. הרגע שבו החפצים מתרוקנים מהיותנו, מאישיותינו, מהמגע. גם החפצים הקרובים, אפילו הקרובים שבקרובים (חולצת הטריקו האפורה שרך לישון בה, נעלי הבית, הדפים, המחברות, מברשת השיניים) מתרחקים מאיתנו והופכים חלולים וריקים בתכלית. שקיות-שקיות החפצים שלנו מתעטפים בלובן פלסטיק אטום, נערמים, נעשים זרים. הנה הן מתעופפות ממני והלאה- עדת ציפורים גמלוניות, מקרטעות, מתקשות בתעופה- הנה הן […]

. מאז ומעולם היה לי איזה עניין עם עוגיות. לרצות שהאושר יבוא במנות קטנות, לא מדויקות, בלי קרם וקישוטים. לרצות לתפוס אותו בין שתי אצבעות ולטבול בקפה. מאז ומעולם היה לי איזה עניין עם הלילה. חיות ליליות, קדמוניות, שמגיחות מתחת למיטה בחושך. חוסר נחת, דאגה, פחד. תנין שפוקחת צהובות, עין אחר עין.