לנו ממרקי עדשים למיניהם, ומחלק מהמרקים הטחונים, המרק הזה ממש לא אוהב בישול יתר. הפסטה נהיית רכרוכית, הירקות מתעייפים, והשעועית מתפרקת. לא כיף. אני בישלתי אותו בערך 40 דקות, אבל אני מציעה כמובן להיות כמה שיותר קשובים לקדרה כשהיא על האש, ולנסות לראות מה קורה שם. קחו תמיד בחשבון שמרק שעומד חם ממשיך "להתבשל" גם אחרי שמכבים את האש, כלומר, הירקות שלכם, ובעיקר הפסטה, צפויים עוד להתרכך גם אחרי הבישול.

חיתוכים. אז פה, בעצם, קבור הכלב. אם תקפידו על חיתוך טוב, יהיה לכם מרק חתיך ומוצלח יותר, כי רק אם הירקות יהיו חתוכים באותו הגודל, זמני הבישול שלהם יהיו קרובים וימנעו פישולים כמו בטטה קשה להחריד יחד עם פירה תפוח-אדמה.

חתיכים. חיים כהן לא, ג'יימי אוליבר כן. שופו:

תחת שמיים כחולים. ג'יימי מתגרד

יאללה למטבח!

6 עגבניות יפות

חצי כוס שעועית לבנה

1 בצל ענקי, או שניים קטנים

1 תפו"א בינוני

1 בטטה גדולה

2 גזרים

4 גבעולי סלרי, כולל העלים

1 פלפל אדום גדול

2 כוסות יין לבן

2 ליטר מים

4-5 עלי דפנה

גבעול מרווה

כמה גבעולי אורגנו

גבעול רוזמרין

5 כדורי פלפל אנגלי שלם

מלח גס

פלפל שחור גרוס

2 שיני שום

1 כוס פסטה קצרה (כמו בתמונה)

1. את השעועית משרים לילה מראש במים, אפשר עם כפית סודה, שמרככת אותם עוד. מבשלים בהרבה מים עד שמתרכך, מסירים מהאש ומסננים.

2. חולטים את העגבניות במים רותחים, מחכים 15 דקות, ומקלפים בידיים, כמו תפוז. קוצצים את העגבניות לריבועים קטנים.

3. את הבצל חותכים לקוביות, ומטגנים בשמן זית. בזה אחר זה מוסיפים את הירקות הקשים חתוכים לקוביות בגודל אחיד: גזר, בטטה, תפוח אדמה.

4. נותנים לירקות טיפה להתרכך, ומוסיפים את הפלפל, חתוך גם הוא לקוביות בגודל דומה, יחד עם גבעולי הסלרי החתוכים, וכל העלים הנחמדים, הפלפל האנגלי, והמלח הגס.

5. מוסיפים את העגבניות, עלי הסלרי עצמם, והיין, מבשלים כמה דקות, מנמיכים את האש, ומוסיפים את השעועית הלבנה ו2 ליטר מים רותחים מהקומקום.

6. מבשלים בערך חצי שעה, לא יותר (שימו שעון!).

7. אחרי חצי שעה, כשהשעון מצלצל, מוסיפים פלפל שחור גרוס, פסטה, ושתי שיני שום כתושות, לעוד 5-7 דקות בישול, לא יותר. הפסטה תישאר קצת קשה, אבל היא מתרככת המון בהמשך.

בטטה, תפו"א, גזר, עלים, עדשים, פסטה, עגבניות, פלפל. בהתחלה ניסיתי לעשות מזה פרוטרט סטייל פיבן, אבל יצא לא מצחיק