מרץ
2010
קראמבל תות
אשרי אשת החיל שיש בבעלותה ספר בישול ראוי לשמו. ישנו קסם מיוחד בקריאה בספר-ראוי-לשמו-שכזה, במיוחד כשהוא מונח, בהתרסה, לצד המיטה (מחליף את הרומן האחרון של—).
זו אינה קריאה במתכון מסוים, בעמוד המוכתם שנפער על השיש במטבח, מתרגם במהירות למשהו בפועל.
הו, זה אינו מסעה של התיירת הנחושה, אצה-רצה להיצטלם היטב ליד מגדל אייפל. זהו מסעה של המשוטטת: טרוד, קופצני, רווי עונג.
זו קריאה שמערבבת את המתכונים והצילומים השונים, מחלצת מתוכם רעיון שלישי שכלל אינו מופיע שם במקור, ומתעכבת על ההקדמה ועל אחרית הדבר. על העצות הקטנות. על הסיפורים שמאחורי המתכונים ועל הביוגרפיה של הכותב, שנמצאת תמיד בשולי המשפטים הללו של לפני-המתכון.
אשרי אשת החיל שיש בבעלותה ספרי בישול רבים מתקופות שונות. יש בהם כל כך הרבה דברים מעניינים ללמוד על השפה העברית ("הכיני את השנף מבעוד מועד").
יש בהם קפסולות זמן של כתיבה בלשון נקבה-פטרונית, רעיונות להתמודדות עם הצנע, ועצות על מחזור שאריות העוף מהמרק לקציצה ואז לריבה. יש בהם שיא של חן גולמי ונלעג: חן ספרי ההדרכה, אלו שיודעים טוב יותר.
אחת הקלישאות המשעשעות ביותר שחוזרת בספרי בישול, וגם בתוכניות בישול שמשודרות היום, היא קלישאת ה"אורחים-המגיעים-במפתיע".
תמיד תהיתי מי הם לעזאזל אותם אורחים חסרי-טקט, עדת ספחות חברתיות מזמזמת שכמותם, שמתדפקת על דלת הבית מבלי לטרוח לצלצל מראש. שנים של קריאה בספרי בישול זרעו בי אימה אמיתית מפני הלהק המשונה הזה, המרעיד את קירות הבית בצעדים הכבדים מחדר המדרגות.
"הבי לנו טורט!" זועקים עליי אלה בחלומותיי מן החלון "הגישי לנו אוסובוקו עגל! מזגי לנו שיכר שזיפים צונן!"
אשרי אשת החיל שיש בבעלותה מעגל חברים ראוי לשמו. אני שמחה לספר שמעולם, מעולם, לא תקפו את סיפי חברים בלי התראה ראויה.
שנים של ליקוט קפדני זיכו אותי במעגל ראויים-לשמם שכאלה.
כשהם מגיעים, נשמות טובות שכמותם, הם יגיעו בעצמם בדרך כלל עם משהו ללגום או ללעוס או להאזין לו, וישמחו שמחה אמיתית בחיבוק ובכוס קפה שחור, אם נגמר החלב.
המצב הזה גרם לי להבין (אם נתקדם לשלב העצות) שבמידה וה"חברים" שלכם הוא משהו שמגיע בקבוצות גדולות ודורש מכם להאכיל אותו, הסוגיה האמיתית אינה כיצד להכין מטעמים-ברגע, אלא דווקא כיצד לקדם באופן אופרטיבי את מיגון ביתכם, תוך שימוש באמצעי לוחמה קונבנציונאלית.
אשרי אשת החיל שמכינה קראמבל תותים מהיר ופשוט.
היא בוודאי אינה מכינה אותו על מנת להשביע את רעבונם של אותם טפילים מספרי הבישול.
היא מכינה אותו בבוקר, כדי שתוכל תוך 20 דקות לאכול אותו בעצמה ליד כוס קפה. היא מכינה אותו בלילה שאחרי יום ארוך, נותנת לריח הפירות העז לחמם את המטבח. היא מכינה אותו בביתן של נשות חיל אחרות, חברות שהיא באה לבקר, מכמה מצרכים שהיו לה בבית והיא העמיסה על האופניים. חברים מהסוג הזה פותחים לך את הדלת בשמחה ומנשנשים את התותים כשכולכם יחד חותכים את הפירות.
(מוקדש באהבה לי', ג', נ' וע', שבאתי להכין ולאכול איתם ארוחת ערב ביום שישי האחרון).
