אוג
2010
מאפינס בננה ופקאן
אנחנו מחפשים את הדרך לספרייה של המחלקה להיסטוריה, ובסוף המדרגות מגלים חדר בשיפוצים ושלטים שמכוונים אותנו למקום אחר. ריחות של צבע, כיסאות אקראיים, עובד ניקיון. כ' מתרגז. שנה אחת שלא היה פה, וכבר ככה. ועכשיו הוא צריך למצוא דירה, ולטפל ברישום של האוניברסיטה, ולגלות איפה הספריות החדשות.
"זה בוודאי באסה," אומר לי כ' בעברית מצוחצחת ובמבטא גרמני עמוק, "אני קצת בבעיות ברגע זה."
שנה אחת שלא היה פה, היה בישראל. פרנהיים במבטא גרמני עמוק, זה בוודאי באסה, בחזירתו מצא את הספרייה נעולה. אנחנו נוסעים באוטו שלו חזרה, והדיסק שמתנגן הוא "הבנות נחמה". הוא לא בטוח מאיזה כיוון לנסוע, ומתרגז על עליית מחירי הדלק.
מדברים על איזה פרופסור אגדי ומשוגע מירושלים. מדברים על סטודנטים שלמדו איתנו בסמינר כאן. מדברים על ספרות עברית והוא מבקש ממני המלצות. משהו שכתוב בשפה יחסית פשוטה, אבל לא ספר ילדים, ספר טוב וקריא.
אני ממליצה לו על החדש של קשוע. זה ספר מצוין, ועוד יותר לירושלמים. הוא שואל אם יש לי כאן עותק, כי הוא לא יהיה בקרוב בארץ כדי לקנות אחד. כשהוא אומר "בארץ" הוא מתכוון ישראל, בעברית מצוחצחת ובמבטא גרמני עמוק.
בערב אנחנו פוגשים את ידידי א' מירושלים, שהגיע לפה לשבוע ומתגורר בדירתי. א' הגיע מטיול משפחתי בסלובקיה. הם מזהים זה את זה מה"אוגנדה", ומיד קושרים שיחה על שורה של מכרים משותפים, את חלקם גם אני מכירה.
סמסים, עדכונים, כולם פה בסביבה, תוך שעתיים מגיעה סטודנטית מירושלים שבדיוק עברה לפה לתוכנית התנדבות, סטודנט גרמני שבדיוק חזר מישראל, סטודנטית ברלינאית שמתמחה בלימודי יהדות ופילוסופיה.
אני מוציאה כמה בקבוקים של בירה שיש לי במקרר, לסטודנט הגרמני יש שרשרת של מגן דוד מוזהב על הצואר. קנה בירושלים. זה אופנתי.
בבוקר שלמחרת אני נוסעת עם ידידי א' לפוטצדאם. הוא מספר לי על טיול השורשים שהם עשו, לפני שבוע, כל המשפחה, בסלובקיה. על הדרך אל העיירה של סבתא.
הוא זוכר בעל פה את המספר שהיה לה על היד, שלוש שנים היא הייתה באוושויץ, מספר נמוך, מהמשלוחים המוקדמים מסלובקיה, ומי לעזאזל, תגידי לי, שורד באוושויץ שלוש שנים. הוא מספר לי כמה טעון היה טיול השורשים הזה, וכמה מוזר לגלות שאת כל המאכלים הם מכירים. זה האוכל המשפחתי.
אנחנו רוכבים באופניים אל האגם וכל הדרך מדברים על מאכלים.
אני לא יודעת אם יש דבר כזה היסטוריה, אני אומרת לו, או זהות, או זיכרון. ומה זה בעצם אומר. מגן דוד מוזהב פה זה מאוד אופנתי. ובכלל, זה די אופנתי פה להיות יהודי, או ישראלי. אתה יודע, אני חוזרת אל הנתון המספרי, עשרים אלף ישראלים חיים כיום בברלין. זה די מדהים. זה כמו עוד עיר קטנה בארץ.
אני פה חודשיים עכשיו, ואין יום אחד שלא שמעתי עברית, בסופר, בשוק, במסיבה, ברכבת. עשרים אלף זה ההערכה הנמוכה, זה לא כולל כל מיני שלא נספרים, שבאו עם דרכונים אירופאים שונים, לא כולל תיירים, לא כולל שוהים לתקופות קצרות, חילופי סטודנטים.
