חוק הספאם החדש אכן הקל מעט את חייה של אשת החייל המקוונת. הנה, בהרף עין, ולאחר שנים של קריסה מעומס אינטרנטי מיותר, החלה עדת הזבובים המעיקה שמציפה לי את תיבת המייל לפנות אליי במתק-מקלדת בשלל בקשות אישורים ואישרורים.

הבעיה הגדולה, כפי שהתברר לי בהמשך, היא שמרבית המיילים המיותרים שנמצאים לי בתיבה האלקטרונית אינם תולדה של חברות מסחריות שונות, אלא דווקא של רעים, מיודעים, מכרים או שאר ספחות חברתיות שמעוניינות לזרות בעיני שבבי מידע-מיותר. בזו אחר זו הן תוקפות את המייל שלי, שרשרת אף-דאבל-יו מעוררת אימה.ראשית היו אלה הודעות פונקציונאליות: דרושה דירה, מחפשים למכור אוטו, מחפשת עבודה. אחר כך הגיע גל ההודעות הקוראות-לדגל: מחפשים תרומת דם, הצביעי חד"ש, בואי להפגנה. אבל זה עוד כלום, מפני שתמיד קיימת אותה קבוצה משונה של "קבוצתיים".

הקבוצתיים הם אותה אסופת אנשים (אם אכן הם ראויים לתואר הזה, אנשים) שחושבים שהגיוני לשתף אותך, יחד עם כל יתר תפוצת המייל שלהם, במידע "אינטימי".

מומחים יודעי דבר בעלי שם עולמי הצליחו לחלץ מתוך הכאוס את הטבלה הבאה, שמדגימה יפה את רמת התעוקה לפי סוגי מיילים קבוצתיים בגילאים שונים:

גולשת עברייה, מי ידע חייך? בספאם באת ובספאם תלכי

אכן, העובדות מדברות בעד עצמן. המצב קשה, ולפי הטבלה, הוא הולך להיות רק קשה יותר. כפי שרובכם יודעים, מקומי הנוכחי בטבלה מאופיין במספר רב מאוד של מיילים עם תיאורי טיולים במחוזות שונים של העולם השלישי. המיילים האלה נוטים להכיל כמעט תמיד את אותם שניים-שלושה סיפורים קבועים: "נמסטה!!1 רימו אותי, נתקעתי באוטובוס מקרטע, היה לי קלקול קיבה. אבל היה צחוקים. קבלו 550 תמונות שיפילו לכם את התיבה ממשקל עודף."

בצר לי, העליתי את הנושא בפני ה"מטבחון המצומצם", הכולל מספר נשות חיל שקרובות לליבי במיוחד. המטבחון שלח אותי אל מגוון פתרונות יצירתיים, החל מיצירת כתובות פיקטיביות במיוחד בשביל האנשים האלה וכלה בדיווח ספאם אובססיבי.

אשר לי, אני חושבת שעליתי על הפתרון האולטימטיבי: תחזירו לאויב בנשקו שלו כבומרנג, הרגו את החתול בעזרת שמנת, או בקיצור- תכתבו חזרה. המון. ברגע שנחה בפתחכם תכתובת קבוצתית כזו, הקפידו להשיב באריכות, ולספר מה קורה בחיים שלכם (פירוט יתר בנושא נסיעות, כספים, ובעיות במערכת העיכול יתקבל בברכה). הקפידו לצרף עשרות תמונות של דירתכם, המכולת שלכם, והאוטובוס שמוביל אתכם לאוניברסיטה. אם אתם לומדים, צרפו גם את כל המאמרים שאתם קוראים בקבצי PDF, על מנת לא לחסר דבר. ככל שתקפידו על זוטות שוליות יותר- כך עולים סיכוייכם לקבל חנינה מהקבוצתי בעתיד. הקפיד לחתום ב"היתוליות" ולהבטיח לכתוב שוב בקרוב.

הודו לה' כי טוב

כרגיל בחיים, יש לזכור כי מעז יוצא לפעמים מתוק: מלבד ייצור מאסיבי של מיילים קבוצתיים, טיפוסים שחושבים שהם דולפינים ואנשים שהולכים עם שמיכות בפלורנטין, הודו ללא ספק העניקה לנו כמה דברים נפלאים. לא, אני לא מדברת על זה, אלא על הפופולאריות הנוסקת של המטבח ההודי בארץ, שמלמד את הישראלים בשנים האחרונות מאיפה שורף הקארי. לעניין. ועכשיו מספיק ברברתי, בואו נבשל.

כמה טיפים חשובים:

בלשנות. ובכן, להודים יש מאכל שנקרא "אלו-גובי" (ולמאיר אריאל יש שיר שנקרא "אולה בבו", אבל זה לא קשור). "אלו" זה תפוח אדמה ו"גובי" זה כרובית. במאכל המקורי יש בעצם רק כרובית ותפוח-אדמה, עם קארי ותבלינים. הרעיון פה היה להכין משהו קצת יותר עשיר עם אפונה ועגבניות.

תבלנות. אחת הטכניקות החשובות אצל ההודים זה לחמם שמן ולטגן בו תבלינים שלמים לפני שמתחיל בכלל הבישול. נותנים לתבלינים קצת להישרף בשמן מאוד חם, ואז מוסיפים את הירקות.

סבלנות. תפוחי אדמה זה ירק די קשה, לוקח להם זמן להתרכך, במיוחד כשמבשלים כמות גדולה. תנו להם זמן.

יאללה למטבח!

1 ראש בינוני של כרובית- שטופה ומפורקת לפרחים קטנים

1 תפוח אדמה גדול חתוך לקוביות קטנות

2 בצלים חתוכים לרצועות גסות

1 קופסא גדולה של שימורי עגבניות מרוסקות

1 כוס אפונה ירוקה קפואה

פלפל שלם

הל שלם

זרעי כוסברה

אבקת כמון, אבקת קארי פטרוזיליהמיץ לימון 1. בסיר די גדול לחמם שמן זית ולטגן זרעי כוסברה, כמון, הל שלם, ופלפל שחור שלם. הכמות תלויה בטעם, אבל אני מציעה לא לשים הרבה מידי.

2. אחרי שהתבלינים מתחילים להתפוצץ קצת, מוסיפים את הבצל ומטגנים.

3. הופ! תפוחי אדמה לסיר.

4. אחרי שהתפו"א מתחיל להתרכך, מוסיפים את הכרוביות. צריך לשים לב שפרקתם אותן כראוי, שיהיו קטנות וחמודות

.5. מתחילים לטגן קצת, ואחרי דקה-שתיים כבר שופכים את רסק העגבניות, יחד עם 2 כוסות מים חמים.

6. עכשיו מחכים בסבלנות שהירקות יתרככו. זה יכול לקחת קצת זמן.

7. כשהירקות רכים מוסיפים כוס אפונה, ואת המלח, הקארי והכמון. צריך לטעום ולהחליט כמה לתבל, אבל אני בעד ללכת על כפית שלמה גדושה של כמון, כי זה התבלין הכי חשוב פה לדעתי. אני העדפתי לא להיסחף עם התבלינים של ההתחלה בדיוק בשביל שהתבלינים הטחונים ישפיעו עכשיו.

8. מבשלים עוד כמה דקות. בוחשים, טועמים.

9. מגישים עם פטרוזיליה קצוצה, וסוחטים מעל שלוק של מיץ לימון. אפשר לאכול עם אורז או בלי, ונחמד גם לשים מעל כף יוגורט חמצמץ.