מרק זה כמו סלט: מינימום עבודה (קוצצים כמה ירקות, שמן זית, ערבוב) מקסימום טעם (אני יודעת שיש לו קצת מוניטין של אוכל-עונש-דיאטות אבל בעיני אין דבר יותר טעים מסלט עם הרעננות והצבעים היפים והפריכות והטעם העדין של השמן זית) משום מה, דווקא בגלל שמדובר באוכל פשוט ויומיומי (בחורף אני מכינה פה מרקים באותה תדירות שקוצצת […]
יש כל מיני דברים שיכולים לקרות כשאת פוגשת חברה אחרי שלא התראיתן הרבה זמן. יש את הטקסים של העידכונים. מה קרה בכל חזית. עוברות על רשימת מכולת. איזה דייטים או חתונות או פרידות קרו (לכן ולאחרים), מה הילד שלך כבר יודע לעשות (הולך, מדבר, התחיל גן). אתן מתישות את עצמכן כאילו שאין בשביל סוג העדכונים […]
מיהי השותפה הקאטלונית של ויקי? אני לא ממש יודעת. מלבד זה שהיא הייתה השותפה שלה בזמן חילופי סטודנטים בספרד לפני שנים רבות. אז מיהי ויקי? אני לא ממש יודעת, היא חברה של שני. אבל מי היא שני? את זה אני יודעת היטב היטב. ועכשיו גם אתם: שני היא אחת כזו שאיתי באמת, כזו שהיא גם […]
יש כמה סיבות מאוד טובות להוסיף אפרסקים לגספאצ'ו שלכם: – כי המתיקות של האפרסקים מאזנת באופן מושלים את חמצמצות העגבניות והופכת את המרק הקר לעדין ועשיר יותר. – כי בעונה הזו גם האפרסקים וגם העגבניות מגיעים לשיאם: העגבניות מתפקעות מרוב מתיקות ואדמדמות ויופי, והאפרסקים רכים ונוזלים בצהוב חזק. הריח של האפרסקים משתנה כשהם בשלים באמת. […]
יורד פה שלג, ויורד כאן גשם, והטמפרטורות בקלות יורדות מתחת לאפס, ולאנשים יש מעילים חמים ומגפיים אטומות והשלג מפונה מהכביש בשעות מסודרות והחורף, אלגנטי ועדין שכמוהו, מתנהל ליד החיים ולא מעליהם או בתוכם. בארץ זה כמובן אחרת. בארץ כל שנה החורף הוא נרניה: ממלכה שלמה, קסומה וזרה ומחרידה שנפתחת בתוך ארון הבגדים. סערות והפתעות, כבישים […]
הימים האלה, השבועות האלה, שאת מגרדת את המדרכה כמעט מלמטה, כי גם אפור וגם קר וגם נמאס לך כבר מכל מיני דברים שלא מסתדרים. הימים האלה שבהם את כועסת על עצמך על כל מה שלא עבד, שאת שואלת את עצמך איך הגענו עד הלום, הימים של מוגבלות הגוף, עצלות הרוח, של הרצון להתחפר בתוך קונכייה […]
דומה מאוד לצזיקי שכולם מכירים, אבל הטחינה של זה בבלנדר הופכת את הכל למפתיע וטעים יותר: טעמים עדינים ורעננים של מלפפון, עם קצת יוגורט וקצת שום-שמיר. הרעיון מבוסס על מרק דומה שאכלתי במסעדה הקטנה שבה ביקרנו תמיד בבודפשט (היא נקראת M, למקרה שאתם נוסעים לבודפשט בקרוב), אבל שם במרכז המרק לא הייתה כפית יוגורט […]
בחדר הזה יושבות שתי נשים. אישה אחת רואה ואישה אחת עיוורת. האישה העיוורת כמעט קשישה והאישה הרואה צעירה. היא נבוכה בחדר הזה, גם מפאת גילה שעדיין אין בו שלווה וגם מפני שהזרות הצפופה מעוררת בה מבוכה. האישה הרואה קוראת לאישה העיוורת בקול רם מילים מתוך ספר. קולה נצרד לפעמים, היא מנסה לשחרר אותו, לנתק מהחך […]
. מאז אתמול בבוקר השלג לא מפסיק לרדת, ואני מאושרת. משהו בי כמעט נרעד מלכתוב מילים כמו "אני מאושרת", אולי בגלל שאני מפחדת שהאושר יחמוק ברגע שאודה בו, ואולי בגלל שכתיבה תמיד מרגישה כמו התחייבות. אני הולכת, בפעם הראשונה בחיי, ברחובות הקפואים. אומרים שעשרים וחמש שנה לא היה קור כזה. מתבטלות רכבות וטיסות. בסוף השבוע […]
. תל אביב מתמלאת בחוגגי ה"לילה הלבן". אני צועדת מביתי אל התחנה המרכזית. התיק שלי כבד, אני מתקדמת לאט. העיר מוארת. יש מוזיקה חזקה בכל מקום. עשרות אנשים בשדרות רוטשילד. אני פונה לאלנבי ומתחילה להתקדם אל החורים השחורים של העיר הלבנה, אל הרחובות שסביב התחנה המרכזית. לא, אני לא אוהבת להסתובב כאן בלילה, אבל עדיין […]