לא כולל אותי, המשקיפה מהצד. אני מחליקה מהסטטיסטיקה, מתגוררת זמנית לארבעה חודשים, סטודנטית להיסטוריה.
זו שכותבת על העיר בעברית, ותוך כדי העלאת מתכונים. מה זה אומר שאני כותבת מהצד על ישראלים בברלין ועל גרמנים בירושלים, ומפרסמת תמונות שצולמו בתל אביב.
זו המרפסת שלי בפלורנטין, ואלו המאפינס שמשקיפים ממנה אל הרחוב הקטן שלנו, מתקררים קצת כשהאיש שאני אוהבת מצלם אותם ואני נכנסתי למטבח להכין קפה שאתו נאכל אותם עוד רגע. ואני לא יודעת לתת כאן הסבר או מסקנות, רק מתכון.
כמה טיפים חשובים:
בננות. מדובר במאפינס מאוד מאוד בנניים, מהסוג הנימוח שיש בו יחסית מעט קמח והרבה מאוד טעם של בננה. תענוג לאוהבי הפרי הצהוב-צהוב הזה. הכי טובות למשימה הזו הן בננות בשלות ורכות, כאלו שגם ככה יכול להיות שהן קצת בשלות מידי בשביל לאכול אותן. אפשר למעוך אותן בקלות עם מזלג, וכדאי לא למערוך אותן לחלוטין-לחלוטין (כלומר, לא עד למצב של עיסה חלקה לגמרי) אלא להשאיר קצת גושים. זה נחמד במרקם הסופי של המאפין, אבל אולי זו, כאילו, רק דעתי.
פקאנים. הוספתי קצת פקאנים מסוכרים (זה נקרא משום מה גם פקאן סיני), אבל הם לא הכרחיים. אפשר להוסיף גם סוג אחר של אגוזים במקום, או אפילו שוקולד צ'יפס, אבל לדעתי כדאי דווקא למעט בתוספות ולתת לטעם של הבננה להישאר דומיננטי.
אגוז מוסקט. אחרי שקניתי בפעם הראשונה מוסקט שלם, הבנתי שאי אפשר לחזור אל האבקה הטחונה ההיא שוב. באופן כללי זה כיף לעבוד עם תבלינים שלמים ולטחון אותם לבד, כי הטעם הרבה יותר חזק. במקרה של אגוז מוסקט זה מומלץ אפילו יותר, כי לא צריך מכתש ועלי או מטחנת תבלינים כדי לעבד את התבלין השלם, מספיק פשוט לגרד אותו עם פומפיה קטנה ופשוטה.
יאללה למטבח! (12 מאפינס)
- 4 בננות בשלות
- 50 גר' חמאה
- כפית קינמון טחון
- כפית אגוז מוסקט טחון מראש או טרי ומגורר (עדיף)
- חצי כוס סוכר
- 1 ביצה
- כפית מי ורדים
- כפית סודה לשתיה
- קמצוץ מלח
- כוס וחצי קמח
- חצי כוס פקאנים מסוכרים, קצוצים
- מחממים תנור לחום בינוני-גבוה (180 מעלות).
- ממיסים את החמאה במיקרו במשך כמה שניות, או שפשוט מוציאים אותה מחוץ למקרר באוגוסט. לפי הדיווחים שאני שומעת מארץ, זה יעבוד.
- מועכים את הבננות במזלג בתוך קערה, ומשאירים קצת גושים. מוסיפים אליהן את החמאה המומסת, את הקינמון, ואת האגוס המוסקט.
- מערבבים בקערה אחרת את הסוכר, הביצה, ומי הורדים, עד שיש תערובת אחידה.
- מוסיפים אל תערובת הביצה את הסודה והמלח, ומערבבים. מוסיפים את עכשיו גם את הקמח לעוד ערבוב. אל תוך העיסה הזו בוחשים את תערובת הבננות.
- מוסיפים את האגוזים הקצוצים (מומלץ לקצוץ בסכין).
- מוזגים לתבנית שקעים המיועדת ל12 מאפינס, מרופדת במנז'טים מנייר.
- אופים 20 דקות, עד שאפשר לדקור את המאפינס בקיסם ולשלוף אותו נקי.