כמה טיפים חשובים:
רגעים. זה נכון, מדובר במתכון מהיר מאוד. אני לא אוהבת לחשב זמני עבודה במדויק, אבל סך הכל זה בערך 25 דקות בתנור, ועוד איזה 10 דקות של עבודה. מה שכן, בגלל מרקמם הנוזלי של התותים החמים, כדאי לדעתי לחכות כמה דקות לפני שמגישים.
פירורים. יש הרבה מאוד ואריציות לקראמבל, כשהבסיסית ביותר בונה את הפירורים רק מקמח, סוכר וחמאה. אני החלפתי חלק מכמות הקמח בשקדים טחונים לאבקה, כאלה שמרקמם קרוב כמעט לקמח, כדי שיתנו טעם עשיר ומורכב יותר. התוספת של הקוואקר והאגוזים הקצוצים גס היא כדי לאפשר טקסטורה קראנצ'ית במיוחד של פירורים. מכינים קראמבל מכל מיני פירות, אבל תותים הם נוזליים ורכים במיוחד, ולכן זה כיף שהכיסוי מלמעלה יהיה יחסית קראנצ'י. את הפירורים חשוב לפורר בין האצבעות ולא לגבש לגוש בצק אחיד, וגם להכניס לפריזר כשמסיימים להכין אותם, מה ששומר על המרקם שלהם. בזמן שהפירורים בפריזר, חותכים ושוטפים את התותים.
מחירים. יצא להם שם של סנובים יקרים, לתותים. זה מבוסס בעיקר על כך שרוב השנה כשהם נמכרים זה בקופסאות פצפונות ובמחיר מופקע. ובכן, אני חייבת לספר לכם שממש עכשיו (ובטח רק לעוד כמה שבועות) הם נמכרים בשוק במחיר השווה של 7 שקלים לקילו (וזה עוד בבוקר, המחירים יורדים אחרי הצהריים).
אביזרים. עוד דבר שהופך את המתכון הזה לאידיאלי עבור אשת החיל הסטודנטיאלית הוא שממש לא צריך בשבילו כלום. בקושי תבנית. ואפשר לאפות גם בטוסטר אובן אם אין לכם תנור (ניסיתי).
הדרים. מה פתאום קליפות הדרים בקראמבל? זה רעיון שקיבלתי ממקום שאכלתי בו קראמבל תפוחים פעם. ההדרים הם לא חובה, אבל נותנים טוויסט חמצמץ-מריר כזה ומוסיפים עוד מרקם נחמד לכל ביס.
נימוסים. ההגשה של קראמבל רחוקה מלהיות אלגנטית, אבל זה חלק מהעניין. אפשר ללכת על תבנית שכל החברים פושטים עליה, מצוידים בכפית (מומלץ) או להעמיס אותו לצלחות (קצת שמנת חמוצה או גלידה וניל ליד). אפשר גם לאפות בכלים אישיים, שזה אולי הכי אלגנטי, אבל (לדעתי) הכי פחות כיף.
יאללה למטבח! (מספיק ל5 חברים חזירייים עם תאבון בריא מאוד, רק כאלה אני מחזיקה)
- 1 כוס סוכר לבן
- חצי כוס שקדים טחונים (במרקם של אבקה, כן? לא גרוסים)
- חצי כוס קוואקר
- 1 כוס קמח
- רבע כוס אגוזי פקאן
- 100 גר' חמאה קרה
- קילו תותים
- 70 גר' רצועות הדרים מסוכרות
- מדליקים את התנור (או הטוסטר אובן) ומחממים ל-180 מעלות.
- קוצצים את האגוזים גס מאוד (אני מתכוונת ל2-3 קיצוצים עם הסכין, לא יותר מזה)
- מערבבים את החומרים היבשים: סוכר, קמח, קוואקר, אגוזים, שקדים טחונים. בשלב הזה אפשר להוסיף גם קינמון ואגוז מוסקט, אבל זה לא חובה. הכנתי גם בלי ויצא אחלה.
- מערבבים את החומרים היבשים עם החמאה ומועכים את התערובת באצבעות, עד שנוצרים פירורים. מכניסים את הקערה כמו שהיא לפריזר.
- התותים צריכים להיות בגודל אחיד, אבל ממש לא זעיר. אני ממליצה לחצות את התותים הגדולים, ולתותים הקטנים רק לקצץ את הקצה.
