קובנה, ליטא, נחיתה. הטמפרטורה בחוץ קר ואפור, ההתרגשות בשיאה: מסע. הוא מחכה לנו בשדה בדיוק בשעה ובמקום שקבענו, נפלא כמו שזכרנו אותו מברלין, עם חיוך גדול ויאללה בואו נעוף מפה לשתות קפה איפשהו. "היסטוריון עם אקדח," מתלוצץ איתו א', מופתע עד אין קץ כשהוא נוכח שהוא חמוש, "מה השלב הבא, פילוסוף עם ארטילריה?" ט', ידידנו […]

(והשבוע: הפתעה מיוחדת בסוף הפוסט!) אשרי אשת החיל שיש בבעלותה יום חג ומועד ראוי לשמו להתהולל בו. שהרי אשת חיל שיש בבעלותה ראוי-לשמו שכזה יהיו משעשעים בקריה ומרנינות מסיבותיה, טובות ארוחותיה ונעימות מתנותיה, ויזהרו עיניה בבוהק עז וחגיגי. רוב החגים, אפעס, נוטים להיות סוג של עונש בעל גוון רגשי כבד ותחושת צרבת מעיקה של יותר-מידי-ארוחות-חג. […]

יום אחד, כשאהיה כנה ונכונה הרבה יותר, עוד אשב ואערוך חשבון נפש מקיף אודות התמכרויותיי הסמויות והמביכות. חשבון נפש אמיץ שכזה, לכשיערך, יאלץ אותי ככל הנראה להודות בכך שמלבד העובדה שאני שותה כמות בלתי-הגיונית בעליל של קפה שחור, אני מכורה במובהק לבדיקת תא הג'ימייל שלי, לשירי היפהופ מטופשים משנות ה-90, ולמספר נבחר של קטעי יו-טיוב […]

"על מה את חושבת?" שאלה אותי מ' הגלילית ברגע דומם אחד, מספר ימים לאחר שנפגשנו לראשונה בבסיס הצבאי "באס"ה 504" בו שרתנו יחד כמש"קית נאחס ומש"קית דמע. "לא ,באמת, עלמה, על מה חשבת עכשיו?" היא שאלה שוב. נראה לי שהשאלה הזו הפתיעה אותי לחלוטין, לא רק מפני שהייתי שקועה עמוק בשרעפי, אלא גם משום שיש […]

מזג האוויר בארץ, כרגיל, מתעתע. רק מיהרתי להספיד את סוף עונת המרקים, והנה השבוע שוב מטר השיגי בעדת טיפותיו הדופקת, ונתעורר בי צורך דחוף להפיק איזה מרק עשיר ומחמם. כמו שחלקכם אולי יודעים, אני כמעט תמיד מעדיפה מרקים שהם גם ארוחה, כלומר, משהו שלא צריכה להגיע לאחריו סעודה של חמש מנות כדי שאהיה שבעה. לכן, […]

דבר אופטימי, השריית עדשים אם לא שמתם לב, למשך כמה שבועות היה כאן חורף. היה אפור. היה אפילו קצת קר. היה גשם. היה לנסוע לירושלים ולשבת עם שני לכוס יין חם ב"קדוש". היה לרוץ בגשם שוטף, השיער רטוב כמו אחרי מקלחת, ולקלל, ולצחוק, בקול רם. היה לאכול מרק עדשים חם, כבד ועשיר.