נגמרו לי הרעיונות לסיפורים ונגמר לי הכוח מהחום ונגמרו לי החצילים במקרר ונגמר לי החשק לבשל ונגמר לי שבוע עמוס של עבודה שנמשכה כל יום עד הלילה ונגמרו לי המשאבים של הלבד ושל השקט כלומר נמס לי כל השלג ששומר על קצת לבן בתוך ממלכות הלב והרגשתי שחנוק לי בחדרי, בביתי, בעיר הזו כבר חנוק […]
, אני אוהבת את הבלוג של אפרת כי אני אוהבת דברים יפים וטעימים, וכי מעניין אותי לקרוא על חיים של אחרים ולהציץ אל המטבח שלהם. לאפרת יש במטבח כל מיני דברים שלי בדרך כלל אין: ירושלים, ילדים, פיסטוק, קמח כוסמין. באתי אליה לפטפט (ולבשל) והאור הזה מהחלון הגדול חייך אליי כבר מההתחלה. פגשתי את פיצי, […]
, היה קר והיה אפור והיו דקלים והיינו מאושרים והגענו ברגל אל האוקיינוס הפסיפי. ציפורים מוזרות, רוח, יאכטות רועדות במפרץ הקטן שליד. בתרמיל שלו ענבים ושוקולד, בתרמיל שלי מחברת ועט והשימלה שלבשתי מוקדם יותר באותו הבוקר. מאזינים למוזיקה באוזניות הלבנות שהוא הביא, אוזניה אחת לכל אחד מאיתנו. אני שומעת את הגיטרות והוא את הבסים. אחר […]
אני בעד הרכיבות האלה מאוחר בלילה. אני בעד הכביש הנוצץ מגשם שפסק. אני בעד העיר הרחוצה שתמיד אחרי הגשם נראית כמו אחרי אסון. אני בעד הכובע הכתום שנתנה לי איילת ואפשר למשוך אותו על האוזניים שיכסה מהקור. אני בעד הרחש של הדוושות. אני מופתעת כל פעם מחדש כמה נעים לי לאהוב את העיר בחורף הסתווי […]
הברכה הכי נחמדה שיצא לי לשמוע בזמן האחרון היא "מועדים לשיגרה". הנה, הגיע האחרי-החגים. ולפעמים הבנאדם רוצה שיגרה. לקום בבוקר ליד מישהו מסוים במקום מסוים שכבר קמת בו אתמול, ובין שרעפי הלילה שלך שיתיצב משהו מוכר וקיים ושגור. ללכת בשעה מסוימת לאיזה מקום שהוא ולהיות בו כך וכך שעות. להיות לא מאוד מאושרת ולא מאוד […]
, בלילה לפני שהיא נרדמת היא צריכה לרתום את כל הסוסים הפנימיים אחד אחד ולבקש מהם קצת שקט. אבל הסוסים נטרפים מרעש הזבובים והזנבות שלהם מצליפים באוויר והיא נשארת ערה. מפעם לפעם היא מחקה את קצב הנשימות של האיש שישן לידה ומנסה ללמוד ממנו איך משחררים את היום מתוך כפות הידיים הקפוצות ואיך נרדמים בשלווה.
כרובית שלמה, מצופה בתבלין פריך וחמצמץ, ואפויה בתנור. זה יוצא יותר מדהים משאפשר לתאר: פריך ושחום מבחוץ, לבנבן ומתוק מבפנים. וכמובן, זה גם הולך מצויין עם טחינה. מומלץ לאכול בצלחת עם הידיים, ואז לפרק לפרחים (יותר כיף מאשר סתם סכין ומזלג).
. את השיר הזה העניקה לי במתנה חברתי הבריטית רות, ומרגע שקראתי אותו בעטה בתוכי התשוקה לתרגם את החן הזה גם לשפה שלי. כתב אותו רוג'ר מק'גו, ויש בו פאי, ויש בו טעמים, ויש בו את השמים וגם הומור. בקיצור, יש בו כמעט את כל מה שאני אוהבת. חוץ מפרג.
אני בדרך. הבוקר האפרפר פושט מעליו את כותנת העננים. נעשה מוקדם פחות וחם יותר. שדות של תירסים, שדות של חמניות. אני חושבת: אין דבר נפלא יותר בעולם הזה מאשר להיות צהובה ולפנות תמיד אל השמש.
נכון, הבטחתי להעלות את המתכון הזה כבר ביום שישי, אבל העניין הוא שהייתי נורא עסוקה. ישנתי. למעשה, לישון זה רוב מה שאני עושה בשבועיים האחרונים. ביום אחרי הגשת התיזה קיבלתי החלטה שלא האמנתי שאי פעם אקבל: להתחיל לצמצם באופן יזום ובלתי מתפשר את כמויות צריכת הקפה שלי. עכשיו, בואו נשים את הקלפים על המאקינטה: אני […]