פווווווווו כמה זמן שלא הייתי פה. מיליון שנה. מיליון וחצי, בעצם. מלא דברים חדשים יש לי לספר לכם וגם מלא דברים שעוד תראו בקרוב, אבל בואו ניגש קודם כל למשהו שיושב לי על הלב:

אבוקדו. זה. דבר. מושלם.

ובכן, כבר מזמן איבדתי כל בושה בכל הקשור לאבוקדו. לא, לא רק על לחם. לא רק בסלטים. לא רק עם לימון ומלח (או כמו שמאיה לימדה אותי: מניפת אבוקדו טרי עם מלח גס על טוסט שמרוח בקצת שמן קוקוס. כל כך פשוט וכל כך מענג).

אלא גם: אפוי

מעוך בתוך עוגה

חלק מקרם עוגה

בסיס לגלידה מטורפת (עם קיווי. תזכירו לי לכתוב על זה פעם)

בטראפלס

בשייק

עם קוביות של בננה בתוך טוסט

והרשימה הזו עוד מתמשכת ומתארכת (מישהי אמרה "מסיכת פנים"?).

החיבה שלי לפרי המושלם הזה קיימת כבר מזמן, אבל המעבר לניו יורק והזמינות של אבוקדו טוב וזול מסוג האס דחפו אותי עוד קצת אל הטירוף, והתחלתי להגניב אבוקדואים כמעט לכל דבר. ואז, בחורף האחרון, טיול לגואטמלה שהשלים סופית את המהפך. אני מאוהבת. או יותר נכון לומר, אובססיבית. ואת האובססיות שלי, כפי שהדגימה ההתאהבות בדלעת כשעברתי לניו יורק לפני שנתיים, אני לוקחת מאוד, מאוד ברצינות.

בחודשים האחרונים אני מגלה שאפשר לשים אבוקדו בכל דבר, גם בקינוחים, ושהמרקם העשיר והקרמי שלו נותן פייט לא רע לשמנת וביצים כשרוצים לאכול טבעוני.

בגדול, כלל האצבע שלי ביחס לאוכל טבעוני מהרגע שהחלטתי שהבלוג שלי יהיה טבעוני (כותבת הבלוג גם טבעונית רוב הזמן אבל עדיין אוכלת לא-טבעוני לפעמים, בעיקר בטיולים או אצל חברים) הוא שלפגוע בבעלי חיים בשביל אוכל זה אכזרי ומיותר, אבל גם לאכול דברים שיצאו ממפעל וכל הקשר בינם לבין אוכל מקרי בהחלט זה מיותר, ודי אכזרי כלפי הגוף שלכם וכלפי הסביבה. לא חושבת שצריך להיות טהרנים וכמובן שתעשיות המזון המודרניות הביאו לנו הרבה נוחות לחיים, אבל תכלס- אם רשימת הרכיבים מכילה יותר מארבעה דברים שאין להם שם אלא רק אות ומספר- זה כנראה לא אוכל.

ולא אוכלים טבעוני כדי לאכול זבל, אוכלים טבעוני כדי לאכול אוכל בלי חיות בתוכו. ולדעתי תזונה טבעונית שפויה זה המון פירות, ירקות, אגוזים וזרעים. פחות סויה ופחות "תחליפים" (עם כל הכבוד לטבעול שמזכיר לי בעיקר טיולים שנתיים וחדרי אוכל צבאיים).

כך התברר לי שאבוקדו, ולא כל מיני מרגרינות ואבקות, הוא התחליף המושלם באפיה לשמנת ולביצים. לא רק כממלא מקום של הדבר האמיתי, אלא כדבר בפני עצמו. פרי מתוק, נימוח, שמן, עם נוכחות וגוון עדין מאוד שבד"כ מורגש רק ברקע של העוגה ורק למי שיודע. משהו שמשדרג מנות ולא רק מטבען אותן. במרכז ודרום אמריקה יודעים את זה כבר שנים, אבל מתברר שאבוקדו יודע לעשות קסמים גם בהקשר של מתוק. ואפילו לא ידעתי שהוא כזה.