- המאפינס נשמרים במצב מעולה כמה ימים, אם משאירים את המנז'טים עליהם ומאכסנים בקופסא סגורה. מצד שני, למה לשמור אותם כמה ימים?
שיהיה לכולכם שבוע נהדר, באשר תהיו.
בשבוע הבא מצטרף אלי לברלין הצלם א', שהוא שותפי לבלוג הזה ולעוד כמה עניינים, ונתחיל לצלם כאן פוסטים באור חורפי הרבה יותר ועם חומרי גלם מכאן (אני כבר צופה את האתגרים!)
להתראות,
עלמה
(ולאלבום הפליקר המלא, כאן)
22 Comments על מאפינס בננה ופקאן
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
יולה
26 באוגוסט 2010 at 17:46 (14 שנים ago)כרגיל, את כותבת נפלא
אני אוהבת אותך
BARVA
26 באוגוסט 2010 at 20:29 (14 שנים ago)כתיבתך כרגיל מענגת אותי. וגם העברית שלך משובחת.
לכן תהיתי: כתבת על כ "בחזירתו מצא את הספריה נעולה"- והרי לא מדובר באשת החזיר, חלילה (בלוגך כשר וגם צמחוני), אלא בחזרה, אז לא נכון יותר לכתוב "בחזרתו"?
dvarimbalma
27 באוגוסט 2010 at 3:27 (14 שנים ago)טוב, ינון אמר זאת לפניי, אבל הרפרנס הוא לסיפור "פרנהיים" של עגנון, המתחיל במשפט "בחזירתו מצא את ביתו נעול". הייתי מכניסה כאן לינק לטקסט, אבל גוגל נתן לי רק מליון לינקים לסיכומים של בגרויות בספרות.
ינון
26 באוגוסט 2010 at 23:00 (14 שנים ago)ברווה: ככה עגנון כתב, ומי אנחנו שנתווכח איתו (גם הייתה לו סיבה לכך, לא זוכר מהי. עלמה?)
עלמה: יש! מתכון שגם אני יכול להכין!
וגם: צריך לשבת מתישהו ולדבר על קוסמופוליטיות. יהיה כיף.
dvarimbalma
27 באוגוסט 2010 at 3:30 (14 שנים ago)בהחלט! על שני הדברים!
זה מתכון קליל להכנה במיוחד (מאפינס זה תמיד נחמד ליד הקפה), וגם, בהחלט אשמח לשיחה על קוסמופוליטיות. אפשר לשלב גם עוד נושאי שיחה חשובים מק' כגון: קוסקוס, קולורבי, קפצונים, קוסמופוליטיות, קרוקודילים.
BARVA
27 באוגוסט 2010 at 15:36 (14 שנים ago)תודה יינון ועלמה. איזה גאונים אתם. קטונתי.
גל
27 באוגוסט 2010 at 13:00 (14 שנים ago)אני מאוד אוהבת את הפוסטים שלך מברלין. יש בהם משהו שונה. פחות מתחבא, אולי.
עשית אותי רעבה.
dvarimbalma
27 באוגוסט 2010 at 13:17 (14 שנים ago)תודה רבה. אני גם אוהבת לכתוב בברלין. בהצלחה עם מעבר הדירה.
דפנה
27 באוגוסט 2010 at 15:03 (14 שנים ago)מאז שהגעת לברלין הפוסטים בהחלט עשויים יותר טוב.
אני קוראת בשקיקה בלי לגלול למתכון כפי שהייתי עושה בעבר. התחלת לדבר על עצמך בגוף ראשון ולא בגוף בשלישי (סטייל אשת חייל), וכנראה שלא רק על פני השטח.
מצפה בקוצר רוח לתמונות של מתכונים מברלין 🙂
ציפי
27 באוגוסט 2010 at 20:31 (14 שנים ago)מתה, מתה, מתה על איך שאת כותבת.
(ומנחשת באיזה פרופסור ירושלמי מדובר)
בדיוק קניתי את ספר הקאפקייקס החדש של ויולה גורן ויותר בא לי להכין את אלו מאשר את כל הקאפקייקס משם.
