יש כמה סיבות מאוד טובות להוסיף אפרסקים לגספאצ'ו שלכם:
– כי המתיקות של האפרסקים מאזנת באופן מושלים את חמצמצות העגבניות והופכת את המרק הקר לעדין ועשיר יותר.
– כי בעונה הזו גם האפרסקים וגם העגבניות מגיעים לשיאם: העגבניות מתפקעות מרוב מתיקות ואדמדמות ויופי, והאפרסקים רכים ונוזלים בצהוב חזק. הריח של האפרסקים משתנה כשהם בשלים באמת.
– כי ככה עושה דפנה (אמא של א', כלומר החותנת שלי) וחשוב לשמור על מסורות משפחתיות.
– וחוץ מזה, אם אף אחד לא סיפר לכם, אז תדעו שאפרסקים פשוט מאוד מאוד אוהבים טימין. זה שילוב משמיים (ויום אחד גם אכתוב פה על גלידת אפרסקים וטימין).
המשך…
הבית הוא כמו השמש: כל הכוכבים שלי מסתובבים סביבו, גם כשאני רחוקה. עוד מעט תמלא שנה לנסיעה שלי לניו יורק, ולמרות שהעולם שלי פה מתחיל להיות מוכר ואהוב, עדיין נראה לי שרוב החיים שלי כאן מוגדרים ביחס לבית שלי בישראל, למי שאני שם, לסוג החיים שממשיכים שם בלעדיי.
ויחד עם זאת, הכוכבים שלי מסתובבים גם סביב עצמם, ואחד סביב השני. אני משתנה מהר מאוד. יש לי פה בית וזהות, חברות, איש שמזהה אותי בדוכן הירקות ומדבר איתי כמה מילים בבוקר. יש לי אפילו כמה מחשבות שמתנסחות באנגלית.
המשך…
אחד הדברים הכי משונים בלגור במקום אחר זה לבוא לביקור בארץ. להגיע כמו תיירת, להשתאות: כל מה שהשתנה וכל מה שלא השתנה, שניהם מפתיעים אותי. וגם בתוך עצמי, מפתיע להגיע לביקור קצר, כמו אורחת, אבל להרגיש בבת אחת כמה שאני שייכת פה. איך שאני מתאימה למקום הזה יותר מלכל מקום אחר שהייתי בו, מתאימה ממש, בגוף. בתנועות, בחיתוך הדיבור, בלהבין גוונים של טון כשמדברים איתי, בווליום של הצחוק שלי שמצלצל פה מדוייק יותר, לא חורג, בללכת ברחוב בקצב שבו שאר האנשים הולכים.
ויש גם תענוג ברגע הזה של להגיע כמו תיירת. יש דברים שנראים יפים יותר בביקור קצר, וגם נעים ומגרה להיות פתאום בנופש בתוך החיים, במקום שבו בדרך כלל חייתי שיגרה. זו הזדמנות שלא הייתה לי אף פעם כשגרתי פה- להיות אורחת.
המשך…
כשמאיה אמרה לי שהיא הכינה עוגת פטרוזיליה יכולתי להגיב רק בצורה שבה כל אדם שפוי אחר היה מגיב- הודעתי לה חגיגית שאני מגיעה לארץ עוד מעט ושתכין לי עוגת פטרוזיליה כדי לטעום.
עוגת פטרוזיליה, זה נשמע הזוי מספיק כדי להיות טעים, ולמען האמת אני מספיק אקספרימנטלית בכדי להנות מפטרוזיליה בכל מיני שילובים מוזרים. העוגה באמת הייתה מעולה, באתי לטעום ועל הדרך הכנתי גם לביבות פטרוזיליה טבעוניות שרצו לי בראש כבר איזו תקופה, מה שאומר שאנחנו מגישות לכם כעת את שיתוף הפעולה החגיגי והאימתני הנ"ל בנושא פטרוזיליה.
המשך…
יש כמה סיבות טובות מאוד להכין צנצנת גדולה של ירקות מוחמצים:
למשל, כדי להוסיף משהו לסנדוויצ'ים שהוא חריף וחמוץ וטעים ומשאיר שובל צהוב על הטחינה שלכם.
למשל, כי באתם לבקר את המשפחה שלכם לזמן קצר מניו יורק ואתם רוצים להשאיר אצלם משהו שהם יאכלו גם אחרי שאתם תסעו חזרה.
