אם אתם לא מזהים את כתב היד, הסיבה הפשוטה היא שאני מקלידה כרגע מהמחשב של א'. כן, זה קרה: אחרי כמה ימים שגרם לי בעיות, המחשב שלי שבק חיים. לא משנה כמה שהקפדתי ללחוץ "אישור" על שלל ההודעות המפחידות והמסכים הכחולים שהוא שלח לי, לא משנה כמה לחישות אהבה ואנרגיה חיובית שלחתי אליו- ידידי האלקטרוני […]
או! לקח לי המון זמן להעלות את הפוסט הזה. לא, זה לא רק בשל העובדה המצערת שמחשבי-יחידי-אשר-אהבתי בוגד בי לאחרונה ומוחק לי את הטקסטים באופן אקראי. זה קשור גם בעובדה הפשוטה שאני מאוד רוצה לשכנע אתכם להכין את הפיצות האלה, ואני לא בטוחה איך לעשות זאת. להכין פיצות בבית, בואו נודה בזה כבר עכשיו, זה […]
למשך שבוע בערך, אי שם בתחילת מאי, כולם מברכים על כך שהגיע האביב: סנדלים נרכשות, כתפיות נחשפות, הימים מתארכים. יש תחושה של אופטימיות באוויר. אפשר לדמיין פרחים, או שדות שטופי שמש ושמלה לבנה. אי שם באמצע מאי, באיבו של גל החמסינים הראשון, האשליה הזו נראית מגוחכת כמעט כמו הניסיון לתרגם את השיר הזה. "אביב דמיקולו", […]
"תשאירו עוגה" אמר א' כשסיימתי להכין את העוגה הזו "אני אחזור לצלם אחר כך כמה פרוסות בשביל השלב האחרון". א', הצלם המוכשר של הבלוג הזה ואשת חיל בפני עצמו, ידע כנראה עם מי הוא מתעסק. "אין שום בעיה" השבתי בארשת רצינית שסיגלתי לעצמי בדיוק לשם מצבים שכאלה, "מי כבר יאכל את כל זה?! תבוא מחר, […]
ביום שני שעבר, בעוד מיליוני נערות חשופות ירך צעדו ברחובות פלורנטין ודרכו לי על כפות הרגליים, הרהרתי בענייני טקסטורה של עוגיות. הרעיון היה, לאחר ההתקהלות המגעילה שנקראה בטעות "מסיבה", לחזור הביתה ולעבוד על משלוח המנות המסורתי של י', המורה האגדי שלי לסקסופון מתקופת התיכון. אחת הסוגיות שהעסיקו אותו בעניין המשלוח היה הרצון לצרף סוגים מעניינים […]
כשעזבתי את בית הורי, הנמצא בישוב קהילתי פסטורלי באזור חיוג "צלול-כיין", וטלטלתי מיטלטלי ל"עיר-בלי-קונספציה", זימן אותי אבא לשיחה על החיים. "עלמושקה", הוא אמר לי בפנים חמורות, "כל מה שאת צריכה בחיים זו סכין מטבח אחת טובה. כל השאר זה מסביב".
חידת הקולורבי. תודו שזה נשמע שם של שידור חוזר בטלויזיה החינוכית ובכן, קולורבי הוא אחד מהדברים הכי מוזרים שיצא לי לפגוש. זה קשה נורא, יש לזה צבע ירוק חייזרי, ריח של כלום, שם מוזר לאללה, והמון המון קרניים. עוד נתון מדאיג שאני חייבת לציין בנוגע לקולורבי, זה שמשום מה הוא נורא דומה לדמויות האלה שהסתובבו […]
"הייתה מלחמה, ולא רק שהיתה מלחמה, הייתה בצורת, וגם מכת ארבה, וכמה מגיפות, בקיצור- אנשים אכלו אותה. השדות הושחתו. מה שלא השחית הארבה, השחיתו הארנבות. מה שלא השחיתו הארנבות השחיתו האנשים, שגם השחיתו את הארנבות. אישה אחת, שמנה בובמה, הלכה בשבילים שבשדות היבשים וחיפשה משהו לאכול, משהו משביע." –מתוך: האישה שהעדיפה לחפש אוכל / אורלי […]
על מבחנים, עבודות, ועוגיות קשים ימייה ומרים לילותיה של הסטודנטית למדעי הרוח. לא בגלל ההתמודדות היומיומית, העקובה מדם, מול דודות, נהגי מונית, חברים, וזרים גמורים ברחוב שנועצים בה את ה"ומה תעשי עם זה?" שלהם (מה-תעשה-עם-הפרצוף-שלך, היא משיבה).
דיברתי פעם עם איתמר על זה שיש דברים שמקבלים את הטעם שלהם מחדש בחורף. משהו באור הזה נותן להם עוד צל. נוקטורנו של שופן בפסנתר. לאונרד כהן שר על צ'לסי הוטל. הגוונים של הירוק בדשא.