כבר בגיל צעיר מאוד הבנתי, שאני, אני לא יכולה לחצות את הנהר הגדול הזה של החיים (את הים האינסופי הזה שדברים בו כל הזמן מתערבבים, אנשים נולדים ואנשים מתים, אנשים טובים מאכזבים ואנשים רעים עושים דברים יפים, הים הגדול הזה, המסוכן, של החיים, שאין לי בו מושג ולא תמיד אני מבינה, שאני עושה טעויות ועושה […]
. מאז אתמול בבוקר השלג לא מפסיק לרדת, ואני מאושרת. משהו בי כמעט נרעד מלכתוב מילים כמו "אני מאושרת", אולי בגלל שאני מפחדת שהאושר יחמוק ברגע שאודה בו, ואולי בגלל שכתיבה תמיד מרגישה כמו התחייבות. אני הולכת, בפעם הראשונה בחיי, ברחובות הקפואים. אומרים שעשרים וחמש שנה לא היה קור כזה. מתבטלות רכבות וטיסות. בסוף השבוע […]
/ ממש כמו הילד המפורסם ההוא, שהכלב אכל לו את שיעורי הבית, הולכת ומתגבשת בי ההכרה שככל הנראה בימים אלה פטרייה רעילה אוכלת לי את סמינר המחקר. עובש אימתני, מסתורי, שמתקדם בשקט ומכלה את ארכיון העיר תל אביב. תעודות מלפני מאה שנים, מילים ותמונות. מי תספיק קודם, הפטרייה או אני. היא מזכירה לי עד כמה […]
קטניות או לא להיות. אני מתה על קטניות. בהתחלה גם לי היו הסתייגויות, אבל ברגע שנכנסים לעניין, כל הקטע של השרייה מראש מתחיל להיראות דווקא לא-כזה-ביג-דיל. מבטיחה. אחד הדברים שגיליתי עם הזמן (ובעיקר שיכנעה אותי מאיה מבצק אלים) זה שבכל הנוגע לקטניות יש אשכרה הבדל בין רגיל ואורגני. ההבדל במחיר הוא בכל אופן ממש קטן, […]