- חותכים את רצועות ההדרים לפיסות קטנות יותר, זה אומר שמחלקים כל רצועה ל-3-4 רצועות קצרות יותר.
- בפיירקס מערבבים את התותים ואת ההדרים. שופכים מלמעלה את הפירורים. מכניסים לתנור, מחכים 20-25 דקות.
- וזהו. הריח של התותים הולך להרוג אתכם.
- זה לא נכון, הוא הולך להזכיר לכם שטוב לחיות.
שבוע נהדר לכולם,
עלמה
ועכשיו- עוד קצת מהאדומאדום הזה
36 Comments על קראמבל תות
כתיבת תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
בים
17 במרץ 2010 at 8:40 (15 שנים ago)דרך נהדרת לפתוח את הבוקר!
והתמונות נפלאות
barva
17 במרץ 2010 at 10:54 (15 שנים ago)נפלא.
המאפה כמו הכתוב- מצחיק, מתוק, עשיר טעמים, איכותי.
אשרי אשת חיל היודעת לבחור את חבריה כמו גם את מתכוניה. לומדת ממך ומצדיעה לך.
אני עוד אוכלת את מרק הקרופניק הטעים. חציו נגמר לפני שהוספתי את היין, החצי השני עם יין ייגמר היום.
רגוע יותר
17 במרץ 2010 at 12:20 (15 שנים ago)כפרה עליך. זתומרת, אני בחיים לא אכין את זה, נראה שיש יותר מדי מה לשטוף אחר כך אבל בכל זאת, כפרה עליך.
🙂
dvarimbalma
17 במרץ 2010 at 14:33 (15 שנים ago)הי, זה ממש מעט כלים יחסית לעוגה! קערה אחת להכין את הפירורים, ועוד קרש חיתוך, ועוד תבנית אחת. וזהו. (בסוף כפית לאכול, כי באמת, באמת שעם הידיים זה קצת מוגזם אפילו בשבילי).
בכל מקרה, כפרה עלי גם.
מיטל
17 במרץ 2010 at 13:55 (15 שנים ago)על אף שאני לא חובבת תותים במיוחד ואוכלת אותם לעיתים רחוקות, התמונות נראות מדהימות ועשית לי חשק להכין את המתכון הזה 🙂
אבנר
17 במרץ 2010 at 14:36 (15 שנים ago)איפה הלינקים??
הטקסט כייפי גם כשלעצמו – אבל מה עם כמה קופים על סקייטים או משהו??
שבוע טוב לך ולג', י', נ' וע'.
dvarimbalma
17 במרץ 2010 at 15:22 (15 שנים ago)כן, אתה צודק, לינקים בהחלט יככבו במתכון הבא. אתה מוזמן להוסיף כאוות נפשך לינקים מעניינים בתגובות 🙂
חנה ליכט
17 במרץ 2010 at 19:42 (15 שנים ago)פשוט ונהדר. תודה שיש נשים כמוך שצובעות את הרשת במתכונים נהדרים כאלה.
http://www.youtube.com/watch?v=LZ0ue-XGl9c
מיכל
17 במרץ 2010 at 20:12 (15 שנים ago)רק לי יש חברים ש, אללה יסטור?
את כותבת נהדר ו(כנראה שגם) אופה נפלא.
עדי
18 במרץ 2010 at 2:32 (15 שנים ago)באמת כפרה עלייך. ברור שלא יכולה לאכול כלום מזה, אבל רק התמונות וזכרון הטעם הרחוק…. מחזיר אותי קראמבל האגדי, מול המזח בעיירה בצפון סקוטלנד, הקראמבל הטוב ביותר שאכלתי.. (וזה רק בגלל שאת שלך אני לא יכולה לטעום, כמובן).
וגם- האישה ש(גרה)איתי עושה קראמבל גם בלי קמח בכלל אלא רק עם קוואקר וזה יוצא נהדר, בטח יעבוד אפילו טוב יותר עם הרעיון המעולה שלך של השקדים והאגוזים.
אולגה
18 במרץ 2010 at 7:31 (15 שנים ago)אין על קראמבל! מתוק, מלוח, לא משנה. פשוט פשוט אבל, או, כל כך מספק. אם יהיה לך זמן וחשק, שווה לנסות את גרסת הברוקולי והכרובית של הקראמבל 🙂
עדי ס.
