קופסאות אוכל שמביאים לעבודה זו אומנות שלמה. צריך בד"כ להיזהר עם השום, כי את בציבור, ולהימנע מפטרוזיליה, פרג וכוסברה (שנתקעים בשיניים). צריך משהו בריא, כי זה המפלט שלך מהג'אנק שמוכרים בקפיטריה, ולא כבד מידי, אבל משביע, וצריך משהו לא רטוב מידי שלא יהפוך לסמרטוט ולא ישפך בכל התיק. וצריך כמובן את הקופסא הנכונה, שהיא אטומה […]
"קשה להיות סטודנט בברלין" מפטירים לעברי בציניות ד' ור', שניים מהסטודנטים הישראלים שלומדים איתי את הסמינר. "צריך להתמודד כל יום עם תחבורה ציבורית זולה ויעילה, או עם שכר דירה נמוך ודירה ענקית, ואז עוד עם שלוש קפיטריות שמציעות ארוחת צהריים מלאה, כולל קינוח ובירה, בפחות מחמישה עשר שקלים. קשה מאוד."
אז העניין הוא כזה: שלושה חודשים, לפחות 100 כוסות קפה שחור, 117 הערות שוליים, 3 התקפי יאוש, 2 שינויים מוחלטים של נושא הכתיבה שהחזירו אותי לנקודת המוצא, כמה נסיעות מיותרות לארכיון בירושלים, כ-80 שעות במצטבר של קונטרול טאבים וצפייה במערכונים מדובבים ביוטיוב, ובסוף, 33 עמודים כתובים. סיימתי לכתוב את עבודת הסמינר הבלתי נגמרת שלי על […]
יום אחד, כשאגיש סופסוף את אחרונת העבודות שמסרבות לכתוב את עצמן ואזכה לסיים את התואר, עוד אערוך חשבון נפש אמיץ אודות ההרגלים הרעים שפיתחתי באוניברסיטה. הרשומה ההיא, שסביר מאוד להניח שבעקבותיה אשנה את דרכי ואהפוך את עצמי, כמו גם את רבבות קוראיי, לסטודנטית יעילה, חרוצה וחיובית, תמנה אחת לאחת את כל תופעות הדחיינות, הבכיינות, ורגשות […]
"העניין הוא," הסבירה לי שותפתי ס', בעודנו פורשות שלל חשבונות צבעוניים על שולחן המטבח ודנות במצבנו הכלכלי ההולך מדחי אל דחי "לדעת לבחור את עבודת הסטודנטים שלך בחוכמה. צריך להשתכלל. אין מצב שהכספומט שלי ימשיך לנהום עליי כל פעם שאני מתקרבת".
אם מישהי מכן, נשות חיל יקרות שלי, לומדת או למדה פעם באוניברסיטה, הסיפור הבא בוודאי יצלצל לכן מוכר: ובכן, בשבוע שעבר הייתי צריכה לכתוב עבודה לקורס על ההיסטוריה של אירופה במאה ה-20. מאחר והיקף העבודה היה צריך להיות כשישה עמודים, בחרתי בנושא "הזרם האקסיסטנציאליסטי וההקשר ההיסטורי שלו במאה העשרים", מפני שהגעתי ביני לביני למסקנה המתבקשת ש"אקסיסטנציאליזם" […]
או! לקח לי המון זמן להעלות את הפוסט הזה. לא, זה לא רק בשל העובדה המצערת שמחשבי-יחידי-אשר-אהבתי בוגד בי לאחרונה ומוחק לי את הטקסטים באופן אקראי. זה קשור גם בעובדה הפשוטה שאני מאוד רוצה לשכנע אתכם להכין את הפיצות האלה, ואני לא בטוחה איך לעשות זאת. להכין פיצות בבית, בואו נודה בזה כבר עכשיו, זה […]
לפני כמה שבועות השכנה שלי, זקנה צפודה וערירית שחיה בדירה הסמוכה, נעלמה. במשך כמה ימים לא ראינו אותה דוחפת את עגלת השוק שלה בחדר המדרגות. כשדפק על דלתה פקח עירוני חמור סבר, אני ושותפותיי לדירה החלנו להמר בינינו באשר למצב הריקבון המתקדם שבו הוא וודאי מצויה (כולל מספר הגיגים מזעזעים בנוגע לחתולה). כשבוע לאחר מכן, […]
על מבחנים, עבודות, ועוגיות קשים ימייה ומרים לילותיה של הסטודנטית למדעי הרוח. לא בגלל ההתמודדות היומיומית, העקובה מדם, מול דודות, נהגי מונית, חברים, וזרים גמורים ברחוב שנועצים בה את ה"ומה תעשי עם זה?" שלהם (מה-תעשה-עם-הפרצוף-שלך, היא משיבה).