דבר אופטימי, השריית עדשים

אם לא שמתם לב, למשך כמה שבועות היה כאן חורף.

היה אפור. היה אפילו קצת קר. היה גשם.

היה לנסוע לירושלים ולשבת עם שני לכוס יין חם ב"קדוש".

היה לרוץ בגשם שוטף, השיער רטוב כמו אחרי מקלחת, ולקלל, ולצחוק, בקול רם.

היה לאכול מרק עדשים חם, כבד ועשיר.

נדמה לי שהוא היה קצר במיוחד השנה. ועוד שנייה זה נגמר לגמרי. סוף עונת המרקים.

מגיעים לסוף עונת התפוזים, ועוברים להליכה-

אחד הדברים שמבאסים אותי יותר מכל במתכונים השונים למרקים, זה שהם כמעט תמיד כוללים אבקת מרק. באופן כללי, יש לי מעט מאוד אמון בדברים שמגיעים באבקה, אבל אבקת מרק זה באמת ביזיון ברמה אחרת. ואני לא מתכוונת רק לחיוך של התרנגולת החשודה על התווית. זה צהוב, ראבק, וזו אבקה שאמורה להפוך למרק. כמו שתנו רבן: בעעע.

בחורף שעבר ערכתי סדרת ניסויים במטבח כדי למצוא אפשרויות להעשיר את המרק בלי שימוש באבקה. ספרי המתכונים השונים ממליצים להחזיק במקפיא "ציר" בדיוק למטרה הזאת. "ציר", אגב, זו הונאה, מדובר בעצם באיזשהו מרק שהכנתם מראש והקפאתם. נו באמת, זה מתחיל להזכיר לי את הסיפור על האיש שהכין מרק גרזן ("שלב א' בהכנת מרק: הכנס אליו מרק").

בכל אופן, הפתרון שהכי מצא חן בעיני הוא להעשיר את המרק אחרי הבישול במיץ תפוזים טרי ועלי טימין. המרק עומד לבישול ארוך בסיר, מה שאולי מעייף אותו קצת, והתוספת הזו מוסיפה לו רעננות בטעם ובצבע שמשדרגים את כל העניין פלאים.

עכשיו, שנייה לפני סוף העונה, זה הזמן לסחוט קצת מהכתום-כתום הזה, להכין מרק עדשים, ולעבור להליכה.

כמה טיפים חשובים:

עגבניות. בחורף שעבר הכנתי את המרק הזה עם עגבניות משומרות, אבל השנה עבדתי עם עגבניות טריות, ונראה לי שהתוצאה טובה ובריאותית יותר. ההחלטה שלכם, ותלוי כמה עגבניות יש לכם וכמה הן יפות- חשוב ללכת על עגבניות ממש בשלות.

עדשים. העדשים המתאימות ביותר למרק הזה הן העדשים השחורות הקטנטנות. שמעתי כבר על מקומות שבהם קוראים לזה עדשים הודיות. בכל אופן, תסתכלו טוב בתמונה ההיא למעלה, אלו העדשים שצריך.

יאללה למטבח:

2 ספלים גדושים עדשים שחורות קטנטנות

2 שיני שום

2 בצלים

קינמון

כמון

מלח

פלפל

4 גבעולי סלרי

4 גזרים

קופסא גדולה של עגבניות משומרות (לא רכז עגבניות! רסק עגבניות שלמות)

או:5-6-עגבניות בינוניות, בשלות מאוד, חתוכות לקוביות קטנות קטנות

טימין טרי

3 תפוזים

1. משרים את העדשים לפחות 3 שעות במים חמימים.

2. חותכים את השום לקוביות קטנות, ואת הבצל לקוביות גדולות, ומטגנים קלות בשמן זית. הרעיון הוא לאדות את ירקות המרק- לא לטגן אותם. אם אתה קולט שהירקות מתחילים להיחרך- תוסיף טיפה מים לסיר.

3. מוסיפים בנדיבות מלא קינמון וכמון, וקצת פלפל שחור, פפריקה מתוקה, ומלח.

4. מוסיפים סלרי חתוך לפרוסות לאורך (נראה כמו חצאי ירח ירוקים. טוב זה כבר עולם הדימויים שלי). את העלים שלו עצמם מפרידים מהגבעול, נוסיף אותם אחר כך.

5. את הגזר חותכים לחצאים ואז לפרוסות דקות (יוצא חצאי עיגול דקים דקים), ומוסיפים לסיר.

6. מסננים את העדשים ומוסיפים לסיר.

7. שופכים את קופסת העגבניות, (או העגבניות הטריות), ומערבבים.

8. מוסיפים מים רותחים (בזהירות, צריך שיהיו מים אבל שהמרק לא יהיה מימי מידי). אני עבדתי עם הכמויות האלה על הסיר האדום שלי ופשוט מלאתי מים עד הסוף. זה בערך שני ליטר. עכשיו זה גם הזמן לשים את עלי הסלרי.

9. מבשלים בערך שעה וחצי על אש קטנה.

10. מכבים את האש ורק אח"כ ומוסיפים מיץ שסוחטים טרי מ3 תפוזים (לא מרשה פריגת) ומנקדים בכמות יפה של עלי טימין טרי.

ולקינוח:

LINKIM – I'm loving it (צרור קישוריות חביבות לכבוד סוף השבוע)

1. ח"ח לאלו מכם שזיהו, הכותרת אכן לקוחה מהדין וחשבון המאוחר של מאיר אריאל עם סוף עונת התפוזים בהופעתו האחרונה בבארבי. וכאן יש גם את המילים.

2. פוסט מרגש של דרור בורשטיין, הבלוגר היחיד שהייתי מזמינה לדו-קרב לינקים למערכונים של החמישייה. על אנושיות, ניתוק, וקרן מור על שולחן. לעניין.

3. ה"הוא" מ"ההם" שינה את העיצוב של גםשם, והעלה ראיון עם אבידן. מאוד לעניין.

שתהיה לכולכם אחלה שבת, עלמה