18 במרץ 2010 at 19:54 (15 שנים ago)ווהו כפול 2!
לירון
18 במרץ 2010 at 23:32 (15 שנים ago)זהו הביקור הראשון שלי באתר שלך (סוף סוף), ואני מודה שזה בגלל שציפור קטנה הבטיחה נעורי נצח… אמנם עוד אין לדעת לגבי הנעורים, אבל כן זכיתי בחיוך מכל הלב, אז היה בהחלט שווה. המתכון, הכתיבה והתמונות כולם נהדרים!
והנה – אני חושבת שתזכי בחיוך בחזרה:
http://www.youtube.com/watch?v=MELQssQx06I
dvarimbalma
19 במרץ 2010 at 0:17 (15 שנים ago)איזה סרטון! אחת הלהקות האהובות עליי, והריקודים מהממים! שיחקת אותה, בייבי
אמיתי סנדי
20 במרץ 2010 at 19:57 (15 שנים ago)בדיוק קיבלתי שקיק של קליפות הדר מסוכרות, זה כנראה לא מקרי.
בר
25 במרץ 2010 at 11:19 (15 שנים ago)הכמויות במתכון הספיקו ל3 תבנות, אז מצאתי את עצמי לוקחת קראמבל תותים לאוניברסיטה ולעבודה- והיה סיכום כללי שזה נפלא. תודה
(:
אליסה
27 במרץ 2010 at 11:39 (15 שנים ago)פוסט מצחיק ויפה!
לא נעים לומר, אבל סיפרי הבישול שלי מוצאים עצמם (נגד רצונם החופשי, אני בטוחה) בשירותים.
שם אני מדפדפת בהם, מהרהרת בשילובים אקזוטיים שנשמעים מעניינים. עוברת בראשי על תכולת המקרר, כדי להבין אם מתכון זה או אחר אפשרי לביצוע בעתיד המידי.
עדי ס.
31 במרץ 2010 at 15:34 (15 שנים ago)תגידי את חושבת שזה נשמר לכמה ימים או שזה לא כמו עוגה רגילה מבחינה זו?
dvarimbalma
31 במרץ 2010 at 17:55 (15 שנים ago)חלק ממה שנחמד בעוגה הזו הוא שהיא לוקחת כל כך מעט זמן, שאין כמעט שום סיבה להכין אותה לא מתי שרוצים לאוכל אותה.
אבל-
הכנו נגלה אחת של זה שנשמרה במקרר קרוב לשבוע, ואכלנו ממנה כל פעם בחתיכות, אז זה דווקא מחזיק בסדר גמור
דנה
3 באפריל 2010 at 16:38 (15 שנים ago)תענוג כמו תמיד.
הקראמבל הכי פשוט נוצר בדירתי התל אביבית בתקופת הצנע הסטודנטיאלית שלי, אשר אופיינה בחשקים פתאומיים עזים לקינוחים מתוקים מנחמים…
כמות שווה של קמח, סולת וסוכר (לימים השתכללתי ושיניתי את הסוכר לסוכר חום). התערובת היבשה מחולקת לשניים (תחתית ועילית).
יוצרים שכבת בסיס בתבנית פיירקס משומנת בחמאה. מפזרים פירות (מודה, לא ניסיתי מעולם תותים… בימים דחוקים אפילו הסתפקתי בשימורי סלט פירות ואפילו אפרסקים משומרים. יצא יאמי). מפזרים מעל את שאר התערובת היבשה, מזליפים חמאה מומסת מלמעלה ומאשפזים בתנור.
אידיאלי לאכילה עם כפית ארוכה ישירות מהפיירקס, מומלץ בתוספת קצפת או גלידת וניל….
אודי
5 באפריל 2010 at 15:28 (15 שנים ago)מצחיק מאוד, ומפתה. יש לך עצה לתחליף טבעוני לחמאה?
תודה!
dvarimbalma
5 באפריל 2010 at 17:31 (15 שנים ago)המממ… בעיה. אני יודעת שבד"כ משתמשים במרגרינה במקום בחמאה, אבל אני די שונאת מרגרינה. האמת היא שבא לי כבר הרבה זמן להתלבש קצת על בישול טבעוני וללמוד דבר או שניים בתחום. כשזה יקרה- אכניס כאן קצת קינוחים טבעוניים יותר 🙂 באופן כללי אני תומכת בשמן זית כשומן מן הצומח, יותר טעים.
