מתו כבר עשרת אלפים איש בניו יורק. המומחים אומרים שזה יקח זמן. המון זמן, מעט זמן, יש כל מיני אורכים לזמן, כך גיליתי בחודש האחרון. אחר כך אמרו שהשבוע יהיה הפרל הארבור של המלחמה בקורונה. הניין אילבן של האסון. אני מפחדת מכך שהרבה אנשים ימותו, וחרדה גם מתחושת הזרות שמכה בי כשאני מבינה מה הוא […]
אביב באטרף. ילדים שיוצאים לשחק בחוץ. טינאייג'ריות במכנסיים קצרצרות (השנה למדתי את הביטוי בוטי-שורטס). הורים עם עגלות שיושבים על המדרגות לספוג שמש. אביב באטרף, ואחרי כל החורף הזה טמפרטורות כמו שש עשרה מעלות נראות לכולנו ממש על גבול החמסין (למרות שבארץ אקלים כזה מתוייג כחורפי).
לא שאני הולכת לחדש לכם, אבל אפונה היא מלכת הירקות. משהו בירוק-ירוק הזה, במתיקות, בצורה העגלגלה של האפונים עצמם (שלא לדבר על זה שהפרחים מריחים נפלא בעונתם ושמרק אפונה זו הסיבה העיקרית לזה שיש חורף בעולם). אם התמזל מזלכם ונפלתם בעונה (הקצרה) של האפונה על אפונה טרייה- זו בכלל חגיגה.