אנחנו מחפשים את הדרך לספרייה של המחלקה להיסטוריה, ובסוף המדרגות מגלים חדר בשיפוצים ושלטים שמכוונים אותנו למקום אחר. ריחות של צבע, כיסאות אקראיים, עובד ניקיון. כ' מתרגז. שנה אחת שלא היה פה, וכבר ככה. ועכשיו הוא צריך למצוא דירה, ולטפל ברישום של האוניברסיטה, ולגלות איפה הספריות החדשות. "זה בוודאי באסה," אומר לי כ' בעברית מצוחצחת […]
"ברלין היא מקום טוב במיוחד למהגרים, כי אתה לא חייב להרגיש כאן בבית. אתה לא צריך להרגיש בבית בברלין בכדי להרגיש כאן בנוח. אתה יכול לחיות כאן, בנחת, מתוך מזוודה. בית, מולדת- "מכורה"- זה יהיה במקום אחר. בברלין עצם הרעיון הזה של מכורה נשמע כמו מילה זרה ושאולה. ההריסות של מלחמת העולם השנייה שהפכו אותה […]
"בסמינרים זה דווקא בסדר גמור", הוא אומר לי ומיד מסביר, "משתמשים רק בשם המשפחה. והם הוגים עפרת במין "או-פרת" שכזה, שנשמע גרמני מאוד. ביטהשיין, הר או-פרת, אתה מוזמן לדבר." "אבל ברגע שזה עובר להיות שמות פרטיים, הבעיות מתחילות. אף אחד לא יכול להגות "אבנר" מבלי להבין שזה שם לא מכאן. ואז שואלים מאיפה אני, ואז […]
אוכל, כפי שרבות מבין נשות החיל בקרבכם בוודאי יודעות, הוא גם עניין של שילוב. מדובר במערכת יחסים לכל דבר: בזיליקום אוהב עגבניות, שמן זית אוהב חומוס חם, גבינה בולגרית אוהבת אבטיח. ערן ועידית כתבו לא מזמן על פרויקט מגניב של כימיכאי חובב מזון שמפיק בכל פעם רשימה של שילובים מוזרים (שלפי מפתח כימי כלשהו אמורים […]
רוח בלהות מהלכת על פני תל אביב: רוח הבלהות של החמסינים. החל מאוטובוסים של דן, דרך אולם הקולנוע וכלה בחדר ההרצאות באוניברסיטה, כל המעצמות הממוזגות חברו יחד כדי ללחום עד חורמה ברוח הבלהות הזו. זו אולי הסיבה לכך שביום ממוצע בתל אביב אשת חיל שרוצה להיכנס לחלל סגור כלשהו צריכה להצטייד בסוודר וכפפות, כשהפער בין […]
אז העניין הוא כזה: שלושה חודשים, לפחות 100 כוסות קפה שחור, 117 הערות שוליים, 3 התקפי יאוש, 2 שינויים מוחלטים של נושא הכתיבה שהחזירו אותי לנקודת המוצא, כמה נסיעות מיותרות לארכיון בירושלים, כ-80 שעות במצטבר של קונטרול טאבים וצפייה במערכונים מדובבים ביוטיוב, ובסוף, 33 עמודים כתובים. סיימתי לכתוב את עבודת הסמינר הבלתי נגמרת שלי על […]
יום אחד, כשאגיש סופסוף את אחרונת העבודות שמסרבות לכתוב את עצמן ואזכה לסיים את התואר, עוד אערוך חשבון נפש אמיץ אודות ההרגלים הרעים שפיתחתי באוניברסיטה. הרשומה ההיא, שסביר מאוד להניח שבעקבותיה אשנה את דרכי ואהפוך את עצמי, כמו גם את רבבות קוראיי, לסטודנטית יעילה, חרוצה וחיובית, תמנה אחת לאחת את כל תופעות הדחיינות, הבכיינות, ורגשות […]
אשרי אשת החיל שיש בבעלותה ספר בישול ראוי לשמו. ישנו קסם מיוחד בקריאה בספר-ראוי-לשמו-שכזה, במיוחד כשהוא מונח, בהתרסה, לצד המיטה (מחליף את הרומן האחרון של—). זו אינה קריאה במתכון מסוים, בעמוד המוכתם שנפער על השיש במטבח, מתרגם במהירות למשהו בפועל. הו, זה אינו מסעה של התיירת הנחושה, אצה-רצה להיצטלם היטב ליד מגדל אייפל. זהו מסעה […]
גשם יורד על פני תל אביב. אם הייתי אלתרמן הייתי אומרת משהו על המיית השדרה המתרחצת. אם הייתי ויזלטיר הייתי אומרת שהעיר מיללת לרחמים. אבל אני לא, ובכל זאת, הגשם בעיר הזאת מעורר גם בי תערובת של פליאה ופלצות.
עכשיו, כשראש השנה כבר בטוח מאחורינו, אפשר סופסוף להסתכל לתפוח בחום של הגרעינים ולהודות: המעמד שלו כמלך-מלכי-המלכים של החגים הוא די מופרך. בואו נעזוב לרגע את העובדה המצערת שדווקא בתקופת השיא של הפירות הנדירים, הרכים והמטפטפים נגזר עלינו לאכול פרי קשה וחמוץ שיש כל השנה. בואו נעזוב לרגע את העובדה שמחירי התפוחים נוסקים סביב ראש […]