שאנייניי
5 באפריל 2010 at 18:32 (15 שנים ago)שמן קוקוס!
דייב דנ
6 באפריל 2010 at 23:01 (15 שנים ago)סתם נפלתי על המתכון הזה כדי לפרגן, עברתי ודיפדתי על פני כמה וכמה מתכונים. אמנם יש כמה בלוגים טעימים יותר אולי יש אחרים שמציגים את אופן ההכנה בצורה יותר ברורה . אבל זה הבלוג היחידי שהשאיר אותי גם עם חיוך לצד הרצון לנסות את המנה. בימינו, זה הרבה מעבר ליתרון. נמשיך לבקר.
בית ספר למוזיקה YAMAHA
30 במאי 2010 at 11:48 (14 שנים ago)אין ספק שהמעבר לזה שהמתכון נשמע מבטיח, אופן הכתיבה עושה לך עוד יותר חשק להכין אותו.
zehava
23 בספטמבר 2010 at 21:39 (14 שנים ago)בלוג מעניין ומהנה ופוסט חביב רק שיש לי שאלה האם אפשר לעשות את הקראמבל עם כל פרי אחר או שזה דורש שינויים במרכיבים? תודה מראש
dvarimbalma
23 בספטמבר 2010 at 22:09 (14 שנים ago)הכנתי קראמבל כזה גם עם תפוחים לא פעם, ולדעתי זה מתאים גם עם אפרסקים ואגסים. בתאבון!
נטע
1 באפריל 2011 at 16:12 (14 שנים ago)הי עלמה
כבר מאז שהפוסט פורסם אני רוצה להכין את המתכון ולא יצא לי. היום ראיתי תותים זולים אצל הירקן וישר חשבתי על המתכון. יצא מעולה!!
הרעיון של מוסקט בקרמבל הוא גאוני – ממש מוסיף. תודה לך.
dvarimbalma
1 באפריל 2011 at 18:13 (14 שנים ago)האמת היא שזו בדיוק בדיוק העונה, אז עשית בשכל.
תודה רבה על המחמאות ואני שמחה שיצא לך טעים
דריה
28 בספטמבר 2011 at 4:41 (13 שנים ago)אהלן,
שאלונת – הקואקר – מהסוג הגדול שעושים לחם או מהסוג הדק שמשמתשים לדייסה?
תודה!
dvarimbalma
28 בספטמבר 2011 at 10:08 (13 שנים ago)הי דריה,
האמת היא שניסיתי את שניהם, ושניהם יצאו אחלה. בסופו של דבר אני משתמשת בדרך כלל בסוג הדק, בגלל שזה מה שיש לנו בבית, אבל הסוג של הקאוקר העבה יוצר תוצאה שהיא קצת יותר פריכה. בכל אופן, שתי האפשרויות סבבה, ותלוי כמה קראמבל את אוהבת את הפירורים שלך.
בתאבון
ע
דנה
10 במרץ 2012 at 22:44 (13 שנים ago)החלפתי את הקמח בקמח מלא, את הסוכר בתחליף סוכר ואת החמאה בשמן חמניות.
במקום קליפות הדרים (שלא היו) שמתי פירות יער קפואים (חמוציות, אוכמניות ופטל שחור).
יצא נהדר! וגם טבעוני :]
dvarimbalma
11 במרץ 2012 at 14:21 (13 שנים ago)לרווחת הטבעונים מבין קוראי הבלוג! תודה!
גל
12 במרץ 2012 at 22:33 (13 שנים ago)הכנתי היום, עם כמה שינויים קטנים בשל חוסרים (ובלי קליפות תפוז, כי אני לא אוהבת), ויצא מופלא, נהדר ומקסים. נטרף במהירות הבזק. תודה על המתכון ועל הכתיבה המפעימה שלך.
ליבי
30 בספטמבר 2013 at 18:54 (11 שנים ago)הכנתי עם שזיפים וקצת אפרסק בגרסא הטבעונית – שליש כוס שמן חמניות במקום חמאה.
יצא ממש מעולה עם הקוואקר והכל, רק קצת מתוק מדי, בפעם הבאה חצי כוס סוכר מספיק לגמרי.
דניאל אסנין
29 בנובמבר 2015 at 18:54 (9 שנים ago)היי,
מפתה מאוד!כבר מכינה!
כמה אגוז מוסקט לשים? הוא מאוד דומיננטי
תודה:)