הקפאקייקס האלה עושים כבוד לטעם של האבוקדו ומחזקים את הצבע הירוק והטעם המיוחד עם אבקת מאצ'ה. הצבע שלהם ירוק ועמוק, והציפוי כמעט זרחני, עד שבבית שלנו הם זכו לכינוי "מאפינס צבי הנינג'ה", כי א' טוען בתוקף שערבבתי צבי נינג'ה בתוך התערובת.

הצבע המיוחד והטעם העדין-מריר-חזק של התה הירוק יוצר קינוח מיוחד, מרשים, ודי "של גדולים", כי לא נראה לי שילדים יאהבו את הטעם הזה, גם אם הם יתלהבו מהצבע. בקיצור זה לא קינוח לכל אחד והוא לא פונה למכנה משותף נמוך ביותר, אבל לחובבי התה הירוק מצפה הפתעה מדהימה: מאפה עדין, תפוח, עשיר ורטוב במידה ועם ציפוי שנותן לו עוד זיק של טעם.

קישטתי אותו כאן בפטל טרי שהיה במקרר, וכדי להגיע למקסימום רושם ומראה יפני אפשר גם לקשט בשומשום שחור (סופר-דרמטי ואלנגטי). בכל מקרה, גם בלי קישוטים הציפוי לבדו יגרום לזה להיראות נפלא.

טיפים והערות:

מאצ'ה. אבקת הקסמים הזו היא התה הירוק שמככב בכל הגלידות והמאפים שיצא לכם לטעום אי פעם בקטגוריית ה"בטעם תה ירוק". מדובר בחלקים מובחרים של צמח התה הירוק שטחונים היטב לאבקה דקיקה וענוגה. מאצ'ה משתלב מעולה בהמון קינוחים, שייקים ועוגות (וגלידה, אמרתי כבר גלידה? כי גלידת מאצ'ה טבעונית זה הפרויקט הבא שלי). מיוחסים לו המון יתרונות בריאותיים, החל מהורדת לחץ דם וכלה במניעת אלצהיימר, אבל אני התחלתי לצרוך אותו בעיקר בעוגות ועוגיות, או במקום הקפה של הצהריים. לא נורא קל להשיג מאצ'ה בכל סופרמרקט בארץ, אבל ממה שהבנתי זה גם לא נורא מסובך, בעיקר אם קופצים לאחת מחנויות הטבע או התבלינים. מאחר ואני לא גרה בארץ, אשמח אם תכתבו על מקומות בהם מצאתם אבקת מאצ'ה בתגובות, כדי ששאר הקוראים ידעו איפה יש כזה.

אבוקדו. רק אבוקדו מאוד בשל וקרמי מסוג האס נותן כאן תוצאות עוגתיות ומושלמות. זני האבוקדו הגדולים והמיימים ממש לא עושים את העבודה ואז חבל על חומרי הגלם והזמן במטבח. קנו אבוקדו טוב, תנו לו להבשיל, ורק אז תכינו את העוגה. וכשאני אומרת "אבוקדו" אני מתכוונת "שני אבוקדואים". כי מה אתם, בעונש?  צריך אחד בשביל הסנדויץ'. עוד דבר שלמדתי מאז עוגת השוקולד האגדית הוא שהאבוקדו הופך ליותר משחתי ונוח לשימוש אם מעבדים אותו בבלנד (אני משתמשת בבלנד מוט ובכוס המדידה הקטנה שמגיעה איתו). בעיקרון אפשר ליצור את אותו המרקם גם בעזרת קערה, מזלג, ושרירי זרוע, אבל חם לי מידי בשביל זה.

ציפוי. זיגוג פשוט של אבקת סוכר, מאצה ומיץ לימון משדרג את הקינוח הזה מאוד. הציפוי מחזק את טעם התה הירוק, שקצת נבלע בקאפקייק כשהוא אפוי, וגם מוסיף עוד מרקם קשיח-מתפצפץ ומתיקות (הקאפקייקס עצמם לא ממש מתוקים). כל זה כדי להגיד שהציפוי כאן הוא לגמרי חלק מהעניין, ואני ממש ממש ממליצה לא לוותר עליו. ומאחר שהוא גם דורש שני מרכיבים וערבוב עם מזלג וכחצי דקה עבודה- אין לכם גם שום תירוץ לוותר עליו. אז הציפוי הוא חלק מהדיל, קפיש?

