תקשיבו, שנות התשעים חוזרות. וזה לא רק הפאוצ'ים. אני יודעת כי הייתי בברוקלין השנה וראיתי שם את הכל. נעלי ספורט מגושמות, גומיות עבות לשיער עם קטיפה (קטיפההההה) שנקראות סקנצ'י, מכנסיי קורדוריי (אלוהים שישמור עליי) ואפילו, תחזיקו חזק, מכנסיים בגזרה נמוכה שמתרחבים לפדלפון (חלום הבלהה של כל מי שכמוני רכשה מכנסי "ציפי" בכיתה ח' ורק הרבה […]
*כל התמונות בפוסט הזה צולמו על ידי נטלי לוין המוכשרת* צ'מעו. זה. כל. כך. מוזר. לבוא. לבקר. בארץ. הביקורים האלה תמיד גדושים ועמוסים ולכן הם גם מתישים וגם ממלאים מצברים מאוד, ובעיקר מוצפים ברגשות שונים מכל מיני כיוונים (ואתם כבר מכירים אותי, זה לא שברגיל אני בנאדם שמאוד מנותק מעולם הרגש). קרו המון דברים, ראיתי חברים […]
אביב באטרף. ילדים שיוצאים לשחק בחוץ. טינאייג'ריות במכנסיים קצרצרות (השנה למדתי את הביטוי בוטי-שורטס). הורים עם עגלות שיושבים על המדרגות לספוג שמש. אביב באטרף, ואחרי כל החורף הזה טמפרטורות כמו שש עשרה מעלות נראות לכולנו ממש על גבול החמסין (למרות שבארץ אקלים כזה מתוייג כחורפי).
אוקיי, לא ממש ישנו את חייכם, אבל היה לי חשק לכותרת יומרנית. מה שכן, הרטבים האלה יהפכו את כל הסלטים שלכם (ועוד כמה דברים שאתם אוכלים) ליותר טעימים. וזה חתיכת שדרוג. אני מנסה לכתוב כאן כמה שיותר על סלטים, כי סלטים זו אצלי אהבת אמת. לא ברור לי איך יצא לסלט מוניטין של אוכל-עונש, משהו […]
הבית הוא כמו השמש: כל הכוכבים שלי מסתובבים סביבו, גם כשאני רחוקה. עוד מעט תמלא שנה לנסיעה שלי לניו יורק, ולמרות שהעולם שלי פה מתחיל להיות מוכר ואהוב, עדיין נראה לי שרוב החיים שלי כאן מוגדרים ביחס לבית שלי בישראל, למי שאני שם, לסוג החיים שממשיכים שם בלעדיי. ויחד עם זאת, הכוכבים שלי מסתובבים גם […]
חורף קשה, וזה אומר שהרוח צורבת את העור מרוב קור כשעולים במדרגות של הסאבווי אל הרחוב. זה אומר שחושבים פעמיים אם ללכת עשר דקות לסופר, וצריך כפפות רציניות כדי שכפות הידיים לא יקפאו כשמחזיקים שקיות עם ירקות. זה אומר שיצאתי בוקר אחד עם שיער רטוב מהמקלחת אל הרחוב והוא קפא לגוש מלא נטיפי קרח. או […]
פאבלו נרודה/ סונטה מספר 35 (תרגום שלי מהגרסא באנגלית, המקור כמובן בספרדית) אַתְּ הַיַּלְדָּה שֶׁל הַיָּם, בַּת דּוֹדָתוֹ שֶׁל שִׂיחַ הָאוֹרֵגָנוֹ, שַׂחְיָנִית, גּוּפֵךְ טָהוֹר כְּמוֹ מַיִם, בַּשְׁלָנִית, דָּמֵךְ טוֹבְעָנִי כְּמוֹ קַרְקַע, כָּל מה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה מָלֵא בִּפְּרָחִים, עָשִׁיר בְּאֲדָמָה. עֵינַיִךְ שָׁטוֹת לַמַּיִם, וְגַלִּים נִשָּׂאִים. יָדַיִךְ מוּשָׁטוֹת לָאֲדָמָה, וּזְרָעִים מְרַטְּטִים אֲדָווֹת. אַתְּ מַכִּירָה אֶת […]
בכל מקום שבו ביקרנו בבלקן אכלנו סלטי שעועית נפלאים שכמעט תמיד שמרו על אותו עיקרון: שעועית (לרוב שילוב של כמה סוגים, כמו האדומה, הלבנה, והלבנה הגדולה שנקראת בארץ "בובאס"), בצל לבן, שמן זית, לימון, ושמיר. לפעמים עוד כמה דברים. משהו בשילוב הכל כך פשוט הזה של שעועית-שמיר-בצל יוצר ארוחה קלילה אבל משביעה מאוד, ומנה קרירה […]
היה לי פעם גם סיפור אהבה ירושלמי שהתחיל במישמשים של מאי ונגמר עם הגויאבות שאחרי סוכות. הרבה מאוד שנים אחר כך פגשתי אותו ביפו בגשם. ישבנו אצלו במטבח ואכלנו פומלה. דיברנו על האם תל אביב יפה בגשם או מכוערת. נהרות של מים ברחוב נחמני, למשל, והפיקוסים באמצע כל זה, איך זה יפה ומכוער. ויפו, והנמל […]
נוסעים ברכבת והנוף מהיר וירוק וחם. בתים קטנים וא' מוציא את הראש מהחלון. לנשום אויר, לראות, לצלם. אני, כרגיל, בקושי מגיעה אל החלון, אבל מרגישה את הרוח ובעיקר את ההתרגשות שמתנשפת מגופו הארוך כשהוא מנסה לצלם את הנוף שזז מהר כל כך.