/ הבמאית י' סיפרה לי לא מזמן שלפי ביוגרפיות שפורסמו בעשור האחרון, מסתבר שברכט היה גנב ערמומי. כל הרעיונות הגדולים שלו, המחזאי החשוב והמשפיע ביותר של המאה העשרים, נהגו בכלל על ידי הנשים והמאהבות שלו, שנותרו, כמעט תמיד, בצילו הענק. זה פנטסטי בעיניי. אני חושבת על ברכט, שודד הדרכים האהוב עליי, פיראט קומוניסטי שכמותו, חזיר […]

' בגיל 14 הוא התחיל להבין שמשהו כנראה קורה. בגיל 16 הייתה הנשיקה הראשונה שלו. באותה שנה הוא סיפר לאמא שלו שהוא אוהב בנים. היא שלחה אותו לפסיכיאטרית, שהסבירה לו שיפסיק עם זה, ואולי הוא חושב שזה מגניב או מיוחד אבל זה כבר שנים לא  באופנה, ההומואויות. באותה שנה הוא ניסה בפעם הראשונה להתאבד. אנחנו […]

. "כשהיינו קטנות חשבתי תמיד שהחיים שלך מעניינים יותר משלי," אומרת לי א' בערב ירושלמי קריר, "תמיד היו לך סיפורים והרפתקאות. אחר כך הבנתי שזה דווקא אותו הדבר, אבל אצלך הכל נראה לי אחרת בגלל איך שאת מספרת". אנחנו יושבות ושותות בירה בפינה ליד מגרש הרוסים, והיא מזכירה לי שבגיל 7 הייתי מקריאה בכיתה סיפורים […]

אנחנו מחפשים את הדרך לספרייה של המחלקה להיסטוריה, ובסוף המדרגות מגלים חדר בשיפוצים ושלטים שמכוונים אותנו למקום אחר. ריחות של צבע, כיסאות אקראיים, עובד ניקיון. כ' מתרגז. שנה אחת שלא היה פה, וכבר ככה. ועכשיו הוא צריך למצוא דירה, ולטפל ברישום של האוניברסיטה, ולגלות איפה הספריות החדשות. "זה בוודאי באסה," אומר לי כ' בעברית מצוחצחת […]

"אם אי פעם באמת יהיה לנו אומץ" אמר לי אי-אז ידידי ס', "נצטרך לשרוף את כל הרומאנים שבעולם ולהשאיר רק ספרי שירה". "אתה צודק", עניתי לו אני "ולא רק מפני שהיא יפה ומדוייקת הרבה יותר, אלא גם מפני שהיא בזויה וטפשית יותר, ולכן- חומלת. ובעצם, צריך הרי היה לשרוף גם את כל ספרי השירה שבעולם ולהשאיר רק ספרי […]

כשאת מבשלת, לא נשאר שום דבר. (הציניקים שביינכם מגחכים: נשארים הכלים. בשר הירכיים המתעבה. הכוויה מהתנור). ובכל זאת- הדבר עצמו לא נשאר. לשרוק מנגינה אל הרוח. לשרטט פרצופים על האדים שעל השמשה. לדקדק עד אחרון המגדלים בארמון שאת בונה בחול, ולתת לו להתפרק ברגע שהגל הבא מגיע.