למשל, כדי להעמיד את הצנצנת על איזה אדן חלון וליצור קישוט יפיפה שיעמוד במטבח ויוסיף בו משהו צבעוני ואווירה כזו של בית-בית-בית. של הכנתי-בעצמי ושל הפעם-עשיתי-יותר-חריף ושל כל פעם שמישהו נכנס למטבח הוא פוער את הצנצנת ושולף איזו כרובית צהבהבה ונוגס בה ברעש ובחיוך, ואז עוד מישהו נכנס, ושולף לו איזה גזר, והם מפטפטים, ושולפים גם איזה כוס של מיץ או של עראק, ואיזה אבטיח, וסתם מקשקשים במטבח כי זה משהו שמשפחות עושות במטבח בבוקר יום שבת.
המשך…
צנונית- הירק המוזר הזה, הורוד הזה, החריף-בקטע-אחר הזה, ממשיך להפתיע אותי. שנים שלא קלטתי מה העניין עם הירק הזה, אבל הוא הולך ומתחבב עליי ואני כל פעם מנסה להכין איתו דברים חדשים.
השבוע גילית שלאפות אותו בתנור זה סוג של אנטיפסטי קליל, ממש עדין וממש ממש טעים.
לא צריך לקלף את הצנוניות ולא כלום, רק לנקות מהבוץ שיש עליהן בדר"כ, לצפות היטב בשמן זית (אפשר לזלף ישר לתבנית, אני מעדיפה לערבב קודם בקערה עם השמן זית כי ככה רואים שהוא עוטף את הירקות מכל הצדדים טוב טוב, וזה גם חוסך בכמויות השמן וגם מניב תוצאה טובה יותר).
מניחים בתבנית מצופה בנייר אפייה ומוסיפים קצת מלח גס ועלי רוזמרין.
אופים בחום גבוה בערך חצי שעה, עד שכל הצנוניות נראות שחומות וטעימות.
בקיצור, הלילה אני אמורה להגיש טיוטא לעבודה די גדולה שאני כותבת עכשיו באוניברסיטה, ומאחר ואין לי זמן לכתוב בבלוג או לבשל, אני פשוט אוכלת תותים טריים וטעימים ישר כמו שהם מהקופסא.
טעים מאוד לאכול תותים. מה יותר טעים מתותים?!
האמת, תותים עם בלסמי מצומצם. יותר טעים מתותים.
ומה יותר טעים מתותים עם בלסמי מצומצם? להוסיף לזה רוזמרין.
ובצק חם ואוורירי וריחני.
ושמן זית.
ומלח גס. שחור.
המשך…
אני גרה בעיר של אמביציה. עיר של מגדלים פורחים באוויר. עיר של רכבות מהירות, כסף גדול, אנשים שבוער להם כל הזמן להגשים את עצמם. לממש את ההבטחות שמודבקות להם מאחורי הריסים.
ותוכנית הדוקטורט בקולומביה היא כמובן חלק מזה. מהתחושה שכולם דוחפים קדימה, גבוה, שצריך להצטיין. כבוד, יוקרה, מילים גדולות. בני אדם שמנסים למקסם את עצמם: זה בעצם גם דבר מאוד מצחיק. וקצת טיפשי. אנשים שלוקחים את עצמם ברצינות רבה זה דבר קצת מעייף.
המשך…
קופסאות אוכל שמביאים לעבודה זו אומנות שלמה. צריך בד"כ להיזהר עם השום, כי את בציבור, ולהימנע מפטרוזיליה, פרג וכוסברה (שנתקעים בשיניים).
צריך משהו בריא, כי זה המפלט שלך מהג'אנק שמוכרים בקפיטריה, ולא כבד מידי, אבל משביע, וצריך משהו לא רטוב מידי שלא יהפוך לסמרטוט ולא ישפך בכל התיק.
וצריך כמובן את הקופסא הנכונה, שהיא אטומה מספיק וגדולה מספיק. וצריך לזכור להביא כף (אני תמיד שוכחת).
המשך…
(שימו לב, השבוע פוסט במתכונת פורים מיוחדת בה כל בלוג אוכל "מתחפש" לבלוג אוכל אהוב אחר. המתכון, למרות האווירה המבודחת מסביב, דווקא ממש טעים ברצינות גמורה. לא בתחפושת.מבטיחה. ואפשר להכין אותו גם עם עגבניות טריות ותרד טרי, אבל יצא לי סבבה גם עם עגבניות של קופסת שימורים (יש לזה יתרון דווקא מבחינת הנוזליות, כי זה מגיע כבר ברוטב) ועם תרד קפוא משקית של הסופר).
***
המשך…
