אז זהו. אנחנו נפרדות. עברו עליי הרבה מאוד ימים ולילות איתה בזמן האחרון, ההיא שהפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני ומאיך שהיום שלי נראה. בשוכבי ובקומי. ברגעים הקשים שלנו היא קראה לי "מפגרת" ואני קראתי לה "סבל". ברגעים היפים שלנו היא קראה לי "מבריקה" ואני קראתי לה "מרתקת". ברגעים הסתמיים היא חיכתה לי בשקט ואני […]
מסע תענוגות בארץ הקודש (שברי יומן מסע). #יום שבת# מסע תענוגות בארץ הקודש. איפה שהטחינה טעימה לי, והקפה עם ההל טעים לי, והתחילה עונת התותים, והמלפפונים סוף סוף בגודל נורמאלי, ויש זעתר וסומאק וסילאן ותמרים נפלאים. מסע תענוגות בארץ הקודש, הראש שלי סחרחר מרוב מילים, שברי מפגשים עם אנשים אהובים, עם אנשים אהובים פחות, החום, […]
. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שירה ופרוזה עושים לאנשים שני דברים אחרים לגמרי. משהו בקצב, משהו בתשומת הלב, משהו במשך הזמן. אפשר לקרוא רומן כמה שבועות, והוא נח כל לילה ליד המיטה, אבל שיר חייבים לקרוא עד תום, חייבים לגלגל על הלשון, לקרוא כמה פעמים, אם אפשר. הרבה אנשים שכותבים שירה […]
. לא פשוט לי להבין את הכאב שבלהיות זרה. גם מפני שאני רגילה לחשוב על עצמי כאישה שששה אליי הרפתקאות ואוהבת את תחושת הזרות והמסע, גם כי מערכת היחסים שלי עם הארץ מאוד לא פשוטה, ובעיקר כי לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה. הבית שלי הרי היה ועודנו מקום שאני חולקת עם א' ומדברים […]
עוגת שזיפים from Noa Levin on Vimeo.
. בבת אחת נהיה קר. אפור בחוץ, וגשם. איך זה קרה ככה פתאום. הרגע הזה שבו העיר מחליפה עונה. חשוך כבר בשלוש אחר הצהריים. בשוק מוכרים המון סוגים של דלועים. דלורית, דלעת, דלעת עגולה, דלעת ערמונים. לא נראה לי שיש לכל הסוגים שמות בעברית. על פני האדמה, בני האדם שיש להם מתעטפים במעילים ובצעיפים. מתחת […]
(מולטי פוסט בשיתוף פעולה עם מאיה מבצק אלים) זה קטע מוזר, עם הזמן. תמיד יש לי תחושה שהוא עובר מהר מידי או לאט מידי, או לצדדים, או לאחור. היום, למשל, חשבתי פתאום על זה שכבר שלושה חודשים עברו מאז שנסעתי לכאן. זה מרגיש פחות, כי נדמה לי לפעמים ששלושה חודשים זה הרבה. וזה מרגיש יותר, […]
. אני לא תמיד יודעת לזהות את הרגע המדויק, כשמשהו משתנה באופן בלתי הפיך. את הרגע שהחלמון של הביצה הופך מצהוב מבריק לצהוב עמום, וצריך לכבות את האש. את הרגע שבו נהיה פה פתאום קר, קר באמת, ואני מתעטפת בשכבות רבות לפני שיוצאת מהבית.
. דברים שאת מתחילה באינטרנט, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו. למשל לפתוח בלוג. לגלות שזה צובר תאוצה. שאנשים קוראים. לחשוב שאת כותבת מתכונים, ולגלות שאת כותבת. לגלות שכל החיים שלך כמעט מתועדים פתאום בין מתכון לעוגה ומתכון לטופו.
. ידעתי שנעשה סנפלינג, וידעתי שקצת אפחד בהתעקלות הסלע ומשקל הגוף שמושך מטה, אבל לא ידעתי שגם יהיה צריך לקפוץ. הרגע שלפני הרגע שלפני הקפיצה הוא רגע של אין-בעיה. עדיין לא בקצה הסלע, עדיין בלי לשמוע את שצף המים, עדיין קצת לפני הרגע של הפחד. בגולן כמו בגולן, בכל מסלול מים שכזה יש גם קבוצות […]