וקצת הערות מנהלתיות לסיום:

כמו שאולי שמתם לב, הבלוג הזה לא התעדכן כמעט חודשיים.

היו לי המון בעיות טכניות עם האתר, והחלטתי להעביר אותו לשרת חדש (וכמובן מרפי כמו מרפי, בתהליך ההעברה כל מה שיכול להשתבש אכן השתבש). זו הייתה דרך לא פשוטה (וכמובן על הדרך היה לי העונג לקרוא בפורומים ובקבוצות שונות שבהן כל פעם שאת שואלת שאלה על פי.אייץ'.פי ואת אישה כל הגברים מראש מניחים שאת מפגרת ולא מבינה בטכנולוגיה) אבל בסופו של דבר היה מאוד מעניין ללמוד דברים חדשים. ובעיקר אני שמחה לומר שהצלחתי לתקן בעיות שהבלוג סוחב על גבו כבר כמה שנים וסוף סוף דברים עובדים חלק.

חוץ מזה אני רוצה להודות לשני חברים מדהימים שליוו אותי בתהליך ועזרו לי: טל גלילי, האיש והR, שעזר לבלוג הזה בעצות חכמות כבר מ2008, ואין כמוהו מתוק בעולם, ודן אנדרסון, חבר טוב מניו יורק שהוא גם מתכנת ומפתח וישב איתי על המון פרטים קטנים. דן קורא את הבלוג הזה רק בגוגל טרנסלייט, אז הוא היה חייב להאמין לי שזה בלוג ששווה להשקיע בו זמן למרות שזה נראה לו כמו ג'יבריש:

Thank you Dan! I could never get pass this crazy process without you!

בבקשה צרו איתי קשר אם תראו דברים בבלוג שעדיין לא עובדים. בעיקר אם יש בעיות עם תמונות בפוסטים מן העבר או אם נפלתם על לינק שלא פועל. אני מנסה לתקן הכל אבל לא לכל הדברים אני שמה לב ולפעמים עין פקוחה של קורא מבחוץ יכולה לעזור מאוד.

כרגיל, אני ממליצה לכם להצטרף לעמוד הפייסבוק ולאינסטגרם של הבלוג כדי לקבל עדכונים ממני (וכדי לתייג אותי כשאתם מכינים מתכונים, זה ממש כיף לראות את המנות שלכם!), אבל בתכלס כדי לא לפספס אף פוסט ממליצה לכם להצטרף לרשימת התפוצה במייל. המיילים שישלחו אליכם יהיו אך ורק התראות על פוסטים חדשים ממני, כלומר מייל פעם בשבועיים בערך, בלי ספאם ובלי שטויות ובלי שאמסור את כתובות המייל שלכם לכל גורם אחר. המיילים מגיעים עכשיו, בגלל שסופסוף סידרנו את השרת של הבלוג, עם תמונות יפות ועם לינק שעובד, וכמובן בכל רגע שתרצו תוכלו להסיר את עצמכם מרשימת התפוצה בלחיצת כפתור.

ומה עוד רציתי להגיד לכם? אז ככה:

התחלתי עם חברה דרך העבודה שלי באוניברסיטה פרויקט חדש של אתר חינוכי שיעניין את הציבור הרחב. כמובן, איכשהו הצלחתי לשכנע את האנשים שהרעיון הכי טוב זה בלוג אוכל היסטורי. אשמח אם תציצו באתר החדש שלי. בינתיים היו שם כבר כמה מתכונים הזויים, טעימים, והזויים יותר.

וגם:

מדור חדש שלי ושל א', הצלם של הבלוג הזה, התחיל להתפרסם במגזין דליקטסן המעוצב. אני כותבת שם על תרבות קולינארית בניו יורק, ונעלה שם עוד הרבה צילומים והסברים על דברים טעימים בעיר הזו.

טוב יאללה, חם לי והפוסט הזה כבר ארוך נורא. הלכתי לדחוף את הראש שלי לתוך הפריזר.

נתראה פה בקרוב—–

עלמה.