מאיה ג'י
28 באוגוסט 2010 at 1:47 (14 שנים ago)מצטרפת לתשבוחות על הפוסטים המצויינים מברלין ומעלה בלינק –
http://mingmakescupcakes.yolasite.com/
16
1 בספטמבר 2010 at 23:08 (14 שנים ago)מי שיש בידו לתאר את הדברים(בעלמה) באופן כזה חי בעצם שני חיים- אחד מאושר מן השני
16
זו ש
12 בספטמבר 2010 at 23:13 (14 שנים ago)נדמה לי שקוראים להם פקאן סיני כי הראשונות להגיש את המעדן הזה בישראל היו המסעדות הסיניות, אי שם בשנות השמונים.
(ובמאמר מוסגר: שלום, נעים מאוד, איזה צחוק, גם אני גרה בטמפלהוף 🙂
שרי
28 בספטמבר 2010 at 14:44 (14 שנים ago)עלמה שאלה- מה יקרה אם נאפה את הבלילה בתבנית כעוגה ולא במאפינסים קטנים? ואני מתה על הבלוג שלך. שותה קפה עם תמונות של עוגות.טעים
dvarimbalma
28 בספטמבר 2010 at 16:10 (14 שנים ago)הממ. לא ניסיתי את זה אבל אני חושבת שזה יצא נחמד, צריך תבנית אינגליש קייק כי תבנית עגולה תיצור עוגה שטוחה להחריד.
חניתה
3 באוקטובר 2010 at 16:51 (14 שנים ago)הכנתי ולקראת ביקור משפחתי, וכולם טרפו את זה לפני שהספקתי למצמץ. בנוסף, מעכשיו החלטתי לאמץ את עניין האגוז המוסקט. תודה רבה 🙂
רוני
16 בנובמבר 2011 at 16:46 (13 שנים ago)נשמע מעולה ואני מתכננת להכין, רציתי לדעת אם אני ממירה את הקמח הלבן בקמח מלא ההצלחה עדין מובטחת? האם כדאי להוסיף אבקת אפיה או עוד סודה בכדי שעדין יצא אוורירי וטעים? תודה רבה!
16
16 בנובמבר 2011 at 19:54 (13 שנים ago)כל פעם שאני מרגיש געגוע אני קורא על אוכל בבלוג הזה.
ולכן כתבתי שיר:
אם נתקלת היום בגעגוע
קרא בבלוג של עלמה, ותהיה רגוע
16
ענת
1 ביולי 2012 at 15:16 (12 שנים ago)תודה רבה, עלמה. המאפינס מאוד טעימים. השתמשתי באגוזי מלך ובאבקת אפייה במקום הסודה לשתייה כי זה מה שהיה בנמצא ועדיין יצא מעדן.
יעל
26 באוגוסט 2012 at 19:54 (12 שנים ago)הי עלמה
היום הכנתי את המאפינס רק בצורת עוגה, והכנתי אחת עם הפקאנים ואחת עם השוקולד
כמה תובנות:
א. לדעתי עם שוקולד יותר מוצלח מאשר עם פקאן, יש משהו בבננה-שוקולד-נמסים אחד בתוך השני שפשוט עושה שמח
ב. נראה לי כדאי לכתוב שאם מחליטים להכין את זה בתור עוגה (אני לא אוהבת קפקייקס, יש לזה תחושה כאילו מישהו מגביל אותך בכמות של כמה תאכל) אז כדאי להכניס בחום יותר נמוך ליותר זמן, כי על 180 זה יוצא ממש ממש נוזל מבפנים וקריספי מבחוץ (אני אוהבת את זה ככה, אבל לאחרים זה גורם לתהיות האם זה מוכן)
ג. תודה תודה על המתכון! זה היה מעולה ברמת הליקוק אצבעות. הכנתי לשותפות של לקראת החזרה לארץ מחול ואני בתחושה חזקה שזה לא ישאר עד שהן יחזרו באמת.
dvarimbalma
26 באוגוסט 2012 at 22:27 (12 שנים ago)תודה על כל התובנות! אני שמחה שיצא טעים
נטע
2 באפריל 2013 at 22:41 (12 שנים ago)אם יש לי קצת פחות בננות (בדיוק חצי מארבע) ולא מתחשק לי לקחת רק חצי ביצה-
אפשר לחלק את הכמויות בחצי ולהשאיר ביצה אחת? (מה יקרה?)
אפשר להחליף את הבננות החסרות במעט חלב? (מה יקרה?)
רוב תודות (ומזל שלא הפסקת לאכול טחינה) (: