למשך שבוע בערך, אי שם בתחילת מאי, כולם מברכים על כך שהגיע האביב: סנדלים נרכשות, כתפיות נחשפות, הימים מתארכים. יש תחושה של אופטימיות באוויר. אפשר לדמיין פרחים, או שדות שטופי שמש ושמלה לבנה. אי שם באמצע מאי, באיבו של גל החמסינים הראשון, האשליה הזו נראית מגוחכת כמעט כמו הניסיון לתרגם את השיר הזה. "אביב דמיקולו", […]
"אם וכאשר אתחיל ללכת לאנליטיקאי, אני מקווה מאוד שיראה את הנולד ויצרף רופא עור להתייעצות. מומחה לידיים. יש לי צלקות על הידיים מנגיעה באנשים מסוימים. פעם, בפארק, כשפראני הייתה עדיין בעגלה, הנחתי את ידי על כיפת הראש הפלומתית שלה, והשארתי אותה שם זמן רב מידי. פעם אחרת, ב"לואס" ברחוב 72, עם זואי בסרט מפחיד. הוא […]
לפני מספר שבועות התלוויתי לעמיתתי בעבר וידידת נפשי בהווה, הבמאית י', לאירוע חברתי. מאורע נדיר זה (שהרי אני נרתעת מאירועים בכלל ומחברה בפרט) ראוי היה שיצוין בבלוג בכל מקרה, אך מקומו כאן מתבקש במיוחד, מפני שהוא הוביל אותי למספר מסקנות חשובות בענייני בישול.
חוק הספאם החדש אכן הקל מעט את חייה של אשת החייל המקוונת. הנה, בהרף עין, ולאחר שנים של קריסה מעומס אינטרנטי מיותר, החלה עדת הזבובים המעיקה שמציפה לי את תיבת המייל לפנות אליי במתק-מקלדת בשלל בקשות אישורים ואישרורים.
"על מה את חושבת?" שאלה אותי מ' הגלילית ברגע דומם אחד, מספר ימים לאחר שנפגשנו לראשונה בבסיס הצבאי "באס"ה 504" בו שרתנו יחד כמש"קית נאחס ומש"קית דמע. "לא ,באמת, עלמה, על מה חשבת עכשיו?" היא שאלה שוב. נראה לי שהשאלה הזו הפתיעה אותי לחלוטין, לא רק מפני שהייתי שקועה עמוק בשרעפי, אלא גם משום שיש […]
מזג האוויר בארץ, כרגיל, מתעתע. רק מיהרתי להספיד את סוף עונת המרקים, והנה השבוע שוב מטר השיגי בעדת טיפותיו הדופקת, ונתעורר בי צורך דחוף להפיק איזה מרק עשיר ומחמם. כמו שחלקכם אולי יודעים, אני כמעט תמיד מעדיפה מרקים שהם גם ארוחה, כלומר, משהו שלא צריכה להגיע לאחריו סעודה של חמש מנות כדי שאהיה שבעה. לכן, […]
חידת הקולורבי. תודו שזה נשמע שם של שידור חוזר בטלויזיה החינוכית ובכן, קולורבי הוא אחד מהדברים הכי מוזרים שיצא לי לפגוש. זה קשה נורא, יש לזה צבע ירוק חייזרי, ריח של כלום, שם מוזר לאללה, והמון המון קרניים. עוד נתון מדאיג שאני חייבת לציין בנוגע לקולורבי, זה שמשום מה הוא נורא דומה לדמויות האלה שהסתובבו […]
דבר אופטימי, השריית עדשים אם לא שמתם לב, למשך כמה שבועות היה כאן חורף. היה אפור. היה אפילו קצת קר. היה גשם. היה לנסוע לירושלים ולשבת עם שני לכוס יין חם ב"קדוש". היה לרוץ בגשם שוטף, השיער רטוב כמו אחרי מקלחת, ולקלל, ולצחוק, בקול רם. היה לאכול מרק עדשים חם, כבד ועשיר.
קטניות או לא להיות. אני מתה על קטניות. בהתחלה גם לי היו הסתייגויות, אבל ברגע שנכנסים לעניין, כל הקטע של השרייה מראש מתחיל להיראות דווקא לא-כזה-ביג-דיל. מבטיחה. אחד הדברים שגיליתי עם הזמן (ובעיקר שיכנעה אותי מאיה מבצק אלים) זה שבכל הנוגע לקטניות יש אשכרה הבדל בין רגיל ואורגני. ההבדל במחיר הוא בכל אופן ממש קטן, […]