אחד הדברים הכי משונים בלגור במקום אחר זה לבוא לביקור בארץ. להגיע כמו תיירת, להשתאות: כל מה שהשתנה וכל מה שלא השתנה, שניהם מפתיעים אותי. וגם בתוך עצמי, מפתיע להגיע לביקור קצר, כמו אורחת, אבל להרגיש בבת אחת כמה שאני שייכת פה. איך שאני מתאימה למקום הזה יותר מלכל מקום אחר שהייתי בו, מתאימה ממש, […]
נגמרו לי הרעיונות לסיפורים ונגמר לי הכוח מהחום ונגמרו לי החצילים במקרר ונגמר לי החשק לבשל ונגמר לי שבוע עמוס של עבודה שנמשכה כל יום עד הלילה ונגמרו לי המשאבים של הלבד ושל השקט כלומר נמס לי כל השלג ששומר על קצת לבן בתוך ממלכות הלב והרגשתי שחנוק לי בחדרי, בביתי, בעיר הזו כבר חנוק […]
קר בירושלים וזה עושה לי טוב. אנשים חובשים כובעים בין אם הם יראי שמיים ובין אם לא. אנשים נושפים החוצה אדים לבנים בין אם הם מעשנים סיגריה ובין אם לא. העצים מתנועעים ברוח בכבדות ואפילו עמוד הרמזור באגריפס רועד. בגלל הגשם והרוח המחירים במחנה יהודה נמוכים במיוחד.
(פוסט ראשון מבודפשט. סיפור מכאן, תמונות ומתכון שהכנתי בתל אביב ועדיין לא הספקתי לפרסם בבלוג). . כשהייתי בת חמש עשרה התאהבתי נואשות בילד אחד מבית הספר, שלא גילה בי עניין מיוחד. הזמן וכוחו היצירתי של הזיכרון, ובמיוחד הזיכרון שקשור בגיאוגרפיה הנפתלת של ירושלים, לא מאפשרים לי לשחזר עכשיו באופן ברור את שם השכונה שבה הוא […]
. (בתחתית הפוסט: הפתעה) אחר כך יש ברדיו עטור מצחך זהב שחור. היא אומרת, אולי זה כמעט מובן מאליו להגיד, אבל זה השיר הכי יפה ששמעתי אי פעם בעברית. אני מחייכת אליה ועושה עם הראש, כן, מקווה שנמשיך עוד ועוד לנסוע ככה בלילה, בירושלים, עם יוני רכטר ברקע. לנסוע עוד ועוד באוטו. מישהו בטח כבר […]
/ ברגעים הללו, שבהם העולם נופל כלפי מעלה כמו במחילת הארנב הלבן, ברור לי שאגיע לירושלים. גדולים ממני ונואשים ממני עשו זאת לפני, עלו אל ההר לחפש נחמה. עכשיו אני. יודעת בדיוק לאן פני מועדות, ומה היא תגיד כאשר היא תפתח את הדלת (כמה את יפה, כמה טוב לפגוש אותך), זה הזמן לדפוק על דלתה […]
אנחנו מחפשים את הדרך לספרייה של המחלקה להיסטוריה, ובסוף המדרגות מגלים חדר בשיפוצים ושלטים שמכוונים אותנו למקום אחר. ריחות של צבע, כיסאות אקראיים, עובד ניקיון. כ' מתרגז. שנה אחת שלא היה פה, וכבר ככה. ועכשיו הוא צריך למצוא דירה, ולטפל ברישום של האוניברסיטה, ולגלות איפה הספריות החדשות. "זה בוודאי באסה," אומר לי כ' בעברית מצוחצחת […]
נסיעה לירושלים. עוד לפני שמגיעים לבית העלמין שבמעלה ההר, משהו ממשקלן של אלפי שנות היסטוריה כללית ועשרים שנות היסטוריה אישית שהיו לי כאן רובץ עליי. האוטובוס עוצר ברמזור, מתחת לגשר המכוער שבכניסה. האנשים שיושבים לידי נראים לי קצרים ועצובים (כמו אנשים שנכנסים אל ירושלים מתחת לגשר).
כשעזבתי את בית הורי, הנמצא בישוב קהילתי פסטורלי באזור חיוג "צלול-כיין", וטלטלתי מיטלטלי ל"עיר-בלי-קונספציה", זימן אותי אבא לשיחה על החיים. "עלמושקה", הוא אמר לי בפנים חמורות, "כל מה שאת צריכה בחיים זו סכין מטבח אחת טובה. כל השאר זה מסביב".
מזג האוויר בארץ, כרגיל, מתעתע. רק מיהרתי להספיד את סוף עונת המרקים, והנה השבוע שוב מטר השיגי בעדת טיפותיו הדופקת, ונתעורר בי צורך דחוף להפיק איזה מרק עשיר ומחמם. כמו שחלקכם אולי יודעים, אני כמעט תמיד מעדיפה מרקים שהם גם ארוחה, כלומר, משהו שלא צריכה להגיע לאחריו סעודה של חמש מנות כדי שאהיה שבעה. לכן, […]