. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל שירה ופרוזה עושים לאנשים שני דברים אחרים לגמרי. משהו בקצב, משהו בתשומת הלב, משהו במשך הזמן. אפשר לקרוא רומן כמה שבועות, והוא נח כל לילה ליד המיטה, אבל שיר חייבים לקרוא עד תום, חייבים לגלגל על הלשון, לקרוא כמה פעמים, אם אפשר. הרבה אנשים שכותבים שירה […]
עוגת שזיפים from Noa Levin on Vimeo.
(פוסט ראשון מבודפשט. סיפור מכאן, תמונות ומתכון שהכנתי בתל אביב ועדיין לא הספקתי לפרסם בבלוג). . כשהייתי בת חמש עשרה התאהבתי נואשות בילד אחד מבית הספר, שלא גילה בי עניין מיוחד. הזמן וכוחו היצירתי של הזיכרון, ובמיוחד הזיכרון שקשור בגיאוגרפיה הנפתלת של ירושלים, לא מאפשרים לי לשחזר עכשיו באופן ברור את שם השכונה שבה הוא […]
. דברים שאת מתחילה באינטרנט, אין לך מושג לאיפה הם עוד ימשיכו. למשל לפתוח בלוג. לגלות שזה צובר תאוצה. שאנשים קוראים. לחשוב שאת כותבת מתכונים, ולגלות שאת כותבת. לגלות שכל החיים שלך כמעט מתועדים פתאום בין מתכון לעוגה ומתכון לטופו.
. ידעתי שנעשה סנפלינג, וידעתי שקצת אפחד בהתעקלות הסלע ומשקל הגוף שמושך מטה, אבל לא ידעתי שגם יהיה צריך לקפוץ. הרגע שלפני הרגע שלפני הקפיצה הוא רגע של אין-בעיה. עדיין לא בקצה הסלע, עדיין בלי לשמוע את שצף המים, עדיין קצת לפני הרגע של הפחד. בגולן כמו בגולן, בכל מסלול מים שכזה יש גם קבוצות […]
. תל אביב מתמלאת בחוגגי ה"לילה הלבן". אני צועדת מביתי אל התחנה המרכזית. התיק שלי כבד, אני מתקדמת לאט. העיר מוארת. יש מוזיקה חזקה בכל מקום. עשרות אנשים בשדרות רוטשילד. אני פונה לאלנבי ומתחילה להתקדם אל החורים השחורים של העיר הלבנה, אל הרחובות שסביב התחנה המרכזית. לא, אני לא אוהבת להסתובב כאן בלילה, אבל עדיין […]
. (בתחתית הפוסט: הפתעה) אחר כך יש ברדיו עטור מצחך זהב שחור. היא אומרת, אולי זה כמעט מובן מאליו להגיד, אבל זה השיר הכי יפה ששמעתי אי פעם בעברית. אני מחייכת אליה ועושה עם הראש, כן, מקווה שנמשיך עוד ועוד לנסוע ככה בלילה, בירושלים, עם יוני רכטר ברקע. לנסוע עוד ועוד באוטו. מישהו בטח כבר […]
/ גשם. סוף סוף גשם אמיתי. כזה שמשנה את האור ואת הריח ואת הטעם, ואת חרדת הבדידות ונעימותה. כזה ששוטף. אנשים שולפים מתחתית הארון את בגדי החורף היפים והצמריריים שלהם, שחיכו כל כך הרבה חודשים בשקט מקופל. ילדים שולפים תירוץ חדש לא ללכת לגן. תל אביב שולפת את הפרצוף הכי מסכן ויפה שלה, מכוערת כל […]
. "כשהיינו קטנות חשבתי תמיד שהחיים שלך מעניינים יותר משלי," אומרת לי א' בערב ירושלמי קריר, "תמיד היו לך סיפורים והרפתקאות. אחר כך הבנתי שזה דווקא אותו הדבר, אבל אצלך הכל נראה לי אחרת בגלל איך שאת מספרת". אנחנו יושבות ושותות בירה בפינה ליד מגרש הרוסים, והיא מזכירה לי שבגיל 7 הייתי מקריאה בכיתה סיפורים […]
/ יום אחד, כשאהיה כנה וחכמה הרבה יותר, עוד אכתוב משהו מלא ומושכל על כל העניין הנשגב, הפרוע, השמרני ומלא הנצנצים הזה, מדונה. בעיני רוחי אני כבר מסוגלת לדמיין את קצה-קצהו של הפוסט ההוא, שיכה כמובן בעובי הקורה, ויכלול התבוננות מדעית ורצינית בשאלה איך לעזאזל היא תמיד כל כך, כל כך קולית. יהיו בו הסברים […]