ביום שני שעבר, בעוד מיליוני נערות חשופות ירך צעדו ברחובות פלורנטין ודרכו לי על כפות הרגליים, הרהרתי בענייני טקסטורה של עוגיות.

הרעיון היה, לאחר ההתקהלות המגעילה שנקראה בטעות "מסיבה", לחזור הביתה ולעבוד על משלוח המנות המסורתי של י', המורה האגדי שלי לסקסופון מתקופת התיכון. אחת הסוגיות שהעסיקו אותו בעניין המשלוח היה הרצון לצרף סוגים מעניינים של עוגיות, שיבדלו זו מזו במראה ובטעם. אוזני המן אני פשוט שונאת, ומאחר וכבר הכנתי את עוגיות השוקולד הקבועות שלי, חיפשתי להוסיף משהו שיהיה אחר לגמרי.

נבירה רצינית ברשת הובילה אותי למחשבה על עוגיות קואקר, ובזמן המסיבה בפלורנטין העסקתי את מוחי הקודח רבות בסוגיות שונות הקשורות לעוגייה הזו.

-"אני לא מאמין שאנחנו שוב פה," אמר בזעם חברי הטוב ג' בעודו מיישר את חצאית הטו-טו והמחושים שלו, "שנה שעברה נשבעתי שאני לא חוזר!"

-"תיזהרי לא ללכת לאיבוד!" צעקה אליי א' עם אוזני החייזר "תחזיקי את היד שלי כל הזמן!"

-"איכס! מישהו הקיא פה!" דיווחה מאחורינו י' מבעד לשפם שציירה לעצמה.

-"עוגיות קוואקר", מלמלתי אני אל עבר הגוש המשוער שבו אולי נמצאים חבריי, "מוכרחות להיות רכות". ההמונים חבטו בי, ונשאו אותי הלאה משם, אל גלי פנים זרות ושדיים מעורטלים. "רכות ולעיסות באמצע, טיפה חומות וקשות בקצוות. ממממ".

כמה טיפים חשובים:

קר. כבר הסברתי בעבר שאחד מהדברים החשובים עם עוגיות הוא לעבד את הבצק כשהוא קר או קפוא. בצק של עוגיות הוא בעיקר חמאה, ולכן הוא נמס בין האצבעות כשקורצים ממנו עוגיות וכל הצורה נהרסת. אני שמתי את הבצק בפריזר לפחות שעה עד שהכנתי ממנו עוגיות, ואפשר גם להשאיר אותו שם יותר, אם מקפידים לארוז טוב-טוב בשקיות, שלא יספוג ארומת-פריזר מבאסת. בגלל שהבצק הוא בעיקר חמאה ופחות מים- אתם לא צריכים לדאוג שהוא יקפא לכם לגמרי לגוש קרח. זה לא קורה.

סו-כר. אפשר בהחלט להחליף את הסוכר הלבן בסוכר דמררה, במיוחד בעקבות הטרנד הבריאותני השותף את מחוזותינו. אני העדפתי דווקא ללכת על סוכר לבן הפעם, כי בא לי מרקם יותר עדין. בכל אופן, אם אתם משתמשים בסוכר דמררה תהיו טיפה יותר נדיבים (בערך כף אחת יותר), כי הוא פחות מתוק. בכל אופן- עדיף לא להשתמש בסוכר החום הממש כהה (זה הדחוס, הכבד, שאני אוהבת לשים בעוגיות שוקולד צ'יפס), כי זה לא מתיישב טוב עם העוגיות האלה.

יאללה למטבח! (הכמויות הן להרבה מאוד עוגיות, אפשר גם להוריד הכל לחצי ולהכין פחות)

2 חבילות חמאה רכה (200 גר')

כוס ורבע סוכר לבן

2 ביצים

כפית תמצית וניל

1.5 כוסות קמח לבן

כפית סודה לשתייה

כפית קינמון טחון

קצת אגוז מוסקט

חצי כפית מלח

3 כוסות קוואקר

1.5 כוסות צימוקים שחורים

1. מדליקים את התנור ומחממים ל180 מעלות. במיקסר: מקציפים חמאה, סוכר, ביצים ווניל. תנו להם כמה זמן במיקסר, שיהיה תערובת אחידה ותפוחה.

2. מוסיפים קמח, סודה לשתיה, קינמון, אגוז מוסקט ומלח- לעיבוד קצר.

3. מוסיפים את הקואקר והצימוקים לערבוב מהיר בכף עץ או במרית.

4. מעבירים את הבצק כולו לפריזר לקירור (זמן הקירור תלוי גם בכמות שבחרתם להכין. אני בעד לפחות חצי שעה).

5. יוצרים מהבצק כדורים קטנים (ובתודה לא' על סט הצילומים המושקע, אתם יכולים גם לראות די טוב על איזה גודל של כדורים אני מדברת).

6. מסדרים על תבנית עם רווחים גדולים, כי כמובן שהעוגייה תתפשט.

7. אופים בחום של 180 מעלות, למשך 10-12 דקות (זמן האפייה משתנה מתנור לתנור, אני נוהגת פשוט להוציא ולטעום, וככה אפשר גם לנשנש וגם לבדוק אם זה מספיק אפוי לטעמי).

בתאבון לכולם,

ובאיחור מסויים- חג פורים שמח. לשנה הבאה בפלורנטין…